למילקיוניל

למילקיוניל

היי...

במהלך השבועות האחרונים קראתי את כל ההודעות שלך בפורום ואני מאד מבינה מה שעובר עלייך

רציתי לומר שאת מתמודדת יפה עם הכל למרות שאת טוענת שאת בדכאון...

כדאי להפסיק לך את כל המחשבות והדברים שאת מוטרדת מהם אל תלכי למיון של בה"ח או למוקד של מכבי

פשוט תקבעי לך תור לפסיכאטר תספרי לו כל מה שעובר עלייך ...

פשוט תפסיקי להתעלל בעצמך כי זה מה שאת עושה
 
היי קירית

אני אשמח מאוד לקרוא איך יצאת מהמצב הזה, אני בטוחה שזה יתן לנו השראה. מה דעתך?
 
סיפור ארוך

אני חצי שנה לא יצאתי מהבית כל היום היו לי רק רחמיים עצמיים איך כולם עובדים נשואים יש להם ילדים...ורק אני תקועה.

עד שלקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעשות דברים שרק עושים לי טוב והפסקתי לרחם על עצמי...

אני עדיין סובלת אבל לא כמו שסבלתי לפניי שנתיים.

קצת קשה לי לספר את הכל
 
אם בכל זאת יתחשק לך, אני בטוחה שכולנו נשמח

לקרוא. גם אני הייתי פחות או יותר במצב של מילקי ויצאתי מזה כמעט לגמרי - או איך שכתבת כאן - עדיין סובלת, אבל לא כמו לפני שנתיים. אני אוהבת מאוד סיפורי השראה, אבל רק אם יתחשק לך ויהיה לך כוח וחשק.
 
היי

זה לא פשוט בכלל לצאת מהמצב הזה של הדיכאון ולפעמים זה צריך תרופות...

לפי דעתי אני לא רופאה או משהו כזה... אבל מילקי לא צריכה בכלל תרופות- אבל כמובן היא צריכה להתייעץ עם פסיכיאטר.

אני חושבת שהיא תחזור לשגרת העבודה... ו והיא גם מאד עסוקה היא עובדת הולכת למכון כושר . הרבה אנשים שהם בדיכאון הם פשוט לא מתפקדים לא עובדים לא הולכים למכון כושר... היא צריכה להסתכל על זה - על הדברים החיוביים שלה בחיים ולהפסיק לחשוב על דברים לא נחוצים כי הם רק גורמים לה לסבול .
 
דברים שעושים טוב

הדבר היחידי שיעשה לי טוב אני לא יכולה להשיג

זה בסדר כאשר אנשים מתייחסים אליי כך , אבל ממנו זה היה פוגע במיוחד עד עכשיו למרות כל מה שנאמר אני עדיין בטוחה שזה אישי

וגם מה זה משנה נכון ? אבל אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה פשוט לא.

ושיא העניין זה כאשר נכנסתי הוא אמר את לא ... והוא עוד אומר חשבתי שאת מישהי אחרת , כלומר גם למישהי האחרת שהוא חשב שאני הוא מתנהג כך לא רק אליי ועדיין

אני רוצה להשתחרר ממנו , נראה לי שהיה טוב שלא אראה אותו לעולם , אבל אני לא יכולה אני אהיה חייבת ללכת לביקורת כל חצי שנה , ואחרי זה אני חושבת שזה פעם בשנה

וגם זה גומר , כל חצי שנה , פעם בשנה , לכן אני חושבת שאולי מוטב שלא אראה אותו יותר , יש לו גם תמונה באינטרנט ולפעמים יוצא לי להתסכל .

אבל אל דאגה אני לא מסוכנת אני לא מאלה שיארבו לו , יטרידו אותו חלילה , בפגישה הכל היה כרגיל לא חושבת שהוא חש במשהו , מה שגם עכשיו מטריד אותי מעניין האם בפגישה הוא ראה שאני בדאון ואם כן

מדוע הוא לא אמר כלום , כי כאילו חוץ מהתחום שלו זה גם לא מעניין אותו בכלל ? או שהאם הוא אטום ? אני פשוט אוהבת את הבן אדם הזה , אי אפשר להתעלם מזה זו הבעייה המרכזית שלי כעת וזה מה שגורם לי לדיכאון הגדול

העובדה שהוא בילתי מושג , העובדה שהוא לא שם עליי בפגישה , גם אם אכיר מישהו ואצליח לנהל זוגיות תמיד זה בטח יהיה, זה להבן אדם הזה .

זה מביך להודות בעובדה הזו שנדלקת על הרופא אבל זו האמת , וזה היה כפי שציינתי פה אני לא יודעת כמה פעמים עוד בהרצאה לפני הניתוח , לפני שידעתי שהוא זה שינתח אותי .
 
מילקי

חלק גדול מהפעמים שאת כותבת על הרופא הזה את מציינת שאת לא מאלו שמטרידים.
יש בך פחד שאת עלולה למצוא את עצמך מטרידה?
לפעמים כשחוזרים על משהו הרבה פעמים זה נסיון לשכנע את עצמנו.
לא שאני חושדת בך, אני מנסה להבין אותך.
 
ממש לא , אני בחיים אף פעם לא אעשה כזה דבר

יש בי טירוף זה נכון , אבל אני לא מהטורפים האלה
 
שלום,

רציתי גם לציין שאני מרגישה שהתאורים שלך יותר חיוביים מבעבר.
מרגיש שאת מתקדמת, אע"פ שאני לא יודעת להגדיר במה אני רואה את זה.
שתהיה לך הרבה הצלחה.
 
איך בבוקר תמיד אין כח

בבוקר תמיד מרגישים באפיסת כוחות , איזה כיף שעבר כבר החג הזה

משום מה בבוקר הפחד הוא הכי גדול .

אני אתקשר היום למרכז הזה לא יודעת עדיין האם ללכת לפסיכולוגית הזו או לא , מצד אחד כן בא לפרוק מצד שני אין לי כוח אליה

לפחות יש לי למה לצפות היום להתקשר למרכז לבריאות הנפש , חחחח

אני חושבת שהסוף זה כמו ההרדמה לפני הניתוח , רק שפשוט לא מתעוררים , פשוט הרדמה עמוקה , ממש תחושה של אין כוח לכלום אבל רק המחשבה נניח לבלות את היום במיטה או

יום כמו בחג , אז מייד קמים. קמים לכלום אבל עדיין
 
למעלה