לכל חברי הפורום היקרים

eaz1514

New member
לכל חברי הפורום היקרים ../images/Emo24.gif

לאלה שכותבים ומגיבים, לאלה שקוראים ומתנחמים, לאלא שתומכים ומחזקים מהיום אנו מכוננות ספיגה, כשכולם יתלבשו יפה (וגם אנחנו) ונשב לשולחם הסדר המחשבות ישאו אותנו למחוזות רחוקים , אנחנו נהיה הרחק מהמקום הפיזי, הפנים שנראה הן הפנים של יקירינו, החיוך המבט המילה ולא משנה כמה אנשים יסובבו אותנו , אנחנו נהיה בבועה שלנו איתם. אני לא יכולה לאחל לכם חג שמח, אבל אני כן מאחלת שכל אחד ימצא את הכח והשלווה לעבור את הימים הבאים על הצד הטוב ביותר. אילנה אמא של רונן
 

דליה ח

New member
לגמרי כוננות ספיגה../images/Emo24.gif

אפילו בצבא לא פחדתי מכוננות. עכשיו הפחד משתלט עלי. לא רוצה מבטי רחמים, לא רוצה חיוכים מאולצים, לא רוצה להתלבש יפה. הייתי שמחה להיות עם הטרניג שלי בבית לבד. אבל מי מקשיב ?
 

שרון123

New member
../images/Emo201.gifאחרי כמה ימים עמוסים

אני שוב כאן. שרדנו את הערב הזה. היו רגעים קשים, לא פעם דמעות עלו בעייני, והכאב הציף. אבל רוב הזמן דווקא הרגשתי טוב יחסית. אני אירחתי את הסדר. השולחן עוטר בכלי קרמיקה יפים שירדן הכינה - שני מתקנים לנרות, כלי למפיות, וכוס לפרחים. ישבנו קרוב לארון שהכנו לזיכרה, צמוד לפטיו שכולו מוקדש לזיכרה. הרגשתי שרוחה שורה עלינו. יש חגים שנורא נורא קשים לי - פורים, שבועות, חנוכה, וראש השנה. דווקא פסח לא מעורר בי רגשות קשים, זה לא חג שהיא אהבה במיוחד, הישיבה הארוכה סביב השולחן, היתה למעלה מכוחותיה, ואת רוב הערבים האלה היא העבירה בשינה על הספה לידינו.
 

דליה ח

New member
אכן שרדנו...............

וזו המילה המתאימה. ההרגשה היא כמו אחרי לידה, מן אוףףףףףףףףףף כזה. קצת מכל דבר היה שם. קצת דמעות , קצת צחוק. חלקו אמיתי וחלקו מאולץ, קצת שתיקה, והכי הרבה חוסר. חור גדול.
 

natalieov

New member
בהחלט הקלה......... אפשר לנשום זה מאחורינו

בהתחלה היה ממש קשה, גם הגעתי לסדר בידיעה שאני הולכת לחשוב רק על אבא ככה שלא יכולתי להתחמק מהנושא... איך שהתחילו לשיר 'מה נשתנה' התמלאו עיני בדמעות ולא הצלחתי להחזיק את זה בפנים... רק בת דודה שלי שמה לב לזה וישר חבקה אותי... אחרי חצי שעה בערך נרגעתי והחתלתי לחייך קצת ואפילו לשיר... היה קשה אבל עמדתי בזה הפעם... שמחה שזה מאחורי.. תודה לכם על כל החיזוקים!!!
 

eaz1514

New member
טוב , עשינו ../images/Emo127.gif על עוד סדר.....

לא להאמין מה ילדה קטנה
אחייניתי בת ה-6 שישבה לידי ו-
אחת יכולים לעשות. היה פחות נורא ממה שחשבתי, כמן כן נוסדה תחרות מי משתווה לרונן באכילת כופתאות (8) הכי הרבה הגיע בן דודו בן ה-15 שהצליח לדחוס 7, רונן נשאר
בלתי מנוצח והזכרון הביא לנו חיוכים במקום דמעות. עוד סוף שבוע לפנינו, אבל אנחנו בבית, כנראה לבד וזה מרגיע. אפשר להשאר במיטה עם
או סתם לבהות ב
. יום קל ורגוע לכולם
אילנה, אמא של רונן
 

שרון123

New member
../images/Emo6.gif התחרות לזכר רונן

זה כל כך מקסים בעיניי! כך אני רוצה לזכור אותם - ברגעי החיוך, ופחות בכאב.
 

eaz1514

New member
../images/Emo140.gif היה זכרון מאד מתוק ומוחשי

רונן היה מכור לכופתאות, כל יום הכנתי טרי טרי כולל מרק עוף, לא ויתר לי על אף יום אחד מימי החג. אני נזכרת ושוב מחייכת
ואחרי זה נאנחת
. אילנה, אמא של רונן
 
למעלה