לכבוד יום העצמאות - קיבלתי במייל

[אבן העזר]

לכבוד יום העצמאות - קיבלתי במייל

 

[אבן העזר]

מצרף שוב

היו בעיות עם פתיחת הקובץ....

 

[יצחק הספרן]

לקוראי טקסט בלבד

כמדי שנה "דיני הנפת הדגל והלכות נפנוף המנגל" דיני הנפת הדגל והלכות נפנוף המנגל ביום העצמאות מהדורה בתרא בעזה"י


הלכות הנפת הדגל ובו י"ז סעיפים

א. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".

ב. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.

ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס".

ד. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס.

ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף.

ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.

ז. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.

ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים.

ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.

י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני.

יא. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע.

יב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו".

יג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו.

יד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים.

טו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום.

טז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן.

יז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו".

יח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.


הלכות נפנוף המנגל ובו י"ט סעיפים

א. נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם. הגה: ויראה לקנות בשר בהמה, ואם אין לו יקנה בשר עוף. ונהגו להציג בפתחי המרכולים והסופרמרקטים מערב ראש חודש, פחמים, דגלונים ושאר כלים למצות החג, והרי הם בכלל מזכי הרבים.

ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצות המנגל לקורבן הפסח שעליו נאמר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ".

ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "מנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".

ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, כנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם", והוקשה מצוות מנגל למצוות דגל. לכתחילה ראוי למנות אדם שבא בקשרי המלחמה, ובדיעבד אפשר למנות אפילו טוראי ובלבד שעושה מילואים דבר שנה בשנה. בעניין נוכריים, כל ששירת בצה"ל ראוי לנופף, ואין להסתפק.

ה. נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.

ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".

ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.

ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף בידו". אמנם אם המאוורר קטן ומחזיקו בידו, ראיתי בשו"ת "לב האלון" שנוטה להתיר, וכש"כ מייבש שיער ידני.

ט. המנפנף אל ינופף פחות מ20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".

י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועל אלו שלא עושים כן נאמר, "והנה בא היום בוער כתנור".

יא. בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.

יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.

יג. בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכם" ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירי עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל. וראיתי כאלו שמדליקים הרדיו, ומשמיעים משם שירים, ולא יפה הם עושים.

יד. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראוזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור,

 

[יצחק הספרן]

ומה דינו של דגל זה

האם בגלל שאינו מתנפנף אינו דגל או שגם בלי ניפנוף שמו דגל
והאם הוא נחשב עטיפת קישוט וזה מחובד או זה מזכיר טיטול וזה מחלל את כבוד הדגל

 

[יצחק הספרן]

ומה דינם של סינר ומוצץ אלו

האם מכיון שהפעוט לא ישמרם בנקיון ובפרט הסינר שמיועד להתלכלך אז אולי זה ביזוי וחילול כבוד הדגל
או שמטעם מצוות חינוך ראוי להרגיל את הפעוט לראות ולהחזיק בדגל על אף הנ"ל