אפאחד לא רואה
New member
למשך 30 שניות
"מביט עלייה,עיניו קוראות את נשמתה,את כל הכאבים והפחדים שעמה נשאה במשך השנים. גופה רעד,מביטה אליו בחזרה, עדיין נמצא בה החשש שהוא יחדד חרבות ויתקוף בלי שתשים לב. כמו שקרה אז עם אותו האחד שחשבה שיש לו לב של זהב. מבטו של אותו האחד היה קר וריקני ורק חשב על מה שיעולל בגופה,ללא כל מצפון,אך דיי!זה עבר! הוא מושיט את ידו אל שערה ומלטף ברכות ובדאגה. בעודה מחסירה פעימה מתכווצת ומפחדת,החשש מתגבר אך מגעו היה שונה משל אותו האדם שהרס את חייה בין רגע,מגעו היה רך ומרגיע. הוא חיבק אותה בעדינות,מן חיבוק אוהב...לא של אהבה רומנטית, אלא של ידיד נפש,ידיד לחיים שאותו מכל אהבה. העולם אז נעצר ל30 שניות,זמן קצר אך גורלי ונפלא,30 שניות בו הכאב לרגע נעלם,30 שניות בו סוף סוף הרגישה מאושרת ושלווה. "מלאך שומר שלי" לחשה לו בעודה מסוגלת סוף סוף לחבק בחזרה. הוא מחייך אליה ומצטט לה "אין לך סיבה לפחד לעולם,אין מפלצות,אין שדים זה רק סתם",קולו כ"כ מרגיע. צופר של מכונית נשמע,הוא מרפה ממנה בעדינות ונושק על ראשה לשלום. היא מחייכת חיוך מאולץ ומזילה בשקט דמעה,ושוב בשקט בוכה,כל הכאב חוזר אליה,הזכרונות הכואבים,וההשפלה... הוא בוודאי שכח את השורה שכ"כ משמעותית. "רק הדקירות של חרבות זיכרון,שוב מכות את הלב לא רוצות לעזוב,ובכל העולם,לא מוצאים בנאדם שייכח את הכאב וייתן לך לישון" במשך 30 שניות הרגישה מוגנת,מיוחדת,ואף מאושרת...אך הוא לעולם לא יחזור. הוא היה במשך זמן רב המלאך השומר שלה,הרגישה שהיא צריכה להחזיר לו טובה....ועכשיו היא המלאך השומר שלו."
"מביט עלייה,עיניו קוראות את נשמתה,את כל הכאבים והפחדים שעמה נשאה במשך השנים. גופה רעד,מביטה אליו בחזרה, עדיין נמצא בה החשש שהוא יחדד חרבות ויתקוף בלי שתשים לב. כמו שקרה אז עם אותו האחד שחשבה שיש לו לב של זהב. מבטו של אותו האחד היה קר וריקני ורק חשב על מה שיעולל בגופה,ללא כל מצפון,אך דיי!זה עבר! הוא מושיט את ידו אל שערה ומלטף ברכות ובדאגה. בעודה מחסירה פעימה מתכווצת ומפחדת,החשש מתגבר אך מגעו היה שונה משל אותו האדם שהרס את חייה בין רגע,מגעו היה רך ומרגיע. הוא חיבק אותה בעדינות,מן חיבוק אוהב...לא של אהבה רומנטית, אלא של ידיד נפש,ידיד לחיים שאותו מכל אהבה. העולם אז נעצר ל30 שניות,זמן קצר אך גורלי ונפלא,30 שניות בו הכאב לרגע נעלם,30 שניות בו סוף סוף הרגישה מאושרת ושלווה. "מלאך שומר שלי" לחשה לו בעודה מסוגלת סוף סוף לחבק בחזרה. הוא מחייך אליה ומצטט לה "אין לך סיבה לפחד לעולם,אין מפלצות,אין שדים זה רק סתם",קולו כ"כ מרגיע. צופר של מכונית נשמע,הוא מרפה ממנה בעדינות ונושק על ראשה לשלום. היא מחייכת חיוך מאולץ ומזילה בשקט דמעה,ושוב בשקט בוכה,כל הכאב חוזר אליה,הזכרונות הכואבים,וההשפלה... הוא בוודאי שכח את השורה שכ"כ משמעותית. "רק הדקירות של חרבות זיכרון,שוב מכות את הלב לא רוצות לעזוב,ובכל העולם,לא מוצאים בנאדם שייכח את הכאב וייתן לך לישון" במשך 30 שניות הרגישה מוגנת,מיוחדת,ואף מאושרת...אך הוא לעולם לא יחזור. הוא היה במשך זמן רב המלאך השומר שלה,הרגישה שהיא צריכה להחזיר לו טובה....ועכשיו היא המלאך השומר שלו."