לעומת פנטזיות טוטליטריות, דמוקרטיה לא מתיימרת לייצר אוטופיה
אלא שלטון יציב וסביר:
שיווי משקל בין ההשקפות השונות בעם,
כשחריגה מהסביר והרצוי על העם - תוביל להתחזקות האופוזיציה
וחילופי שלטון מסודרים.
השמאל כל שנה משקר שהימין מקצין - אבל בפועל,
הקצנת השמאל הובילה למחיקתו,
בעוד הימין המתון - מקפיד על מדיניות מתונה, וכוחו נשמר (ואם לא ניתן לאנומליות שיצר אחוז החסימה להסיח את דעתנו, אף עולה בהדרגה).
המפלגות הקטנות - חייבות להראות הישגים, אחרת הן יעלמו,
ולכן הן מנסות לייצר מטרות בנות-השגה ולדרוש אותן.
הן יכולות לאיים על הליכוד אבל זה איום סרק: פירוק הממשלה יוביל למיצובן כ"שמאל" - ומחיקתן.
ובחירות חדשות - ככל הנראה יובילו להחזרת המנדטים שאבדו לגוש הימין,
דרך מפלגות אחרות..
לפיד וליבני לעומת זאת - כיוונו למטרות-ענק שהיו עמומות ובלתי-סבירות (מאיפה בעצם הכסף? איך משיגים שלום כשהפרטנר מסרב בעקביות למו"מ? למה בעצם לא להיכנס לממשלת אחדות או לפרקה?)
גנץ - אפילו לא כיוון.
שיגר רימוני עשן לכל כיוון כדי להסתיר את חוסר יכולתו לתקוף מהותית את מדיניות הממשלה.
החלופה לממשלת ימין-חרדים נמצאת על השולחן:
גנץ ולפיד יכולים להצטרף לממשלת אחדות,
ולהראות האם הם מסוגלים להוביל שינוי .
