לכולם שאלה שמציקה לי

[בס בבלון]

רק אל תגיד לי שאני נחמד

בנעוריי השתתפתי בחוג דרמה לנוער. ועד היום זכור לי מה אמר הבמאי שעבד איתנו בקשר לביקורות ולמשובים: "תגידו שהייתי נפלא, תגידו שהייתי אדיר, תגידו שהיית גרוע תגידו שאני לא יודע כלום, אך בבקשה אל תגידו לי שאני נחמד, כי עם נחמד אין לי מה לעשות..............

 

[בס בבלון]

זו לא סמנטיקה

ההבדל בין למשב ובין לבקר אינו סמנטי מבחנתי הוא מהותי, הוא תפיסת עולם מלאה וגישה לחיים. אני מנסה ליישם זאת גם במשפחתי אומר בכנות עם ילדיי אני מצליח יותר מאשר עם זוגתי - ומי ייתן ואשכלל זאת ואתאמן עוד ועוד עד שאגיע לרמת משוב כזו שתאפשר לשמוע לצמוח ולגדול. וכמובן, אני מתפלל ומתכוון גם לחיים הזוגיים. לפני שנים העברתי סדנאות מטודיקה למדריכי טיולים צעירים. השיטה דומה למה שקורה אצלנו בסדנאות: מישהו מדריך קטע מסויים והקבוצה ממשבת אותו. אנו פיתחנו שיטה שקראנו לה למשב במם: ממוקד - ממצא - מקדם - מגדל - מצמיח. צריך לקחת כל מילה שאנו אומרים לאחר ולבדוק אותה לפי הפרמטרים של המם. האם זה מקדם אותו - האם זה ממוקד - האם זה מצמיח אותו וכוו'. בשנה שעברה, בלימודים, ספרתי סיפור והייתי ממש לא מוצלח. המנחה העירה את הערותיה המדויקות, ואז חזרה לכיתה ואמרה למי יש מה להוסיף. ואז אחת הבנות בכיתה אמרה את הדבר הבא: יורם, אני רוצה לומר לך משהו, יש לך המון סיפורים אך אתה מספר כזה קטן (והיא הראתה עם האצבעות מרחק קטן מאוד בין אצבע לאצבע כדי להמחיש מזה "כזה קטן"). הרבה אנשים בקבוצה לא אהבו מה שאמרה, ובאחת ההפסקות, כאשר העניין עלה, היא שאלה אם נעלבתי, היא הרי התכוונה לטוב לעזור לי. אמרתי לה: "מה אני אמור לעשות עם הביטוי "אתה מספר כזה קטן" - מה אני יכול ללמוד מזה, מה אני יכול להפיק מזה ואיך זה מקדם אותי באומנות הסיפור. אם דבריי אלה הובנו יהיה זה שכרי. - וכעת לעצם הפרקטיקה: אני מזמין את משתתפי הפורום הנכבד הזה לקיים דיון פתוח וענייני - מקדם ומגדל בסיפור שכתבתי. אשמח לשמוע הערות והארות. יהיה לי מרתק ומלמד לשמוע את דעתכם/ן. אני כמובן מתכוון ל"נשים רוקדות אל הגשם".

 

[NAVVAN1]

יורם יקר, יש לך המון לספר,

אוהב אותך חבר, יש לך המון לספר, ביקורת על הסיפור הוא טוב - אפתח זאת בפעם אחרת כי עכשיו אוכל לילדים וקפה לעצמי. ביקורת עליך כמספר היא אמרה אתה קטן- (שמח שאמרת היא, היו כולם כאן אומרים שזה אני. ) - אתה עושה את עצמך קטן, אתה נעלם, אתה במילים משתמש תמיד בז'אנר אחד, ויש לך המון מילים שבגלל מורכבות ז'אנר אתה לא משתמש בהם. אה לא עושה תרגילי קול ופיתוח נשימה -לא כי אתה עצלן, כי אתה מקטין בשכל שלך את חשיבות שלהם. אתה לא עובד הגווני קול, בתנועות גוף כי מילים הכי חשובות לך. אז ביקורת לא משוב - שתשאר ידיד ולא תעוף לי חבר

 

[בס בבלון]

דקה לפני יציאה לעבודה

המון תודה לך ולכם. שמח לקבל את הערותיכם. אני חש שהן באות ממקום שרוצה לעזור. ובאשר לתרגילים, לא יודע למה, אך עדיין חש מחסום. אל תוותר עלי, תמשיך להציק לי. אשמח אם נפגש לפני השיעור או בהפסקה ונתרגל שוב... כי אני לא לגמרי מצליח ושוב תודה.

 

[הקוראת בקקאו]

לבס בבלון

לא שמעתי אותך מספר (עדיין) אבל אני חושבת שהערה כמו שהעירה העמיתה שלך ממש מעליבה ובאמת לא ממצה: מה זה "כזה קטן" - האם היא הסבירה למה התכוונה? מעניין לאן זה התפתח. נשמע לי נורא לא חברי. לא בונה. אפילו רע. באשר ל"מועדון המ"ם" - נראה לי שיש כמה "ממים" מיותרים - מקדם ומגדל די קרובים ב"ממיותם" ושניהם בסך הכל מצמיחים את הסיפור - אני חושבת שאם ממקדים וממצים את הנושא ומקדמים את העלילה - מעשירים את הסיפור ומביאים אותו לשיא - מצליחים להגיע אל הקורא/השומע. והאורך לא קובע. שיהיה לך יום נפלא ואתייחס לסיפור ביתר פירוט בהמשך. ענת.

 

[בס בבלון]

לא חשוב כמה מ"מ

חברה יקרה, לא חשוב כמה מ"מ את סופרת, חשוב שהבנת את העיקרון. מקבל ומסכים, שמקדם ומגדל די דומים - ואולי הם אותו דבר. יחד עם זאת לא מספיק לי לגדל את הסיפור ולהצמיח את הסיפור חשוב לי לקדם ולגדל להצמיח ולהעצים את המספר - שהוא הוא הסיפור והדרך בה הוא מעביר זאת בקולו או בדרך כתיבתו. ומה קרה עם אותה גברת? כלום! פשוט כלום! כי אין דרכי לשמור טינה זה לא מגדל אותי ולא מצמיח אותי זאת אנרגיה שלילית שאיני רוצה להשתמש בה. לא רוצה להישמע שחצן, אך אספר סיפור קצר (אנו הלא מספרי סיפורים) במהלך הקיץ ארגנתי ערבי סיפורים לקהל מפוני גוש קטיף שהשתכנו בבתי מלון באשקלון. התארגנו חמישה מספרים ששלושה מהם לומדים איתי שנה שנייה ואילו הרביעי לומד במסלול לסיפורי ילדים. העניין עשה קצת גלים וחברים נוספים רצו להצטרף. כמובן שהסכמנו, ואז שאל אותי אחד החברים אם מפריע לי שגם היא תבוא.... ? אמרתי שתבוא ברוכה הבאה....

 

[NAVVAN1]

אני לא מבין -תסביר בבקשה

היא אמרה קטן- שאלת למה והיא לא ענתה? או נפגעת, סובבת גב, והלכת?

 

[בס בבלון בעבודה]

אמצע שעור

הדברים נאמרו תוך כדי שיעור, ואתה הלא יודע איך מתנהלים השיעורים: אנו שומעים את דברי האחרים, אך לא תמיד יכולים להגיב. המנחה ענתה לה בציניות מה: "שיש כאלה שלוקחים לפעמים את תפקיד האלוהים". ומעבר לכך, רציתי להגיד תודה על הערב הנפלא ביחד אתך עם טלי ומשה מזר. אשמח לארגן, עוד ערבי לימוד וחזרה כאלה. ושוב תודה

 

[בבא אלי]

../images/Emo122.gif נושא בעייתי. תחשבי על זה |פר

מאחר ואני בא ממקום של פסיכותרפיה אני יכול להגיד לך שהדבר הכי בעייתי בטיפול קבוצתי זה "המשוב". מצד אחד מדובר במתנה שנותן "נותן-המשוב" ל-"מקבל-המשוב" ומצד שני יש להזהר מאד שהנותן לא "ישפוך זבל" על המקבל. בדומה לכך מדובר כאן האם אנו נותנים "משוב" לכותב שפרושו, "איך הרגשתי כשקראתי את הסיפור שלך" או "ביקורת ללא משוא פנים" [ועוד עם שרביט] שעליה המציא בזמנו אפרים קישון את הביטוי "לגמוז"!! אם תסתכלי על הערות שאני שולח מדי פעם תשימי לב שאני גם אומר מה הרגשתי שקראתי [וכן, כשנהנתי אני אומר זאת וכשלא נהנתי אני פשוט לא מגיב] וביחס לחלק היותר "אקדמי" אני מנסה תמיד לא רק להעיר אלא גם להאיר; אני נותן דוגמאות והצעות מה ניתן לעשות. ומדוע הזהירות שלי? טוב, שוב אני בה ממקום של פסיכותרפיה ומה שלמדתי עם השנים שאין טעם לתת משוב [או הערות] למי שלא מבקש זאת ממני. וכך, בדרך כלל אני מגיב למי שמבקש תגובה [כמו במקרה זה]. ודבר אחרון. הן כמשתלם בקורס מספרי סיפורים בבית אריאלה, והן כמנחה סדנה למספרי סיפורים בבית אבא חושי בחיפה, נוכחתי פעם אחר פעם כמה קשה לאנשים לקבל הערות על סיפורים שלהם. זה טבעי. הסיפור שלי זה כמו הילד שלי ואוי לו למי שיעז למתוח ביקורת על "הילד שלי". מכאן שיש מקום לביקורת אבל לטעמי זה מותנה בקשה מפורשת של כותב הסיפור.

 

[love lev]

גם דעתי כדעתך, אבל אני שמחה מאד

לקבל ביקורת לבחון שוב ולראות אם כדאי לשנות. אני לא נעלבת כי אני מראש לוקחת בחשבון שלא רוצים לפגוע. תלוי איך אתה לוקח את הדברים. בהתחלה גם לא אהבתי להעיר. מה איכפת לי בעצם? במיוחד אם ההערות לא אוהדות. אבל אחר כך כששמעתי שכולם רוצים ביקורת ולא נחמדות - אמרתי את דעתי הגלויה. בזהירות כמובן. עד עכשיו אני עוד לא יודעת בקשר לביקורת על הציור-סיפור אם היה כדאי לעשות זאת, ונראה בפעם הבאה. בכל מקרה, כמספרי סיפורים לדעתי אנחנו לא חייבים להמציא סיפורים. כי כמו שכבר אתה ציינת בפורום, בבא אלי, אנחנו מספרים ולא סופרים. אולי דווקא כן בשני כובעים, אבל סופרים בפורום אחר...

 

[NAVVAN1]

כן אבל זה לא צודק, אתה עושה לעצמך

חיים קלים כאשר את מגדיר את הביקורת שלך לאקדמית ולא אקדמית, ומגיב רק כאשר אתה נהנה. ושותק כאשר לא נהנה. "גם אומר מה הרגשתי שקראתי [וכן, כשנהנתי אני אומר זאת וכשלא נהנתי אני פשוט לא מגיב] וביחס לחלק היותר "אקדמי" אני מנסה תמיד לא רק להעיר אלא גם להאיר" זאת אמירה של , כמומחה אני יכול לפעול, כאדם אתן לך רק נעימות, כאדם אני חושש להגיד לך שאתה טועה. חושש להגיד לך שאתה עושה לא נעים לי, לי כאדם. משדר לי לא טוב. משדר לי ניכור, בריחה מאמת של קשר נכון למתן ביקורת/משוב מה שאילן אואפריים קישון אומרים דיבור על קו נחמד/לגמוז. מומחים שאני מכיר ואוהב הם בני אדם בראש וראשונה, אשר מומחיות שלהם מאנישה אותם יותר. מומחים שאני מכיר ומכבד הם בוכים/צוחקים/מברכים/מקללים/ ביותר של אנושיות, ביותר של אמת , הם נוגעים בי, ואני נוגע בהם כבני אדם. אני מקבל מהם ונותן להם אמת , ואמת לעולם לא פוגעת. לא יוצרת סבל.

 

[love lev]

כל הענין של "מומחה" בכל ללא נראה לי

מה שייך ענין של ביקורת למומחה ומשוב לאדם מן הישוב? מומחה לא יכול לתת משוב? בכלל כל המילים האלה לא עושות לי כלום. אני חושבת שהכי טוב לקרוא לזה התרשמות ותגובה. לא ביקורת. מי אנחנו שנבקר? צריך רק להביע דעה. ועכשיו שוכנעתי שיותר לא אבקר. אולי הערה פה ושם.

 

[NAVVAN1]

בבקשה להמשיך לבקר גברת -דירנמט

 

[love lev]

נעלבתי. אני לא זקנה...סתאאאאאם

 

[NAVVAN1]

יפה יפה יפה - ../images/Emo127.gif