לכולכם, אנשים, במיוחד ליפעת
לימים זה נשכח כאיננו אך כשהערב אורב, אומר לך כך בינינו: פחות, אבל כואב. על מה שנפצע והגליד בי כבר כמעט ואינני חושב, לומדים לחיות עם זה, ככה, פחות, אבל כואב. עם כוסית ורקיק אפשר להמתיק, ואין קץ לבריחות. זה לא נעלם רק רחוק או נרדם, וכואב. אבל פחות. פחות אך עדיין פוגע זה בא והולך, את יודעת. כואב כשאני נוגע וכואב כשאת נוגעת. לא עד כדי אנחות, ואם רע לי אז אני כותב. כואב אבל פחות פחות, אבל כואב. (י. גפן ``פחות אבל כואב``)
לימים זה נשכח כאיננו אך כשהערב אורב, אומר לך כך בינינו: פחות, אבל כואב. על מה שנפצע והגליד בי כבר כמעט ואינני חושב, לומדים לחיות עם זה, ככה, פחות, אבל כואב. עם כוסית ורקיק אפשר להמתיק, ואין קץ לבריחות. זה לא נעלם רק רחוק או נרדם, וכואב. אבל פחות. פחות אך עדיין פוגע זה בא והולך, את יודעת. כואב כשאני נוגע וכואב כשאת נוגעת. לא עד כדי אנחות, ואם רע לי אז אני כותב. כואב אבל פחות פחות, אבל כואב. (י. גפן ``פחות אבל כואב``)