מנסים לחשוב..
מנסים לחשוב מה אומרים לילדה הקטנה שבך, שמישהו ניצל את תמימותה, הכאיב, השתיק, לקח את ילדותה והשאיר אותה ואת נפשה פצועה... מנסים לחשוב מה אומרים לשירי הגדולה,
האמיצה, שלא יכולה יותר עם הזכרונות שלא מרפים, שמלווים ומכאיבים כאילו היום זה אז.. שלא יכולה יותר לשתוק, כמו אז, והחליטה
לא לשתוק יותר, והחליטה לצעוק שכואב לה ולשתף ולספר מה קרה... מנסים לחשוב מה אומרים כששומעים את המלים של שירי, שרוצה שיקחו ממנה את הכאב הזה, את הזכרונות האלה, שמחפשת שמישהו יענה לה על השאלה "
לָמָה"? מנסים לחשוב איך להגיד לך, שירי, שכל מילה שלך, שמכילה שנים של שתיקה, של כאב, של זכרונות, נגעה בנו.
ואולי שירי יקרה, אולי אין לנו תשובה ל"למה".. אבל אנחנו פה, איתך, כדי למצוא תשובה ל"
איך". איך מעכשיו, אחרי ששיתפת, אפשר
ללמוד להתמודד עם הזכרונות, עם הכאב, עם הכעס. שפחות יכאיבו, שפחות יפריעו...כי בצעד האמיץ שעשית, ששיתפת אותנו, את כבר
לא לבד... ((((( שירי )))))