למחפשת דרך, חי אדר, טוב ולחנה ולכול

[קרין321]

למחפשת דרך, חי אדר, טוב ולחנה ולכול

וואו תודה ממש עזרתם לי ....... שאני מנסה לשכנע את עצמי אני חושבת שבעצם כל אדם משלב כלשהו בחייו ואצל כל אדם זה אחרת הוא לוקח אחריות על מעשיו ואין לו כל זכות להפיל אותה על אחרים כל וגם לא עלי אולי הבעיה היא בי אולי אני לא מספיק בטוחה בצדקת דרכי אולי אני לא יודעת מה אני רוצה ב100 אחוז דרך אגב כולם פה שלמים ב100 אחוז עם הבחירה שלהם? אני בכל מקרה ממש לא סיפרתי את זה לשני חברות דתיות כל 1 הגיבה בצורה אחרת 1 אמרה שכדי למצוא לי שידוך ומהר וזה ישקיט את הכל (אני עדיין מזועוזעת)השניה הציעה שאני אלך לשנת בירור במדרשה אין לי רצון להיות בשטיפת מוח למרות שאני מבולבלת מה אני לא רוצה אני יודעת בכל מקרה מה שלא אבחר תמיד אני אהיה מתוסבכת האם אני לבד בעניין זה? העונש הגדול שהדת תשאיר לי הוא הבילבול יש לי עוד שאלה לאלה שעברו את התהליך האם השינוי החיצוני(הפנימי ברור שהוא ארוך)היה מהיר או פתאומי? הלוואי שאני אהיה אחרי זה זה כל כך נורא להות בבחינה פנימית שלמה עם משהו ןלא להיות אותו דבר מבחוץ (לא להבהל אני רחוקה מאוד מאוד מפיצול אישיות אלא להיפך קרובה יותר לשלמות מלאה מאוד) טוב- בנוגע על מה שהעלאת האם לבוא למקומות מהעבר עם מכנסיים וכו אם זה מקום שדורש כבוד בית כנסת וכו כן אם לא ברור שלא any way אני מקנאה בך שאת אחרי זה ......

 

[מחפשת דרך]

קרים

תשמעי קארין, נראה לי שהדתיות מכניסה אישהוא עולם תוכן וגורמת לאדם לחשוב ולעשות חשבון נפש-וזה לא רע! אני שמחה שיש לי שכל לחשוב על מעשיי ולחשוב עליהם. הקלילות הזו לא הכרחית. אם את חילונית,זה לא אומר שאין לך שאלות. זה קשור גם לאופי: יש כאלה שכל חייהם יחפשו ויהרהרו ויש כאלה(דתיים וגם חילונים) שאף פעם לא ירגישו צורך לחפש דרך חלופית או לחשוב על דרכם שלהם. אני חושבת שעצם זה שהלכנו בשאלה אומר גם משהו על האופי שלנו. נראה לי שאלו ששואלים את השאלות ומחפשים את הדרך האמיתית, תמיד יגיעו למקומות מעניינים. אז אל תדאגי קארין, זה לא תקלה בייצור ולא פאשלה,כאלה אנו ובואו נשלים עם זה... אגב-אף אחד לא סגור על עצמו ב100%....אנחנו לא מלאכים... נ.ב-מדרשה נראה לי דווקא אחלה מקום. את לא חייבת לתת שישטפו לך את המוח,פשוט תשאלי את השאלות ואל תקבלי כל מה שיאמרו לך בלי לחקור...

 

[טוב]

קרין

קודם כל אני שמחה שעזרנו לך, בשביל זה אנחנו פה. ולגבי המשפט האחרון: "אני מקנאה בך שאת אחרי זה", ממש אין סיבה לקנא. אני לא יודעת אם את בתוך התהליך או אחריו(לא ראיתי אם כתבת את זה), אבל הנה, במובן מסויים את יותר שלמה ממני: לך זה נראה ברור שאם זה לא בית-כנסת אפשר לבוא עם מכנסיים, ואילו אני מעבירה שעות מחשבה לפני כל מקום (למשל: פגישת מחזור באולפנה, ארוע משפחתי וכו´). מחפשת הדרך אמרה לך שזה הרבה עניין של אופי, והאמת שזה מאד נכון. את מתפללת לאיזו שלימות, להגיע למנוחה והנחלה, ואולי אין דבר כזה. זה לא אומר שכל החיים תסבלי, זה רק אומר שיהיה לך מעניין ויהיו לך שאלות, ויש המון אנשים כאלה. יש לי דוד חוזר בשאלה (הוא כמובן חזר בשאלה לפני המון שנים), והוא אמר לי פעם משפט מעניין. הוא אמר שכשהוא היה בישיבה והיו לו שאלות הוא אמר שכשהוא יתגייס, ויהיה עצמאי, יהיו לו תשובות. ואחרי הצבא הוא אמר- כשאני ימצא בת זוג, ויתחתן, אני אהיה שלם ויהיו לי תשובות. וכשהוא התחתן הוא אמר- טוב, עם הילדים יבואו התשובות. והיום יש לו כבר 3 ילדים, בליע"ר, והרבה יותר משלוש שאלות. האם בגיל 80 יהיו לנו תשובות? אני תמהה. מה שחשוב לדעתי הוא לעשות בחיינו את מה שטוב. (משפט מפוצץ, אבל נכון לטעמי). ודרך אגב, לגבי הצעותיהן של חברותייך: החברה הראשונה, לא רק שאינה ניחנה באינטיליגנציה יתרה, אלא שהיא גם מביאה אסון בעצותיה. ולגבי החברה השניה- אני יודעת?, אני חזרתי בשאלה בעת לימודי במדרשה, אבל אם זה יכול לעזור לך לענות לעצמך- תפדלי.

 

[חי אדר]

לקרין 321 עו דבר

בדרכו בעולם האדם עובר טילטולים וזעזועים שונים.ספקות שעולים כלפי דרך שאדם צעד בה אינם צריכים להיות גורם הרסני. וכשאני אומר הרסני כוונתי להריסת מה שיש לך מנחלת העבר. לעולם האדם צריך לא לבוז לשום דבר. מה שעשוי להיראות היום מכוער ומשניא, ביום מן הימים עשוי להיראות באור שונה. איני יודע מה הסיבות שבעבורן החלט את אשר החלט. לכל אדם מניעים ומטרות שונות. כך שנראה לי לא נכון לשלוח עצות בדרך זו. כל עצה שתקבלי תצטרכי להאמין שהיא טובה. ואלם הספק תמיד יהיה מהי הערובה שאכן זוהי עצה טובה? נראה לי כי הדבר החשוב ביותר הוא הבשלות האישית. כלומר, אל תחפזי לעשות צעדים שמיד מנתקים אותך מהחברה ומהסביבה בה עיצבת את דרכך ובה זכית אולי גם לכבוד. אני כותב זאת על דרך הנורמה המוסרית של בור ששתית ממנו מים אל תשליכי בו אבן.מנגד אני ער וקשוב למצוקה המקיפה אותך בתחושות המלוות את הכרעתך. אולם לטעמי מאבקים אלו בין הרצון האישי לבין המסגרות החברתיות השונות הם מלווים את האדם לאורך כל ימיו, ובכל חברה שבה הוא נמצא. ושוב כפי שציינתי קשה מאוד להשיא עצות בהעדר פרטים. אם תרצי את מוזמנת לכתוב לי במייל ומבטיחך כי אשתדל לסייע לך בעניין זה. ובשלב זה, אין לי אלא לאחל לך

 

[חנה של ליאור]

שאלת אם אנחנו שלמים ב 100 אחוז

עם הבחירה שלנו... ובכן - הדבר היחיד שאני יכולה לאמר בוודאות זה שאני לא יודעת שום דבר בוודאות. אני לא יוצאת בהצהרות. לא מתחייבת מה יקרה לי בעוד שנתיים או עשר שנים. הדבר שגרם לי לשנות את אורח חיי היתה ההרגשה שאני לא מסוגלת להתפלל למישהו שאני לא בטוחה בכלל שקיים ולא ממש מעניין אותי אם הוא קיים או לא. כמובן שזה הוביל לכך שאני לא אמורה לקיים עוד אוסף שלם של מצוות/איסורים שהגיעו אלי מאותו מקור בלתי ידוע. בעקבות זה - היום אני לא שומרת מצוות אבל גם לא רודפת אחרי החטאים. אני ארגיש טוב מאוד גם אם אסיים את חיי בלי לאכול איזשהו שרץ נדיר (אבל גם אשמח לטעום אם יקלע לסביבתי). אני לא מרגישה ריקנות בכך שאין לי במי/מה להאמין ולכן גם לא הולכת לחפש תשובות במקומות אחרים. אם יום אחד "אגלה את האור" ויהיה לי טוב עם זה - אחיה אחרת. אני חושבת שזה לא יקרה אבל למה להעסיק את עצמי כעת בשאלה אם זה יקרה או לא? בנוגע לשינוי החיצוני - זה תלוי מאוד בסביבה ממנה הגעת. אין "מתכון" טוב להתמודדות עם תגובות הסביבה הקרובה. אני עשיתי את השינוי בבת אחת. עברתי מירושלים לתל אביב והפכתי לחילונית ביום אחד. לקח עוד קצת זמן עד שהסביבה הקרובה אלי הבינה מה קרה. היו לי 3 חברות קרובות שקיבלו את השינוי ברוח טובה מאוד ומעולם לא ניסו לשכנע אותי לחזור בי. אחת מהן עוד "הריחה" את זה כמה שנים קודם. אני חושבת שמאוד נוח להן שיש להן חברה חילונית. אני קוראת לזה "חילונית מחמד". זה מעניין אותן והן נהנות לשמוע איך אני חיה את חיי בשונה מהן. והמשפחה? שבוע אחד בשוק, כמה שבועות של מאבקים ובסופו של דבר כולם מבינים שזה המצב ואי אפשר לשנות אותו. ברור שזה שונה ממשפחה למשפחה ותלוי מאוד במערכת היחסים בין הילדים להורים שלהם ועד כמה ההורים סמכותיים בבית. חנה