לך תוכיח שאין לך אחות..
משתפת..
פעם שניה שאני רואה את זה קורה מסביבי וזה.. איך אני אגיד..
בקצרה- מצד אחד, זה נחמד שלכל אחד מאיתנו הכוח לשנות, כל אחד יכול לפתוח אתר אינטרנט/עמוד בפייסבוק ולכתוב את מה שמפריע לו ולקרוא לפעילות, חיובית או שלילית, ויש בזה סוג של חופש עיתונות וזכויות האזרח וזה ממש נחמד שאין עורך בדרך שמחליט מה חשוב ומה לא לפי מערכת השיקולים האישית שלו.
מצד שני, לפחות פעם בעבר, הנחתי, (וזה בכלל לא ברור מאליו בימנו) שיש אתיקה עיתונאית, שמפרסמים רק אחרי שבודקים את העובדות ועושים מחקר מקיף בשטח ולא מפרסמים שום דבר מבלי לראיין את כל הנוגעים בדבר ולהביא את התמונה המלאה.
אז לא כך הדבר, ובטח לא מאז שכל אחד מאיתנו יכול להכריז על עצמו עיתונאי בשטח..
לגמרי במקרה שלשום נתקלתי ב"כתבה" שמתארת מקרה שהייתי עדה לו עם אנשים שאני מכירה, ה"כתבה" נכתבה ע"י אדם שלא מוכן להזדהות שהיה מעורב ישירות באירוע ומביא את הפרטים שאופן חד צדדי לגמרי, חלקי אמיתות, חלקי עובדות, רמיזות כבדות של שקרים מוחלטים. את כל זה סיפרו לאיש מקצוע בתחום שעל פי חלקיקי המידע המוטעים הללו הביע חוות דעת "מקצועית"... זה הסתובב ככה ברשת והגיע ל"עיתון" שלא התבייש לפרסם את זה מבלי לטרוח לדבר ולו עם מישהו אחד נוסף מאותו אירוע (והיה ניתן לו באמת רצו) או לא לפרסם בכלל אם אין דרך לבדוק את זה.. פורסמו תמונות ו"עובדות" שיקריות שמעמידות רק את הצד השני כמובן באור שלילי, בעוד שבעל האינטרס ש"דיווח" לעיתון, כאמור, לא שיתף תמונות של עצמו או את השם שלו.. כמה נוח...
כאמור, הייתי שם, ראיתי, אני מכירה את הנפשות הפועלות..
התגובות ל"כתבה" הזו מזעזות! אלימות בהגדרתה הבסיסית ביותר, התלהמות, ובכלל, הרוע האנושי בהתגלמותו, והכל כמובן מבלי שהם בכלל יודעים באמת מה קרה, קופצים למסקנות ומעבירים הלאה.
ראיתי את זה קורה לפני כשנה למישהו קרוב אלי ואני רואה את זה קורה עכשיו למישהו אחר, וקשה שלא לקחת ללב למרות השקרים וחצאי האמיתות, את התמונה הכללית שנוצרת לאדם ואת התגובות הכל כך פוגעניות שכתובות שם. ממש כואב לי הלב לדעת שמושא הכתבה יקרא את מה שכתוב שם, גם במקרה הקודם וגם בנוכחי, אני מכירה את האנשים הללו ויודעת שלא היה יכול להיות יותר הפוך מזה, ממש כואב הלב לראות את זה.
והכי נורא, הקלות, זה יכול לקרות ממש לכל אחד מאיתנו. שני האנשים הללו שאני מכירה הם סתם אנשים כמוני וכמוכם, אבל הם לא מצאו חן בעיני מישהו, והמישהו הזה ניפח הר על שום דבר ויצר תדמית שווא ועכשיו אין באמת מה לעשות מלבד להבין שאין מה לקחת ללב ולחכות ש15 דקות ה"תהילה" יעברו.
הקלות הבלתי ניתנת לתפיסה של השמצות בעידן הרשת.
רואים את זה אפילו חזק יותר עכשיו, כשיש מלחמת תדמיות בעולם לגבי הפלשתינים והישראלים ומי יותר מסכן ומה בכלל קורה שם באמת, למי להאמין? כל כך מתסכל, ועוד יותר מתסכל שזה אדם אחד מול אוסף של שמועות מרושעות.
זהו. פרקתי.
שלח.
משתפת..
פעם שניה שאני רואה את זה קורה מסביבי וזה.. איך אני אגיד..
בקצרה- מצד אחד, זה נחמד שלכל אחד מאיתנו הכוח לשנות, כל אחד יכול לפתוח אתר אינטרנט/עמוד בפייסבוק ולכתוב את מה שמפריע לו ולקרוא לפעילות, חיובית או שלילית, ויש בזה סוג של חופש עיתונות וזכויות האזרח וזה ממש נחמד שאין עורך בדרך שמחליט מה חשוב ומה לא לפי מערכת השיקולים האישית שלו.
מצד שני, לפחות פעם בעבר, הנחתי, (וזה בכלל לא ברור מאליו בימנו) שיש אתיקה עיתונאית, שמפרסמים רק אחרי שבודקים את העובדות ועושים מחקר מקיף בשטח ולא מפרסמים שום דבר מבלי לראיין את כל הנוגעים בדבר ולהביא את התמונה המלאה.
אז לא כך הדבר, ובטח לא מאז שכל אחד מאיתנו יכול להכריז על עצמו עיתונאי בשטח..
לגמרי במקרה שלשום נתקלתי ב"כתבה" שמתארת מקרה שהייתי עדה לו עם אנשים שאני מכירה, ה"כתבה" נכתבה ע"י אדם שלא מוכן להזדהות שהיה מעורב ישירות באירוע ומביא את הפרטים שאופן חד צדדי לגמרי, חלקי אמיתות, חלקי עובדות, רמיזות כבדות של שקרים מוחלטים. את כל זה סיפרו לאיש מקצוע בתחום שעל פי חלקיקי המידע המוטעים הללו הביע חוות דעת "מקצועית"... זה הסתובב ככה ברשת והגיע ל"עיתון" שלא התבייש לפרסם את זה מבלי לטרוח לדבר ולו עם מישהו אחד נוסף מאותו אירוע (והיה ניתן לו באמת רצו) או לא לפרסם בכלל אם אין דרך לבדוק את זה.. פורסמו תמונות ו"עובדות" שיקריות שמעמידות רק את הצד השני כמובן באור שלילי, בעוד שבעל האינטרס ש"דיווח" לעיתון, כאמור, לא שיתף תמונות של עצמו או את השם שלו.. כמה נוח...
כאמור, הייתי שם, ראיתי, אני מכירה את הנפשות הפועלות..
התגובות ל"כתבה" הזו מזעזות! אלימות בהגדרתה הבסיסית ביותר, התלהמות, ובכלל, הרוע האנושי בהתגלמותו, והכל כמובן מבלי שהם בכלל יודעים באמת מה קרה, קופצים למסקנות ומעבירים הלאה.
ראיתי את זה קורה לפני כשנה למישהו קרוב אלי ואני רואה את זה קורה עכשיו למישהו אחר, וקשה שלא לקחת ללב למרות השקרים וחצאי האמיתות, את התמונה הכללית שנוצרת לאדם ואת התגובות הכל כך פוגעניות שכתובות שם. ממש כואב לי הלב לדעת שמושא הכתבה יקרא את מה שכתוב שם, גם במקרה הקודם וגם בנוכחי, אני מכירה את האנשים הללו ויודעת שלא היה יכול להיות יותר הפוך מזה, ממש כואב הלב לראות את זה.
והכי נורא, הקלות, זה יכול לקרות ממש לכל אחד מאיתנו. שני האנשים הללו שאני מכירה הם סתם אנשים כמוני וכמוכם, אבל הם לא מצאו חן בעיני מישהו, והמישהו הזה ניפח הר על שום דבר ויצר תדמית שווא ועכשיו אין באמת מה לעשות מלבד להבין שאין מה לקחת ללב ולחכות ש15 דקות ה"תהילה" יעברו.
הקלות הבלתי ניתנת לתפיסה של השמצות בעידן הרשת.
רואים את זה אפילו חזק יותר עכשיו, כשיש מלחמת תדמיות בעולם לגבי הפלשתינים והישראלים ומי יותר מסכן ומה בכלל קורה שם באמת, למי להאמין? כל כך מתסכל, ועוד יותר מתסכל שזה אדם אחד מול אוסף של שמועות מרושעות.
זהו. פרקתי.
שלח.
