למבינים (ויש פה הרבה כאלה הבנתי)

[nesha]

למבינים (ויש פה הרבה כאלה הבנתי)

שלום לכם, אני צריך עזרה ממי שיכול ומבין: 1. עם איזה אלבום של YES אתם ממליצים להתחיל? 2.מה האלבום הכי טוב של פרנק זאפה? יש לו אוסף מכובד או שעדיף להתחיל עם אלבום מסויים (נראה לי שלאהוב אותו זה "לעשירים בלבד", יש לו איזה מיליון אלבומים) 3. אני אוהב את קינג קרימזון ויש לי את IN THE COURT ן- RED , מה הבא בתור לדעתכם? (ואהבתי את שניהם, ואני עדיין לא מת על זה שהם יוצרים יותר מדי צלילים פסיכודלים כמו בשיר הרביעי ברד) 4. מה לקחת מ- DREAM THEATER?(חוץ מ- change of seasons) 5. ומה עם ELP? סתומרת במה להתחיל? 6. מה מפינק פלויד חוץ מהחומה, הצד האפל ווויש כמובן 7. ועוד משהו, מה עם ג'טרו טאל? זה מה שעולה לי בינתיים... טוב שיגעתי אתכם, יש פה הזדמנות למי שמבין להביע את עצמו ואני מחכה לתגובות. תודה רבה

 

[the band member]

שלום לך ../images/Emo13.gif

אני די מבין ב-Jethro Tull, אני אנסה לעזור לך. אני אישית ממליץ להתחיל עם אלבום מהעידן הפרוג- פולקי של הלהקה, אלבום בשם Songs From The Wood משנת 1977, אלבום פשוט מדהים, לא מסובך, מאוד קליט אך מבריק. באלבום יש השפעות חזקות של פולק בריטי עם גיוון עצום של כלי נגינה יחסית לאלבומים קודמים, דקויות מרשימות הרמוניות, מלודיות וריתמיות, וכמובן הרכב של נגנים מהשורה הראשונה. אם הפולק הבריטי לא בקטע שלך, אז אני ממליץ על Aqualung משנת 1971, האלבום הראשון שבוא יש יציאות פרוגיות מובהקות ומרשימות. אני אישית מעדיף את האלבום שבא לאחר אקוולאנג (Thick As a Brick) אבל הוא פשוט מורכב מדי לשומע המתחיל. בהצלחה! יונתן

 

[pasteran]

המלצות

1. The Yes Album - לא הכי "מתקדם" שלהם, אבל עדיין מייצג את הסגנון המרכזי שלהם, עם הליין-אפ האולטמטיבי, קל לעיכול לעומת האלבומים העוקבים שהלכו והתנפחו (לטוב ולרע) ולדעתי לא כדאי להתחיל מהם. 2. בדיוק רציתי לשאול את השאלה הזאת. וכן הוא יקר מאוד - מחיר מלא (כמו החברים שלו מליברפול). 3. In the wake of Poseidon - בסגנון דומה ל"חצר המלך" (ויש אומרים העתק שלו, אני חולק), אמנם פחות מבריק, אבל לא פחות מורכב ויותר אחיד ברמה. מסכים איתך לגבי פרובידנס מרד. נסה גם את Lizard יותר מורכב ולכן גם יותר קשה למתחילים. ואם אתה רוצה קרימזון בסגנון אחר discpline אדיר, אבל הקשר בינו לבין האלבומים הראשונים רופף משהו. 4. Images & Words . המאסטרפיס הראשון של הלהקה - מציג את כל מה שטוב בהם ועדיין שומר על קליטות. משם ישר למאסטרפיס השני Scenes from a memory - פסגת הזאנר בכלל.. 5. Trilogy - השלישיה במיטבם - אלבום אחיד, קליט שלא נמתח למקומות מיותרים. משם לTarkus - שבמרכזו היצירה האדירה בשם האלבום והחצי השני חביב מאוד לטעמי, אבל הרוב מתעבים אותו, כנראה מפני שהוא לא מתקדם לשומקום. 6. Atom Heart Mother - שבמרכזו היצירה המצוינת בשם האלבום - לא אדירה בגלל שיש בה חלק מיותר ואילו ההמשך כולו ארוך מדי אבל עדיין די טוב 7. אני מסכים לגמרי עם הממליץ הקודם ומוסיף גם את Stand up שהוא פחות מתקדם אבל יש בו שירים נהדרים (במיוחד ברימסטר). אני יודע שלא נהוג לעשות את זה אבלהאמת יש להם גם אוסף מצוין שגרם לי להתאהב בהם - Original Masters 8. לא שאלת על הדינוזאור החמישי של הפרוג - ג'נסיס. Selling Engaland by the pound לא כזה טוב כמו שעושים ממנו אבל עדיין מצויין וחובה לשמיעה. 9. Snow Goose -של קאמל. תמיד טוב למתחילים בז'אנר

 

[nesha]

תודה על ההמלצות

איש אתה פשוט תותח! תודה רבה על ההמלצות, אני אלך על זה! ודרך אגב יש לי את האלבומים האלה של ג'נסיס וקאמל (מה אתה אומר על מיראג'?) תודה רבה! עוד מעט אני מתגייס אז לא יהיה לי כסף\זמן\עצבים לשמוע יותר מדי מוסיקה.

 

[CaerBannog]

לא מבין... אבל מנסה להראות ככה

מבחינת קינג קרימזון, זה מאוד תלוי, עם אהבת את הצליל של אין דה קורט, אז הייתי ממליץ על islands שהוא די שונה ממנו, אבל גם קרוב מספיק, וגם יש בו דברים שכן מוטים לכבדות של רד, עןד אלבום מומלץ הוא larks' toungues in aspic מתקופת רד, אבל יותר מורכב מוזיקלית וההקשבה היא אולי פחות מהנה (תלוי במאזין) אך היא כנראה יותר מעניינת (א שחסר ברד, בכלל לא..) עוד אלבום, שלא ממש קשור לשניים שהזכרת הוא discpline משנת 80, הוא מאוד שונה בסגנון מהתופה המוקדמת של הלהקה, אבל עם אתה אוהב דברים נסיוניים במיוחד, ובא לך לקחת סיכון, זה אלבום מדהים בקשר לפינק פלויד, מער לאלבומים שהזכרת הייתי בעיקר ממליץ על animals ובמיה ואהבת את החומה במיוחד, the final cut הוא מעין גירסה מוקצנת ומחודדת שלו (ועם יורשה לי להוסיף, ההרבה יותר מוצלחת) עוד המלצה מאוד מאוד חמה בקשר אליהם, הוא האלבום המוקדם יחסית atom heart mother אשר מכיל את היצרה הכי פרוגית שלהם, אשר נושאת את שם האלבום והיא 23 דקות באורכה, כמעין סימפוניה רוקיסטית, שאר השירים על האלבום גם מצויינים ופסיכדלים משו...

 

[RamiSun]

עכשיו תורי להבין....../images/Emo8.gif

1: צלול ישר למים העמוקים עם Close To THe Edge 2: זה לזאפייסטים מנוסים ממני 3: לדעתי Discipline הבא בתור ואחריו תחזור לווטון עם Larks' Tongues in Aspic 4: הכי טובים שלהם Scence From A Memory Images&words 5: Trilogy 6: יש הרבה.... Atom hart mother, meddley 7: אני אוהב את Songs From The Wood באנה ממש חידון....

 

[RamiSun]

אה ... וגם Animals של פינק פלויד...

 

[אריק חייט]

1.

1. אני ממליץ לך על Fragile, כהכנה לשיא שלהם - Close To The Edge. תלוי, כמובן, בעבר המוסיקלי שלך, אך לי היה מאוד קשה לקלוט את Close To The Edge בשלושת החודשים הראשונים שבהם הוא היה בבעלותי. תלוי בך, כמובן, ובמוכנות שלך. 2. אני יכול להמליץ על The Grand Wazoo כעל אלבום מושלם וראוי להתחלה. 3. באופן עקרוני אני ממליץ על Lizard, אך זה תלוי בלמה התכוונת ב'צלילים פסיכודלים', כי על פי הגדרות מסוימות - יש בו לא מעט. אבל אחלה אלבום. 5. אולי, כמו עם Yes, כדאי להתחיל עם האלבום הראשון ורק אחרי זה להגיע לשיא - Tarkus. 7. Thick As A Brick וגם A Passion Play. שני אלבומי חובה - יצירות מופת ארוכות שעלולות להתיש בהאזנות הראשונות (כמו כל המלצה כאן, אבל אתה בא לשמוע פרוגרסיב ממילא...).

 

[Itamary]

המלצות

זה אמנם לא המלצה שקשורה ישירות לשאלה שלך, אך אני ממליץ על תקליט של אמן שלא רשמת את שמו, שבעיני הוא התקליט הכי מיוחד ששמעתי אי פעם, יכול להיות מאד שכבר שמעת עליו: Rock Bottom של רוברט וויאט. גם התקליט שלו Old Rottenhat מצוין ומומלץ.

 

[jethro1]

מה פתאום

להתחיל לשמוע את הטולים בSONGS FROM THE WOOD? אתם עוד תהרגו לי את הילד. הוא יכול לחשוב שג'טרו הם להקת פולק.(אני לא מת על האלבום הזה). שמע לי בחור- תתחיל ב-BENEFIT. זה האלבום עם תמצית כל הטוב הטולי בתקופה הבאמת משמעותית שלהם (1970-1974). אחר כך תמשיך אם תרצה לAQUALUNG ו לWAR CHILD ומשם הדרך סלולה ליצירת הפאר החד פעמית, הגאונית וחסרת כל הגיון A PASSSION PLAY. חס וחלילה אל תתחיל משם, זה יכול להרוג טירונים. לגבי THICK AS A BRICK אני אומר משהו שגובל באפיקורסיות מוחלטת ושעלול להוציא אותי מקהילת בני האדם המתורבתים, אך אומר זאת ללא חת ופחד- זה חרא אלבום. לחלוטין מוערך יתר על המידה. עד היום אין לי מושג על מה ולמה. זהו למעשה שיר טוב אחד שהוגדל, גולגל, הוארך ונמתח לתפלץ של 45 דקות מורטות עצבים. הדבר היחיד שמעלה לי חיוך מהאלבום הזה הוא העטיפה המקורית שלו מ1973 שעוצבה ברוב חן כעיתון לכל דבר, עם כתבות, ראיונות, משחקי תשבץ וכולי וכולי. בין היתר יש שם גם נישה לאלבום ויניל מחורבן אחד.

 

[zambush]

אתה מגזים ../images/Emo73.gif

אם כי יש משהו בדבריך, שמעריכים את "עבה" יתר על המידה. ישנם גם חלקים טובים באלבום

לגבי "שירים מהיער", בתור אחד שהתחיל את ג'ת'רו מהאלבום הזה, אני יכול להעיד שזה לא אלבום טוב להתחיל איתו. במשך הרבה זמן שמרתי אותו במגירה, ורק כשהחלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, ויתכן אחרון, אז התחלתי להעריך אותו, והוא אחד משני האלבומים הטובים ביותר של ג'ת'רו לדעתי, הוא ו- Aqualung. Aqualung הוא האלבום שממנו צריכים להתחיל את השמיעה. שיר הנושא הוא על גבול הפרוגרסיב-לא פרוגרסיב, נגיש ומעניין. בשאר האלבום יש שירים כייפיים כמו Up To Me ו- My God שמוסיפים לחויית השמיעה הראשונית לטובה. יום טוב

 

[the band member]

JETHRO 1

תראה, קודם כל נהוג לציין בהבעת דעה שזו דעתך, ולא לנסות להמציא עובדות. אני באמת חושב שהגזמת בטירוף, אני מעריך את דעתך, אבל בכל זאת הגזמת! זה מאוד תלוי לגבי Songs From The Wood, כלומר תלוי לאיזה כיוון הבנאדם רוצה ללכת! אם הוא רוצה ללכת על "פרוג שקט", לא מקפיץ וקליט באופן יחסי, שילך על האלבום הזה או על אקוולאנג. לא הייתי ממליץ לא על בנפיט מהסיבה שהוא פשוט לא עומד בקריטריונים של "מתקדם", ושלא תבין לא נכון, אני חושב שזה אלבום כביר ומקסים, בחמישייה הפותחת, אבל הוא לא מספיק מתקדם, אמנם יש יציאות פה ושם, אבל בגדול לא. בקשר ל-Thick As a Brick, אני לא מסכים איתך. אני מוצא את האלבום כמסטרפיס, אלבום גאוני. כן כן, כולנו שמענו את הטענות שאיאן אנדרסון מתחנף למאזינים במלודיות והרמוניות "בנאליות"...לא מסכים בפירוש, זה סתם סיסמה שאיכשהו נדבקה לאלבום. הוא אמנם לא "מזעזע" כמו A Passion Play, אך מספיק גאוני כדי שיתנו לו את הכבוד הראוי לו, המלודיות מקסימות, התזוזה הלא פוסקת של המקצבים, תחושה שיש כל הזמן התקדמות (אולי יש קצת האטה בחלק שכמעט לפני האחרון, Do You Believe...), אבל הוא פשוט יצירת מופת, אני באמת חולה על התיפוף המטורף של בארימור המתופף, פשוט מדהים. עוד משהו שחשוב לזכור, כל חברי הלהקה באותם שנים (71-72) עזרו לאנדרסון בהכנת האלבום, הם היו מעורבים בחלק של ההלחנה והעטיפה, מה שלא מתאים ללהקה, הרי אנדרסון כותב בד"כ משהו כמו 99.9999% מהחומר...

 

[zambush]

אמת ../images/Emo73.gif

אמת, הדעה שלי לא מייצגת. תראה לדוגמה מה הולך בפורום "אגדות רוק" עם החיפושיות... שמייח

ולעניין. אני לא חושב שאיאן אנדרסון "מתחנף" למאזינים ובלה-בלה אחרים, אני פשוט חושב שיש כמה חלקים שבהם "עבה" חלש, ובכלליות, ששיר ארוך לא אומר שהוא טוב יותר מהקצרים. דווקא השירים הקצרים של Jethro Tull הם הגאוניים, דוגמת Locomotive Breath, Nothing Is Easy, Bourée.

 

[comfortably pink]

רגע

לא המלצתי לך על כמה בפורום ווי נט?

 

[shay or eli]

בלופ בלופ אמר הדג.

(אין לי כותרת) 1. Close To The Edge. או שתתאהב משמיעה ראשונה או שייקחו לך כמה שמיעות, לא עקרוני. אחד מהאלבומים הטובים ביותר של הרוק המתקדם. 3. בשלב שבו אתה נמצא קניתי את Lizard. הוא בעיקר עדיף אם אהבת יותר את הבכורה מאשר את רד, אבל לא בהכרח. לוקח איזה עשר שמיעות עד שנכנסים לזה (בעיקר ליצירה הארוכה של הדיסק) אבל מרגע שנכנסים אי אפשר לצאת (אתה מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסוי?...) 4. Images & Words. אלבום חביב. 6. הממממ... אם אתה שואל אותי אישית אז לקנות את כל מה שהם הוציאו, אבל בכלליות: קח את Animals, אלבום המאסטרפיס שלהם מסוף שנות השבעים. אם אהבת את הצד האפל, וויש והחומה אז אולי ייקח לך כמה שמיעות אבל תאהב גם את זה. ואולי תשנה כיוון ותקנה גם את הבכורה, Piper At The Gates of Dawn. 7. ג'טרו טאל - Aqualung. בלי שום ספק.

 

[bibi50]

גטרו טאל

Minstrals in the gallery live- bursting out חובה

 

[begone]

לא מבינים אבל עדיין כותבים

1) אני ממליץ על Fragile אבל אפשר גם Close to the Edge 2) אין אחד כזה - יש המון טובים 3) כדאי לך לנסות את Discipline משנת 1980, הוא שונה לגמרי אבל מרתק 4) Scenes from a Memory הוא הדבר הכי טוב שהם עשו 5) אפשר להתחיל בצורה כרונולוגית עם ELP, דהיינו האלבום הראשון ששמו הוא פשוט אמרסון לייק אנד פאמלר (ציור של יונה וחום ברקע) 6) ממליץ על Meddle, אלבום מעולה 7) ממליץ על Thick as a brick בהצלחה!

 

[קרימזון]

בוא נראה

יס, הייתי מתחיל או עם Close to the Edge או עם Fragile (למרות שאני חושב שהכי טוב הוא Relayer) זאפה זה קשה מאוד: קומבינציות גאוניות של הלחנה וליריקה - Roxy & Elsewhere, Over-Nite Sensation. ג'אז, כלי נשיפה - Waka/Jawaka, The Grand Wazoo קלאסיקות נוספות - Freak Out!, We're Only in it for the Money, Absolutely Free. יש עוד המון שווים אבל... קרימזון... הייתי ממליץ על Starless and Bible Black אם אתה אומר שאתה סולד מפסיכודלי, אם תחליט שאתה אוהב את זה הייתי ממליץ גם על Larks' Tongues in Aspic. Dream Theater - קח כמובן (איזו שאלה!) את Scenes From A Memory. אי-אל-פי זו שאלה טובה גם כן. הייתי הולך על Tarkus או Brain Salad Surgery. פינק פלויד תמיד תישאר אחת האהובות עליי, ממליץ לך במיוחד את Animals וגם את Ummagumma. לג'טרו יש הרבה טובים, אני מאוד אוהב את Thick as a Brick ואת Minstrel in the Gallery (למרות שהרבה קרובים מאוד).

 

[קרימזון]

סליחה

איזו טעות מצידי, שכחתי את Meddle שהוא לדעתי בין השניים אם לא הכי טוב של פינק פלויד. תמצית של יופי.