למה הוא לא משחק איתן?

[הכיאמא]

למה הוא לא משחק איתן?

נורא מרגיז. בעלי אבא טוב ואוהב. הבנות חולות עליו אבל יש דבר אחד שנורא מעצבן אותי וזה שהוא לא ממש יושב ומשחק איתן. כל ערב אנימשחקת עם הגדולה במשחק. הוא -אין סיכוי.אם אני הולכת למכון או משהו והן נשארות איתו אז הוא יקרא לגדולה סיפור אבל אין סיכוי למשחק למרות שהיא מבקשת. הוא ינסה לשכנע אותה לשכב לידו בספה ולהירדם בפינוקים. לקטנה, אם אני לא שם, אין סיכוי שיציע לקרוא לה סיפור. אתמול למשל היינו כל היום בחוץ. הוא איתן בחוץ. אחלה. הגענו הביתה לצהוריים שהקטנה תישן אז כמובן שאני שיחקתי עם הגדולה והוא היה במחשב. בערב הוא קילח את הקטנה והגדולה רצתה מונופול. הוא שונא. אז אמרתי שאני אשחק איתה אבל שהוא יהיה עם הקטנה וישחק איתה. אז הוא פתח את הטלויזיה וראה והקנה הסתובבה בבית. מדיי פעם הוא קרא לה שתבוא אליו. חייך וזהו. נורא התעצבנתי עליו אז הוא כעס שאני לא אגיד לו מה לעישות איתן. אז ביקשתי שיקריא לקטנה סיפור לפני השינה. הוא הציע לה ספר שהיה בסלון. היא בכתה שהיא לא רוצה. הוא הסיק שהיא כבר עייפה (קצת לפני שעת השינה שלה) ושם אותה לישון. בערב מאוד כעסתי עליו. אבל זה לא עוזר. זה לא שהבנות מרגישות שהוא לא איתן או פחות אוהב. הגדולה כבר יודעת שבכל הנושא של משחקים ולמידה זו אני. אם אבא יסכים לשחק איתה, שזה בערך פעם בחודש היא ממש מבסוטית. אבל זה לא קורה. והוא עדיין לא קולט שזה לא בסדר. כאלו מספיק שרק אני זו שאשקיע. והוא כן חושב שזה חשוב להשקיע. וכשהוא מסתכל על האחיינים שלו שההורים חוזרים מאוחר מהעבודה כואב לו שהם לא שם לשחק איתו וכו'. האם אני מגזימה? איך אפשר לשכנע אותו?

 

[falou]

"למה עם הגרזן?"

כלומר, קודם כל לא להתרגז. יש לך בעל שעושה הכל, להוציא סוג מסויים של פעילות. בבחינת, 90% מהכוס מלאה. עם זאת, את יכולה להסב את תשומת ליבו לעניין ולבקש ממנו שלמרות שפעילות המשחק לא חביבה עליו, שישתדל פעם בשבוע כן לשתף עם הבנות פעולה בפעילות כזו. למה? כי אם הוא אב שנהנה להיות עם בנותיו חשוב שיידע להעסיק ולהיות מועסק על ידן גם בבית, כי לפעמים זה נדרש. לפעמים. והכל בלי כעס, כי כעס לא עובד.

 

[פלגיה]

למה שישחק?

כי את החלטת שזה מה שהורה טוב צריך לעשות עם הילד שלו? גם אם הוא שונא מונופול, הוא חייב לעשות את זה? קצת תשחררי, ותני לו למצוא את הקשר שלו עם הבנות, בצורה שהוא מבין אותו.

 

[הכיאמא]

למה לא? אם הגדולה מאוד אוהבת?

ואני שמה לב שאם הוא מסכים לשבת ולשחק איתה (וזה לא חייב להיות מונופול. קלפים..הכל) אז היא מאוד מאושרת. כאילו בקטע של איזה כיף שאבא משחק איתי. עם הקטנה זה פחות בולט (בת שנה ו-7) כי היא לא מבקשת וגם כי היא פחות אוהבת לשבת עם משחק. אבל למשל עם הספרים הוא יכול להתאמץ ולחפש ספר שהיא אוהבת למרות שכל פעם בא לה משהו אחר ולוקח אלף שנה עד שהיא מחליטה מה. הפיתרון של לפתוח טלויזיה ופשוט להיות שם איתן מרגיז אותי. אז נכון שאם הגדולה לא איתי אז הוא כן יסכים לקרוא לה ספר אבל למה לא משחק? וניסיתי לדבר איתו לא בכעס ועדיין הוא מתעצבן כאלו שאני מטיפה לו. היום למשל, הוא חוזר מוקדם אז גם הודעתי לו שיקח את הבנות להורים שלו כי יש לי סידורים אחה"צ. הוא הסכים בלי בעיה כי הוא יודע שאצל ההורים שלו הן יושבות ורואות טלויזיה אז הוא לא ממש צריך לשעות משהו. וכשביקשתי שישחק איתה בערב הוא שוב התעצבן שאני מטיפה לו. מה עוד שבדר"כ בשעות הערב הגדולה די עיפה ועצבנית (היא בת 5) ותמיד עושה לנו את המוות באמבטיה אז אח"כ בכלל הוא עצבני עליה ולאמוכן לשחק

 

[פלגיה]

אם את מכריחה אותו לעשות משהו

שהוא שונא - אין שום סיבה שלא יתעצבן עליך. את החלטת מה זה "להיות אבא טוב" והוא צריך למלא את ההוראות שלך. אז גם כאשר את מדברת בצורה נינוחה ורגועה, הוא מרגיש את ההטפה ברקע. מסתדר לו לקרוא ספר - שיקרא ספר. טוב לו לראות איתן טלוויזיה? שיראה איתן טלוויזיה. לא תמיד הורות טובה פירושה לשחק וללמד את הילדים.

 

[אמא של דפנה]

אני שונאת לשחק עם הילדים

אז בעלי עושה זאת במקומי. לעומת זאת אני מאד נהנית לראות איתם טלויזיה, לחבק, לנשק. פשוט להיות איתם אבל בלי לשחק פיזית. ונראה לי שבעלך בדיוק קורץ מהחומר הזה. להתרגז בחיי שזה מלחמה שלא שווה כוחות.

 

[שמרית ובן]

../images/Emo45.gif

 

[אמא של עקתש]

מותר להגיב?

מה זאת אומרת "הודעתי לו"? הילדים האלה משותפים לשניכם, לא? למה את מתייחסת אליו ככה? את מודיעה, את מחליטה וכשהוא לא מציית - זה לא בסדר. וגם כשהוא מציית - את לא מרוצה ("היום למשל, הוא חוזר מוקדם אז גם הודעתי לו שיקח את הבנות להורים שלו כי יש לי סידורים אחה"צ."). איפה השותפות? האחריות המשותפת? וסליחה אם לא נעים לקרוא את מה שכתבתי, ככה אני חושבת על הדברים שלך.

 

[אמא של יובל ה]

למה הוא לא משחק איתן

כל היופי הוא שכל הורה בוחר את הדברים שכיף לו עם הילדים. איפה נאמר שאבא טוב נמדד במשחקים? מה רע בסיפור? הכי חשוב שהאבא ידע למצוא זמן להקדיש לילדות ולא חשוב מה הם עושים יחד. בתי מאד אוהבת לדוגמא לשבת לעשות סודוקו עם אבא שלה ואני בחיים לא אעשה את זה כיון שאני אישית לא מתחברת לסודוקו לעומת זאת יש דברים שהיא עושה רק איתי כיון שהוא לא מתחבר אליהם.

 

[pitzpitz]

אולי שיעשה דברים שהוא אוהב איתן

למשל אני מאוד אוהבת לשחק עם הבן שלי בבית במשחקי דמיון, ואבא שלו יותר אוהב להשתולל איתו או לצאת איתו לשחק בחוץ או לשחק במירוצי מכוניות. אני מרגישה שגם אני מעדיפה לשחק עם הילד במשחקים שאני נהנית מהם יותר ונראה לי שזה טבעי. לדעתי הוא כן צריך להקדיש זמן אבל לתעל את זה לדברים שהוא יכול להשלים אותך.

 

[שירי ל]

גם אני שונאת לשחק במשחקי קופסא

וזה התפקיד של בעלי. אני עושה איתן מיליון דברים אחרים שהוא לא עושה, כך שאני לא רואה את הבעייתיות הבסיסית שאת רואה. יחד עם זאת, אם את מרגישה שלילדות עצמן זה חסר (ולא בגלל שאת מכניסה להן לראש) - אפשר ללכת יחד לחנות צעצועים ולקנות משחק שיעניין גם אותו לשחק איתן וזה יהיה המשחק שלהן עם אבא. אגב, גם משחקי מחשב יכולים להיות לימודיים ומהנים. תני לו ליצור איתן קשר שהוא שלו ושלהן בלבד, מתאים להם ומתאים לאופי שלו מבלי שאת תכתיבי מה שבעינייך נכון.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

מזדהה עם בעלך../images/Emo4.gif

אני נמצאת עם הילדים החל מ-13.00 (וגם בבוקר לפני הגן כמובן), ואני עושה איתם ועבורם הכל, אבל מה - לשחק במשחקים אליהם מכור הבכור שלי (בן 4.5) אין לי כוח. אני לא בקטע של באטמנים וספיידרמנים ואבירים וחיות שנקלעים לצרות (והוא מנהל את הכל כמובן ומכתיב כל תנועה שלי). אז אני לא משחקת כמעט, אפילו שהוא מבקש ולא מעט. לשם זה יש חברים שלו כשבאים אחה"צ ואמא שלי שאוהבת שאת המשחקים האלו (למרות שאחרי יום שלם כמו בשבתות מתנפח לה הראש מרוב תסריטים של טובים ורעים

). אני לא חושבת שאדם צריך לשחק כנגד רצונו ועוד דרך קבע, לא בזה נמדד טיב ההורות (לדעתי)... לפי מה שאת מתארת הוא עושה עבורן לא מעט

 

[palachinta]

גם אצלכם בטמן וספיידרמן עובדים קשה?

משגע אותי, הדבר הזה. כמה פעמים אפשר להציל את הטובים ולהכניס לצרות את הרעים, וכמה וריאציות אפשר למצוא על זה? (עד עכשיו נראה שאין סוף). לא סובלת את זה גם. מתי זה נגמר, לעזאזל?

 

[זואי של ירדן ויסמין]

שלנו במצב סביר כי יש להם לחופשים

לעיתים פאואר ראנג'רס לוקחים על עצמם את העול

והדרישה לדראגון בול הולכת וגדלה. ולפעמים המכוניות מחולקות לתפקידים של טובים ורעים ונלחמות להם ביניהם בעוז ובגבורה. (לא רציתי להדחף לשרשור שהיה כאן לפני כמה ימים של פסיכולוגיה אבל מה שכתבת הולך גם אצלנו ובגדול

)

 

[palachinta]

שמחה לגלות שזה לא רק אצלנו

ובכל זאת, איך אתם מגיבים לזה? כן, כן. ראיתי שהפסיכולוגית אמרה ש"התופעה שכיחה בקרב בינו גילו...", אבל בכל זאת, לא צריך לזרוק איזו מילה? משהו על מלחמות, על אלימות...?

 

[T noki]

זה כך גם אצלנו (בן 4.5 כמעט)

אני מעירה רק אם זה עובר את גבול הטעם הטוב ו/או מסוכן /כואב למישהו מאיתנו (לא מסכימה שיהרוס דברים בבית, לא מסכימה שיפגע בחתול/אחותו/אמא/אבא), לא מסכימה לשימוש בקללות. אבל אם הוא סתם מוציא אגרסיות ומשחק "כאילו" במלחמה, ובחרבות, וגיבורי על, בליווית טקסט מתאים - אני לא מתערבת, שיוציא את האגרסיות שם ולא במשחק האמיתי עם חברים או עם אחותו. אני מנסה לעודד אותו לשחק גם במשחקים אחרים, לפעמים זה הולך, לפעמים לא. ערוץ ג'טיקס אני לא מסכימה לראות, כי שם זה באמת 100% מהזמן אלימות חסרת טעם, גם אם היא מצוירת, ושמתי לב שאחרי שהוא צופה בו הוא הרבה יותר אלים במשחקים, אז שמתי לזה סוף. אני גם מאד משתדלת להגביל בכלל את הצפיה בטלויזיה, אבל לא לחלוטין.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

אני בסדר עם זה ../images/Emo13.gif

אין לי בעיה עם משחקי הדמיון, לדעתי אין קשר בין אלימות בפועל לדמיון (זאת אומרת אני עם הפסיכולוגית

) (אני לא אוהבת לשחק איתו בגלל שהוא מביים הכל, מכתיב את כל הכללים ולא נותן לי לאלתר, מעמיס יותר מדי אינפורמציה, הראש מתנפח ואני הולכת לאיבוד. למרות שעם חבריו הוא אחרת, עם החבר הטוב שלו (אגב, אותו ילד שהשוותי לבנך בזמנו, אם את זוכרת

) הם מסוגלים לשקוע בבימוי מלחמות למשך שעתיים ולא לצוץ מהחדר כלל. אני עצמי אדם די נחמד ולא מזיק (לטענתי

) אבל מאוד אוהבת לקרוא ניתוחים של מלחמות והתנהלותן, ביוגרפיות של מצביאים מבריקים והכל על הברקותיהם המפורסמות, וכד'. בנתיים זה לא הפך אותי לאדם צמא דם

אגב, יש לי דוגמה טריה לכמה שכלים או העדרם לא קובעים מה טיב המשחק. היום שחזרנו מהגן הם מצאו מצבור של כדורים שמזמן לא שיחקו איתם וכצפוי המקרה שלו הכדורים מהר התחלקו לטובים ורעים ושני כדורים היו מנסים להיחלץ מצרה ולברוח ממבצר

 

[falou]

האמת, אני אבוד לפעמים

כשאני משחק עם הילדה בפליימוביל. פשוט שומדבר לא קורה. אף אחד לא מתקיף, אף אחד לא מגן וכולם רק עסוקים באיזו רוטינה משמימה. בנוסף, לא נותנים לי לקבוע את קו העלילה. בכלל. אפילו לא עם הדמויות שאני אחראי להן. זה כמו להיות כלוא בתוך סרט של בנות.... נ.ב. גם אני אוהב סיפורי קרבות ואסטרטגיה. טוב לדעת שאני לא הסוטה היחיד...

 

[זואי של ירדן ויסמין]

ירבו הסוטים../images/Emo6.gif

אז מי לוקח לדעתך אלכסנדר או קיסר? (אורן הפילוסוף אל תתערב

) אזנהואר או מונטגומרי?

ועכשיו תתוודא בפני הקהל אוהד כמה שעות מחייך השקעת במשחקי total war למיניהם. אני לא רוצה להזכר

ולpalachinta, לא מעודד אה? פאלו כאן ממחיש את העובדה שהשלב הזה לא בהכרח עובר

. (אני לא הדוגמה, אני הייתי ילדה עם כל השטויות של הילדות, רק בשנות העשרים נכנסה בי רוח הלחימה התיאורטית

)

 

[falou]

אני חבר ב-AA

Aסטרטגיים Aנונימיים. אסור לי בכלל להתקרב למשחקי אסטרטגיה ולא נגעתי באחד כבר שנים. לא קיסר ולא מוקדון. הראשון נלחם בשבטים. השני כבש אימפריה בשלבי גסיסתה והשתלט עליה. המצביא שלי הוא חניבעל. אם היה מקבל אפילו קצת תמיכה מבית היה מעלה את רומא באש.