למה לא פתחתי פינת OFF,

[דנה פלוס]

למה לא פתחתי פינת OFF,

בשבוע שעבר לא היתה פינה. לא שכחתי. פשוט לא הצלחתי לחשוב על דבר אחד לומר שאינו קשור באמהות שלי. הימים האחרונים הם לא קלים לי ואני כולי עמוק בתוך הפלוס, הבריאות (הלא משהו) שלו, האכילה (המועטת), השינה (הלא משהו, זה דבר חדש

) שלו, התגובות הכעוסות/לפעמים בוכיות שלי למצב (אתמול פרצתי בבכי מולו כי לא אכל כל היום כמעט כלום. הוא הביט משועשע, אחר כך טפח בחיוך על כתפי כאומר יופי! את אחלה!).... כשהעניינים נהיים ממש קשים, אני ממש לא מגיבה כמו שהייתי רוצה - בשליטה וברגיעה. אלא במתיחות, עצבים, כעס לפעמים, ובכי לעתים. ואני לא אוהבת את הבועה הזאת, שבה כאילו שום דבר אחר (ספר, דיסק, כתיבה, אקטואליה, וכו') לא קיים ואני רק מתפלשת בהוויה ההורית הלחוצה הזאת. זקוקה כל כך לעיסוק אינטלקטואלי כלשהו, לשינוי מחשבתי, אבל אין לי זמן וכסף למשהו מסודר (נגיד, איזה חוג או הרצאות וכד'), ואף שנדרתי וגזרתי על עצמי קריאה איכותית - לא עמדתי במכסה. אני מסוגלת לקרוא - וגם זה בקושי - רק דברים שכבר קראתי. אוף שיעבור השלב הקשה. הוא קשה!

 

[niritne]

איזה יפה את כותבת!!

"להתפלש רק בהוויה ההורית"...

 

[אד י]

../images/Emo24.gif זה כל כך מוכר וזה עובר

בהחלט זכורים לי הימים האלו שההורות מאפילה על הכל, שדבר פעוט כמו חוסר תאבון נראה כמו סוף העולם ומביא לכדי ייאוש. שהשילוב של דאגה ועייפות לא מאפשר חשיבה הגיונית ובטח שלא חשיבה אינטלקטואלית, האמת היא זה תאור מדויק של השבוע האחרון בביתנו. אבל - זה עובר !! הוא ירגיש טוב יותר בקרוב, ויאכל מספיק בשביל כל התקופה שלא אכל, הוא גם יחזור לישון כמו שצריך, תחזיקי מעמד רק עוד קצת והקיץ פה וחסל סדר כל המחלות ! ואז פתאום תמצאי את עצמך בשבע בערב עם ילד ישן ומשועממת

או לחלופין, תמצאי את עצמך במצב שאני מצאתי את העצמי הבוקר, מזנקת בתדהמה בשבע מהמיטה, רצה לקטנה ומתקבלת בחיוך: "לא קראתי לאמא!" ואז בהיסטריה מארגנת אותה ואותי כי בשמונה צריכה להיות כבר במעקב. והיא מודיעה לי באמצע ההתארגנות "אני רוצה ארוחת ערב, אני רעבה"

 

[panzita]

אמרו, ויגידו לך, אבל אוסיף:

זו תקופה, והיא באמת עוברת, ובתקופה הזאת, אין דבר מלבד הפלוס המעיק הזה. בן כמה הוא, הפלוס, שלושה-ארבעה חודשים? (או אני טועה?) נכון ש"לכל גיל יש את היופי שלו", אבל מבחינתי, עד גיל שנה כזה, תינוק הוא דבר הרבה יותר קרוב לחתלתול דביל מאשר לבן אדם. אוכל זה אכן מלחיץ, אבל אם הוא עולה במשקל וזה, תזכרי שילד לא ימות מרעב מול בקבוקים מלאי אוכל, ורוב התגובות שלך פשוט מושפעות עכשיו בעיקר מחוסר שינה, הידיעה לא עוזרת באופן מעשי, אבל אותי ההכרה שאני לא משתגעת, רק עייפה, קצת ניחמה. בקשר לקריאה: זה לא הזמן לקריאה אינטלקטולית! אני קראתי רק ספרי מתח בתקופה הזאת, משהו שיעביר את הזמן במהירות וביעילות. תנשמי עמוק, כל יום שעובר מקרב אותך לשיפור. ואז תצטרכי להתמודד עם פעוט כעסן שמתעקש ללכת לגן בתחתונים וגופייה בלבד, הא!

 

[דנה פלוס]

הורדת לשנינו שנה בגיל, נחמד מצדך ../images/Emo8.gif

 

[דנה פלוס]

כך שלא מדובר פה על בקבוקים

אלא על אוכל-אוכל. וכבר היתה תקופה טובה יותר, וכבר ידעתי מה הוא מעדיף ואוהב והסתמכתי על זה. ופתאום גם הדברים הכי אהובים מושלכים על הרצפה, ולא רוצה שום דבר אחר, וגם מהבקבוקים לוגם בקושי חצי מהכמות. אני לא אתפלא אם לא רק שלא עלה במשקל לאחרונה אלא ירד

בכל אופן תודה על התגובות. יש טעם להתייעץ עם תזונאית ילדים או משהו כזה? מהרופא-ילדים ומאחות טיפת חלב לא למדתי בינתיים שום טריק חדש.

 

[כתום עכשיו]

תראי, אם זה כמה ימים

יכול להיות שהוא "מבשל" מחלה. במיוחד אם זה מתבטא גם בבקבוקים. בנוסף, כל לחץ שלך ממה שהוא לא אוכל, מוסיף למעגל הקסמים הזה ופוגע בארוחה הבאה. את זה אני כותבת מניסיוני המבאס עם קטינא. ילד בררן + אמא לחוצה = לא יוצא מזה טוב. אני מצד אחד שחררתי (לקח לי שנים...) ומצד שני הגעתי למצב שבו הדברים שזמינים לו לאכול בבית, הם דברים שאני יכולה לחיות איתם בשלום, מבחינת התזונה שלו, גם אם יאכל רק אותם כל היום. אז אני לא מתבאסת כשארוחת הערב שלו נראית אותו הדבר כבר חודשים, ולא ממש מגוונת. מה שגם שחררתי היה הציפייה לארוחה משפחתית משותפת, ותאמיני לי שעלה לי בדמעות רבות. בסופו של דבר חזרנו לארוחות משותפות רק אחרי שנולד האח הקטן שמאוד אוהב לאכול, הכל בכל מכל (אין באמור המלצה לעשות אח קטן וגו', דעותיי בנושא ידועות

). כך שלדעתי, לתזונאית כדאי לפנות רק אם המצב הזה נמשך יותר משבועיים נגיד, ולא מלווה במחלה שאת יכולה לראות. אז גם שווה לעשות בדיקת ברזל. ובמקביל להגדיר עם עצמכם "כללי אוכל" חדשים. מה שהם לא יהיו, אבל שיהיו עם ציפיות ריאליות כלפיו, ומצד שני דברים שאת יכולה לחיות איתם.

 

[אד י]

רוצה לחזק את הכתומה ויפה שעה אחת קודם

כלומר, כל ארוחה שנגמרת בהתבאסות שלך רק מעלה את הסיכויים שהארוחה הבאה תראה אותו דבר. ולכן ההמלצה שלי בעניין האוכל היא, לא להראות שום תגובה רגשית לנושא האוכל, לשחרר לגמרי, להעביר את האוכל לחלוטין לתחום האחריות שלו. אני הייתי מכינה צלחת עבורה וצלחת עבורי, ויושבת ואוכלת במקביל אליה, תוך כדי האוכל הייתי מביעה את דעתי על האוכל שלי (הקציצה שלי מאוד טעימה !), ושואלת לדעתה על האוכל שלה (טעים לך האורז ?) כשסיימתי את שלי הייתי אומרת שסיימתי ואני מלאה, ואז הייתי שואלת אותה אם סיימה, וזהו נגמר. לפעמים כל מה שהיא אכלה היה כפית אורז, לא התרגשתי מזה. היו ימים ששלוש ארוחות ביום נראו ככה (אני ממש עליתי במשקל מזה) זה לקח זמן, אבל לאט לאט היא הבינה שלא ממש משנה לי כמה ומה היא אוכלת, ולאט לאט היא התחילה לאכול כמויות גדולות יותר וגם לבקש לטעום ממה שיש לי בצלחת, היא עדיין לא אכלנית גדולה, וכשהיא חולה זה דבר ראשון מתבטא בתאבון, אבל הארוחות אצלנו הן כבר לא זמן של סטרס. מה שעוד עזר אצלנו זה להזמין את עצמנו לארוחות אצל אחרים או להזמין אחרים לארוחות אצלנו, לדוגמא להזמין את סבא/סבתא, או את הבן-דוד, או חברים, כל ארוחה שערבה גם מפגש חברתי הייתה בדר"כ יותר יעילה מארוחה של שתינו בלבד.

 

[אמאנחל]

עוד טריקים

לשים בצלחת שלהם כמות קטנטנה. נניח מנת חביתה בגודל של זית. זו כמות שלא מאיימת עליהם והם אוכלים ומבקשים עוד אז אפשר לתת עוד אחד כזה. כשהגעת לחמש תוספות הם בעצם קיבלו הרב יותר ממה שהיו מוכנים לטעום בכלל אם הכל היה מונח בבת אחת על הצלחת. גם אסתטיקה משחקת תפקיד: אם כל החתיכות מונחות כמו פרח מסביב לצלחת אז זה עושה יותר חשק לאכול את זה כמשחק. לעומת גוש גדול במרכז הצלחת. דבר אחר, לא לעשות עניין מצורת האכילה: רוצה לאכול בידיים? בבקשה. דבר אחר: לקחת לעצמך משהו שאת רוצה שהוא יטעם ולא להציע לו ב כ ל ל. הוא בדרך כלל יסתקרן ויבקש לטעום. דבר נוסף אם הוא טעם משהו ולא טעים לו לאפשר לו לירוק לתוך מפית. ולהחמיא לו שהוא טעם. להסביר שלא כל דבר חייב להיות לטעמו ואת לא כועסת אםהוא מנסה ולא מוצא חן בעיניו. כך הוא לא "מסתכן" כשהוא טועם משהו חדש. מקסימום אם לא טעים אז הוא יכול לירוק. וכן. הכל עניין של גישה. ויש גם ילדים שמטבעם אכלנים יותר בררנים. הייתה על זה תכנית בטלוויזיה. זה עניין מולד. ללכת איתם ולא להתרגש. כמובן לבדוק ברזל ולראות אם לא חסר. אצל אחיין שלי תוספת של ברזל שיפרה לו את התאבון פלאים!!!

 

[panzita]

הטריק עם הלא לתת להם

עובד כל פעם מחדש, היום היא אכלה זיתים, נגעלה והתעקשה לאכול עוד רק כי אמרתי לה שלא כדאי לה, כי זה לא טעים. הם כאלה קופיפים קטנים.

 

[tutik1]

../images/Emo6.gif אכן, לפעמים זה עובד...

 

[אד י]

סתם אנקטודה-הקטנה שלי מפחדת מסידור "יפה" של

הצלחת. ממש נכנסת לחרדה מזה... יש לי חברים שזה הטריק שלהם עם הילדים, וכשאנחנו אצלהם אני חייבת לבלגן לה את האוכל בצלחת כדי שתאכל (וזה אחרי שסידרו אותו בצורת דינוזאור מושקע ביותר). היא אוהבת את האוכל מקובץ בגושים ולא מסודר בצורות. גם אני זוכרת את עצמי בגיל גן מעדיפה שהאוכל יהיה מסודר בגושים.

 

[soul08]

בעניין אוכל ותגובות

דנה, לא מניסיוני אלא מצפייה של שנים בדינמיקה בין אחותי לבן שלה. הקטן היה סרבן אוכל מינקות ורזה רזה רזה!!! אחותי הייתה שבר כלי מהסיפור הזה והיא עד היום מתארת את החוויה הזו כטראומה. זה הגיע למצב שהייתה מכינה לו פורמולה על בסיס שמנת רק כדי שיהיו לו מספיק קלוריות. היא הלכה לאינספור רופאים, תזונאים ושאר מיני מומחים ובסוף הגיעה לכמה שטענו פה אחד "תניחי לילד." כמה שקשה כהורה לראות את זה (אמרו לה שני רופאים, תזונאית ולבסוף גם הפסיכולוגית אליה היא פנתה) ככל שתתעקשי יותר כך האוכל יהפוך להיות סוג של נשק עבורו ודינמיקה לא בריאה ביחסים בינכם. הם גם אמרו לה שלא ימות מרעב וכירצה לאכול יוכל ושהגוף יודע לווסת את עצמו. תראי, כל מקרה הוא אחר. אצל האחיין שלי זה הגיע למצב של הקאות יזומות. אחותי התעקשה שזה לקוי פיזי ולקחה אותו לבדיקות אינספור. אני ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת ולרוב זו הייתה הדרך שלו להגיב למשהו שקורה וכמובן להסית את תשומת הלב. בכל מקרה, לקח לה המון זמן להרפות אבל בסוף היא עשתה את זה (רק באזור גיל 7!!!) וטוב שכך. עד היום הוא רזה רזה, ולדעתי עד היום יש לו עניין עם אוכל, למרות שהוא אוכל והרבה. ברור לי שקל לייעץ. כשהקטנה שלי עושה קונצים עם אוכל של כמה ימים אני מיד מודאגת שלא תאכל ולא תגדל ולא ולא ולא, אז לחיות את זה ביום-יום נראה לי באמת קשה. תתייעצי על מנת לקבל מושג וכדי שתרגישי בטוחה במה שאת עושה, אבל אם אפשרי, אל תהפכי את האוכל ל- issue, זה יעשה את זה קשה יותר. תנסי להמשיך ולהציע אוכל, אבל אם לא רוצה אז לא. ומלבד כל זה תמיד יש סיכוי שהוא מפתח משהו, או שצומחות שיניים ומציק בפה, או כל מיני דברים אחרים. בכל מקרה, זה בהחלט מאתגר וקשה אז תמצאי לעמך גם את המקום שלך והדרל לפרוק. שיהיה הצלחה!

 

[דנה פלוס]

המממ.....

פורמולה עם שמנת....

 

[Koru]

זה נשמע ממש דוחה...

וברצינות, זה גם ממש לא נשמע בריא. זו תוספת של שומן מהחי, לא מועיל לאף אחד כולל לא לקטנטנים.

 

[judith4]

לעניין הבריאות - לא בטוחה שזה לא בריא

את משוכנעת ששומן מהחי בגיל קטן זה לא בריא. בגיל שבו הגוף צריך להתפתח ולגדול גם שומן מהחי נחוץ - הכל כמובן במידה. אם יש לך קישורים שאומרים ההפך אשמח לראותם.

 

[Koru]

אפשר לשאול בפורום תזונת תינוקות

קראתי את זה בעבר אבל לא זוכרת איפה ומודה שלא ממש דחוף לי לחפש... וגם, אני בטוחה שיש גישות שונות לנושא, כמו לרוב הדברים בתזונה. ברמת ההגיון, למה שלתינוק יהיה בריא שומן מהחי? נכון, תינוק/פעוט צריך הרבה יותר שומן בתזונה מאתנו המבוגרים, אבל לא עדיף שומנים מהצומח כמו שקדיה או טחינה או אבוקדו? מה תורם לו בדיוק השומן מהחי? (נכון שאם כבר שומן מהחי אז עדיף שמנת ע"פ שומנים מוקשים, זה בטוח. ואנחנו ממש לא נמנעים משמנת בבית, אני בטוחה שגלידת וניליה שאנחנו כה אוהבים מבוססת על הרבה מזה, יאמי

).

 

[panzita]

לא לא, הם צריכים

כולסטרול וכאלה, זה חיוני להתפתחות המוח. דווקא עם ילדים אין בעיה של יתר כולסטרול, בהנחה שלא כל התפריט שלהם מבוסס על שומן רווי, כמובן. ילדים מאוד שונים ממבוגרים בצרכים התזונתיים שלהם. אנחנו צריכים תזונה משמרת, לעומתם, שעדיין גדלים.

 

[Koru]

אוקיי, נותר לבדוק מה הכמות הדרושה..

אצלנו ממעטים מאד במוצרי חלב ולא בגלל השומן הרווי (זה פשוט לא עושה טוב לבובון) מצד שני הוא קרניבור גדול (בעיקר כרעי עוף מועדפים עליו, לצערי בקר פחות) אני מקווה שזה מספיק.

 

[כתום עכשיו]

עד גיל שנתיים כל שומן הוא בסדר

אם כי כמובן שגם בהם צריך לגוון, ואישית אני מעדיפה לתת אבוקדו/טחינה או ביצים אורגניות מטוגנות בחמאה, מאשר גבינת שמנת. סתם טיק שלי

בכל זאת, זה באמת ממש לא חכם להוסיף שמנת לפורמולה - קודם כל, הסיפור שהביאה soul08 ממש עצוב, נראה כאילו היתה מין הפרעה של האמא שהזיקה לילד באופן ממשי. השמנת היא רק פרט סמלי בסיפור הזה. שנית, אם כבר הילד אוהב שמנת, אז לתת לו שמנת (אפילו אם יסכים לאכול אותה רק עם פרי מרוסק וסוכר, אז שיאכל עם פרי מרוסק וסוכר). לדחוף לו את זה לתוך הבקבוק זה ממש לסייע להנציח את ההיצמדות לבקבוק כמין "גואל". עדיף שיתמרח בשמנת בכייף ויאכל 5 סי.סי מאשר לדחוף לו אותה 80 סי.סי בבקבוק. בטוח שיהיו לו זכרונות טובים יותר מהשמנת הזו.. ושלישית, לא בטוח שהוא דווקא צריך תוספת חלבית לתפריט, כי אם בעיית ברזל היא הסיבה שאין לו תיאבון ולא עולה במשקל, אז מוצרי חלב רק מפריעים לספיגת הברזל.