למי שמאמין ברוב איוולתו שיש אלהים - שיתנדב במחלקה אונקולוגית ילדים
רצוי שכל יהודי יתנדב, שם ובמקומות אחרים.
האם יש בכך קושי אמוני (אגב, האם בכלל צריך להתנדב שם כדי לדעת או להבין את הקשיים? מסופקני)? אולי, לעתים. אני מניח שלכל יהודי מאמין קשה לפעמים. אלא שהאמונה אינה שווה בהכרח הבנה. זה שאדם מאמין באלוקים, לא אומר שהוא מבין כל דבר. אפילו לא שהוא מקבל כל דבר.
היהודי המאמין אבל, בניגוד לתוקפיו הפבלוביים, מודע לכך. הוא יודע שהוא לא מבין כל דבר. הוא יודע שאין לו את התשובות לכל שאלה. זה חלק בלתי נפרד מאמונתו. ככלל זה גם אומר, שהכרת מקרים קשים כמו אלו שרואים במחלקות אונקולוגיות, לא צפויה להשפיע על אמונתו כהוא זה.
לא רק שאסור להאמין אלא יש להלחם באל כזה שגוזר מוות ביסורים על ילדים חפים מפשע
"אסור להאמין"? ראשית זאת הגדרה די מגוחכת. מזכירה את התוכנית בדנמרק לחוקק חוק שאוסר על התאהבות באסירים מסוימים. וכי ניתן לאסור על רגשות? על אמונה? אדם שמאמין יאמין, בין אם זה ייאסר עליו ובין אם לאו.
שנית כמובן שאין כל צורך לאסור על אמונה בקל. עובדת קיומם של מקרים קשים, כואבים וטרגיים בעולם ידועה לכל יהודי מאמין 'בתחילת הדרך'. עדיין הוא מאמין על אף שהוא מודע לקיומם של מקרים כאלו.
צריך להילחם בקל? ראשית יש כאן כמובן סתירה מובנית. אם אסור לי להאמין בקיומו של אלוקים, אני ממילא לא יכול להילחם בו, שהרי אינו קיים לפי התזה הזאת. שנית אותו אלוקים אמר לנו מראש בצורה מאוד מפורשת מה עלינו לעשות כדי שיהיה לנו טוב ומה צפוי לקרות לנו אם לא נעשה כן. בחרנו לעשות את ההיפך. מכאן ואילך, לא כל כך שייך לבוא אליו בטענות על כך שהוא בס"ה ממש את הבטחותיו. אנחנו אלה שלא בסדר במשחק הזה. לא הוא. שלישית כמובן שכלל לא ניתן להילחם בקל. זאת הגדרה נחמדה לאנשים עצבניים שמבקשים להוציא קיטור, אך אין בה כל ממש.
הכל היה כתוב מראש הנשמה שלהם של הזאטוטים חוטאת לכן נלקחו.
זה דווקא לא בהכרח כתוב. ההגדרה שנשמתם של אותם זאטוטים חוטאת היא הגדרה שלך. אמנם יתכן שהדבר נכון, אבל איננו יודעים. איש מאיתנו אינו נשכר להיות מנהל החשבונות של בורא עולם. אלא אם כן תרצה לספר לנו משהו...?
להתפלל לאל כביכול, שרצח ככ הרבה חפים מפשע מעביר את המתפללים והמאמינים בניסים
לאותו צד בדיוק של רוצח המונים מתועב.
הקל לא רצח איש. ראשית אנחנו בבעלותו, כך שאם ירצה להמית אותנו, זה מה יש. אבל לכל היותר ניתן לומר שהוא איפשר את רציחתם של בני אדם. אם נתעמק נגלה גם על זה שהוא התריע על כך מראש. שוב אנחנו טעינו, חטאנו, שמנו פס על ההסכם בינינו, וקיווינו שהוא לא ישים לב. מה לעשות שהוא בכל זאת שם לב? זאת אשמתו בדרך כלשהי? אני כמובן, מאחר ואני יודע לפחות על עצמי שאינני מנה"ח של הקב"ה, לא יודע אם הדברים קשורים. אבל בנסיבות כאלו אני לא רואה כל דרך בה שייך לבוא בטענות אם לא -קודם כל- לעצמנו.
האלקים הזה צריך לשבת במאסר עולם עם עבודות פרך.
תציע זאת. השאלה רק באיזו ערכאה צריך לעשות את זה.
המאמינים האלו הפנאטים, יגידו האל נתן והאל לקח על הקרובים היקרים להם..
אכן יגידו כך. זאת לא פנטיות, אלא פשוט מציאות.
אמן כן יהי רצון.
אין מצב לאדם באמונתו יחיה ,כשהוא יורק, ממש יורק בפרצוף של ילד גוסס למוות.
להיפך. דווקא אז אמונתו של האדם היא זו שתחייה אותו.
כך למשל טול יהודי שנפטר עליו קרוב, אולי אפילו בנסיבות טרגיות. היהודי המאמין יאמין ראשית שהייתה לכך סיבה אבל לא פחות חשוב, יאמין שנשמת הנפטר הגיעה לעולם שכולו טוב ויפגוש אותו שם בבוא הימים. היהודי הלא מאמין, יחשוב שנשמת הנפטר אבדה לעד. למי יותר קל להתמודד? מי 'מחויי'ה' ממה שהוא מאמין בו? הנה לך המשמעות המקורית והאמיתית של האמירה 'איש באמונתו יחיה'. היהודי המאמין כאן בדוגמה שלנו, אמונתו תחייה אותו ותקל עליו את ההתמודדות עם פטירת קרובו. אשריך על לימוד שיעור חשוב זה!
