למה אני לא יכולה לכתוב הודעות?

ailag

New member
מה שאני לא אוהבת במחלות, תופעות....

איך שלא תקרא לזה, זה שברגע שאבחנו את זה, יש לך בסיס רע. אתה יודע שאתה "לא תוכל ללמוד" ולכן, גם אם יש מקרה בו תוכל ללמוד, בד"כ תשכנע את עצמך שלא. לדעתי, לא צריך להסתכל על ADD בתור מגבלה נוירולוגית, אלא בתור נקודת התחלה. נכון, קשה עם זה, אבל המוח הוא אחד הדברים המכניים הכי פחות מכניים בגוף (אמרתי את זה כבר, בהודעה שנמחקה. תפוזתיפש). הוא יכול להתעלות על המגבלות שלו. תשווה את זה לשיעורי ספורט בתיכון שלי (ברוך שפטרנו!). אני הילדה שתמיד לא יכולה לעשות ספורט, לא משנה מאיזה סוג. בריצות הייתי מגיעה אחרי המעשנות שטענו שהן לא יכולות לנשום. בארה"ב המורה עזב באמצע כי נמאס לו לחכות שאסיים לרוץ. וכאב לי בצד, והיה עוד כאב ממש לא מוסבר שכמעט שיתק אותי (והמורה לא האמינה לי!) .. אבל fuck them. רצתי את הכל הכי לאט אבל סיימתי. אז נתנו לי 70? 60? למי אכפת. יש תעודת בגרות. סיימתי. אז אצלך, אתה יכול להתגבר על בעיות הלמידה. אז תלמד את התואר יותר זמן. אז תיעזר באחרים (אבל תנסה קודם לבד.. מתישהו תצליח, המוח מסוגל לזה), ואז fuck them all, יש לך תואר. אבל קודם צריך לשבת .. אוף :)
 

ailag

New member
שכחתי

לשאול גם מה אתה לומד .. ריאלי? הומני? איזה מקצוע? ושכחתי גם לומר שלכל אדם יש את דרך הלמידה שלו. יצא לי להדריך אישית בצבא (וגם לקבוע מה צריך ללמד, שזה בכלל כיף). בזמנו, נתנו לי פשוט עשרות מסמכי וורד משעממים ואמרו - תלמדי. זה היה כך באותו מקום הרבה זמן. פיתחתי דרך לימוד סטנדרטית - מסמכי הוורד הפכו קריאים, ולימדתי (עד כמה שיכולתי) אנשים בצורה אישית. לכל אחד ידעתי כמה שאלות לשאול אותו עד שיבין, באיזה קצב להסביר, ואילו חלקים מהחומר הנלמד להסביר (לי, למשל, צריך להסביר את הבסיס כמה פעמים, לתת דוגמאות ממשיות קודם, ואת החלקים הקשים אני מבינה בד"כ לבד דווקא, אחרי הסבר מקסימום שניים). אז אתה לומד יותר טוב עם מדריך, אחד ילמד ממסמך וורד משעמם. זה לא אומר שום דבר לטובה או לרעה על אף אחד מכם.
 

מיכל ט

New member
וואו כמה שאני מכירה את ההרגשה..

אני הייתי אמורה כבר מזמן להתחיל לכתוב עבודה. דווקא הנושא מענין אותי והייתי יכולה לדבר עליו שעות אבל ברגע שזה מגיע לכתיבה יש לי מעצור. רק המחשבה על זה מלחיצה אותי. אני יודעת שכשאני מתחילה לכתוב זה לא כל כך נורא אבל כל כך קשה לי להביא את עצמי למצב הזה. למה אתה מתכוון מפגש לימודים? אתה לומד עם עוד משהו? אני חושבת שהיה מאוד עוזר לי ללמוד עם היה בסביבה שלי משהו שאני מכירה ואוהבת כדי שאני אוכל לקטר אם אני רוצה. חבל שאין קבוצת תמיכה כמו שספרת עליה בירושלים אני חושבת שזה היה יכול מאוד לעזור לי. טוב, אני חושבת שאני הולכת לנסות לכתוב את העבודה או ללמוד לסטטיסטיקה או לראות טלויזיה .. נראה הדבר היחיד שאיכשהו גורם לי לעשות משהו זה שביום שני יש לי פגישה עם היועצת שלי מהמרכז לקידום סטודנטים ל"ל ולא נעים לי להגיד לה שלא עשיתי כלום. ביי בנתיים מיכל
 

zivadina

New member
נסיון לתרגם את התוצאות:

התוצאות שלך מצביעות על כך שייתכן שיש לך ADD של מבוגרים. ייתכנות גבוהה: ADD מסוג בעיית קשב. חשד: תת סוג - היפראקטיביות/אימפולסיביות ייתכנות גבוהה: התרכזות גבוהה מדי בנושא אחד (קושי לעבור מנושא לנושא) חשד: ADD מסוג LIMBIC. מצורף ההסבר באנגלית.
 

ailag

New member
תירוצים

מה שאני שונאת בשיעורים ומבחנים.. זה הדחף הזה לדחות. אז כשהתיישבתי כבר, אחרי שסגרתי את כל הפורומים והבטחתי לעצמי ש"אח"כ אני אקרא את הוובקומיק הזה" .. הדחף לדחות כ"כ גדול, שאני מתחילה להרגיש רע, לשכנע את עצמי שאני מדוכאת. כי זה תירוץ טוב לקחת הפסקה ולהתעודד.. אז אני אוסרת על עצמי, אומרת "בעיה שלך" -- ומתרגזת שמכריחים אותי (אני מכריחה) לעבוד למרות שהמצב שלי "כל כך רע". ומה יוצא מכל זה? אני מפגרת כרגע ביום וחצי-יומיים בתוכנית ההכנה שלי למבחן, שהוא ביום שני (ויש עוד אחד ביום ראשון. לא יודעת אם אני רוצה לשאול כאן בכלל משהו. רציתי רק לקטר i guess. עדיין אין ציונים מהמבחן של יום שלישי, זה היה מקצוע שנחשב ממש קשה ו.. נחשו כמה התכוננתי? אם נכשלתי, אני אקח מורה פרטי למועד ב´. (לקחתי מדעים בין השאר בגלל שלא צריך לשנן ולהתרכז הרבה אלא רק להבין. עכשיו אנחנו צריכים לשנן הוכחות בחדו"א! יש רשימה של 13 וקצת עמודים של משפטים בלבד, כל אחד כמעט צריך לדעת להוכיח. פלא שבמבחן לא זכרתי והשתמשתי בשכל במקום? THIS SUCKS.)
 
למעלה