מיכאלה, אני על הקורקינט
צמודה לגבו השעיר של הלוקה, שיני הזהב שלו מאירות את דרכנו, ובתרמילי שעל גבי, תמונה של הקקטוס, לדרך, שאזכור, שהחיים הם לא גן של ורדים. תודה על הפירגון, לה לה, אבל עם יד על הלב, הוא לא מצליח להבהיל, אפילו שנורא רוצה. כן קקטוס, אני יודעת שאתה מציץ, אוכלת אותך לארוחת בקר ויורקת את הקוצים