לימוד בעיון - תורה קנז

[בלב הים]

לימוד בעיון - תורה קנז

אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק, תמה אני, איך אפשר אח"כ לסבול ולחפוץ חיי העוה"ז. וזהו (אבות פ"ד) כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם. והבן היטב. ויש להתבונן בתורה זו: א)מה הפירוש להידבק לדברי התורה. ב)האם העיקר הוא להידבר בתורה היוצאת מפי הצדיק, או שמא גם בדבריו שבספרים (כלומר המעלה היא דוקא לשמוע מפי הצדיק). ג)יש להתבונן בשתי לשנות שהזכיר רבנו בתורה זו "לסבול ולחפוץ". ד)מה הפשט במשנה שהביא רבנו "כל הנהנה מדברי תורה" ומה הפשט "נוטל חייו מן העולם", ואיך הפשט מחובר לדברי רבנו. ה)המשנה מביאה להנות מדברי תורה, איך רבנו מקשר זאת לדברי התורה שיוצאים מהצדיק דיקא. ו)רבנו הזכיר להידבק לדברי תורה, ואילו המשנה להנות מדברי תורה. ז)מה המיוחד בתורה זו שצריך הזהרה מיוחדת לבסוף "והבן היטב" (ועיין בהקדמת הלקו"מ ממוהרנ"ת ד"ה והנה לפי גודל העמקות וכו'. נשמח לעוד הערות והארות בתורה זו, ולדבק עצמנו בדברי זו התורה עד שנבינה היטב, ונזכה לחדש בה ולהתחדש בה.

 

[פראזניק]

אולי אפשר לומר

א. כשהתורה רוצה להביא דוגמה לאיחוד של ממש, לשניים שהופכים לאחד, היא משתמשת בלשון "דבק" - "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זה לא סתם להקשיב, ללמוד, לשמוע, להפנים - אלא להפוך לחלק מזה, להכלל בזה ועם זה ו"להדבק" בזה ולהפוך לאחד. ב. לכאורה, "התורה היוצאת מפי הצדיק" היא גם ספריו והשארתו, כך מובן - למיטב זכרוני - גם בהקדמת ראבר"נ לכוכבי אור, כאשר הוא מדבר על השארת ותורת הצדיק. ג. בפשטות אפשר לומר ש"לסבול" הוא דרגה גבוהה יותר מ"לחפוץ": בתחילה, חפץ אדם בהבלי וחיי העולם הזה, כאשר הוא מתעלה הוא כבר אינו חפץ בהם כלל, אלא יכול "לסבול" אותם לצורך קיומו וכדומה, ו"אם יתדבק עצמו" באמת לדברי התורה של הצדיק - "איך אפשר אח"כ" לסבול - וקל וחומר: לחפוץ - את חיי העולם הזה. ד. בפשטות המשנה (במסכת אבות) הכוונה היא ש"כל הנהנה בעולם הזה בכבוד התורה - נוטל חייו מן העולם, היינו מן העולם הבא" (כך מפרש הרמב"ם), רבינו דורש את המשנה הזו, כאמור בדבריו: אם "תהנה" (התפארת ישראל לומד "נהנה" - "נוטל ומקבל חייו מוצלחים מהתורה", שאפשר ללמדם לענייננו כהתבטלות מוחלטת ודבקות בתורה, שגורמים לכך שחייו של האדם יתנהלו על פי התורה ולא על פי הטבע (כפי שהוא מפרש בהמשך דבריו) מדברי תורה, אתה נוטל ("שומט את הבסיס") את הרצון "לסבול ולחפוץ" את החיים של העולם הזה. (ה. אולי אפשר לומר: המשנה מדברת לא על לימוד באופן כללי, אלא על פי המפרשים בעצם מהות לימוד התורה. תורתו של הצדיק היא מהות התורה, שכן היא מתוקנת ושרשה עליון וכו וכו וכו) ו. כנ"ל: עיין ב"תפארת ישראל" ובשאר מפרשים שם, ה"להנות" של המשנה מקורו עמוק הרבה יותר, מאשר "הנאה" בלשונינו. הכוונה היא למהות התורה ולמטרתה. ז. הלוואי שנזכה לדעת ח. שים לב לדיוק בלשון רבינו: רבינו אינו קובע עובדה: "מי שיתדבק עצמו לדברי תורה מהצדיק לא יוכל לסבול ולחפוץ, אלא "תמה אני", זאת אומרת, עדיין יש כאן סיכון שההתדבקות לא תיעשה בצורה נכונה וממילא עדיין "יחפוץ ויסבול" המתדבק בחיי העולם? ואגב, תודה על האשכולות האלה, הם מחיים ומשמחים את הלב...

 

[בלב הים]

ואולי אפשר להוסיף

ד. פשט המשנה היא לא להנות מן התורה לא לקבל שכר, כך מתבאר מהברטנורא. ושמא להידבק בתורה ובתורת הצדיק חלק מזה הוא בנתינת צדקה להדפסה, או להשקיע מעצמו ממון להבנת הדברים וכדו' (רבנו נתן מאתים אדומים על תורה). ועל זה הלל המשיך ודאשתמש בתגא חלף, הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. ומתפרש עם פשט המשנה, שמי שנהנה מדברי תורה היינו שהתורה אצלו בשביל לקבל ממון וכדו' אזי לא הגיע לעיקר התורה כי בכך מראה הוא שחפץ בעוה"ז או לכה"פ סובל בעוה"ז עד שצריך ממון מן התורה. עוד אפ"ל עפ"י תחילת המשנה בהלל שאומר ודאשתמש בתגא חלף, תגא הוא כתר כידוע, והיינו שתורת הצדיק היא מן הכתר ההשגה העליונה ביותר, וגם כאן אפשר לפרש עפ"י ביאור רבנו ודאשתמש בתגא - מי שמשתמש בעצות הצדיק, בתורת הצדיק, לעובדא ולמעשה אזי חלף מעביר את חיזו דהאי עלמא שיקרא מנגד עיניו. ושמא עוד אפשר לרמז ולהעמיס בזה, שיש מפורסמים של שקר, שזה יכול להתבטא גם בעצם זה שלומד דברי רבנו רק כדי להראות שאני יודע, ולמסור שיחות וכדו, ועל אלו המפורסמים של שקר קרא רבנו ז"ל (לקו"ת תורה א') מלכותא בלא תגא, היינו מלכות בלי הכתר, ועפ"י הנ"ל יש לרמז שנוגעים בתורתו של הצדיק אך לא הגיעו אל המכוון, כי השגת המכוון ינטלו חייו מן העולם ולא יסבול ויחפוץ עוה"ז כלל, וזהו ודאשתמש - מי שמשתמש בתורת הצדיק גרידא ומכוון להנאתו וטיפוח האגו וכדו', אזי תגא חלף - חולף ועובר הכתר והשגת המכוון ואזי נקרא מלכותא בלא תגא. ובכך אפשר להמשיך מעט באות ח' שנתווספה ב"ה, שמי שנדבק לתורת הצדיק אבל אינו בהגעת המכוון אלא לטיפוח הגאוה וכו' כנ"ל, אזי אדברא בזה מראה "שחפץ" בעוה"ז, ואזי "סובל" בעוה"ז, כי מצד אחד בתוך תורת הצדיק מתגלה לו שאין מציאות של עוה"ז והכל הבל הבלים וכו', והוא עדין שקוע בתוך העוה"ז אזי אין לך סבל גדול מזה. (ובדרך אגב תוך כדי כתיבה אזי אותיות בולטות בלשון רבנו "תמה אני" ת-מ"ה אני. ת' מרמז על חקיקה ורשימה (כמבואר בתורה א') ומה מרמז על שלמות הענוה ונחנו מה דמשה רבנו, וזהו "תמה אני" שהעיקר הוא לחקוק את מידת הענוה שהיא בחינה מה ולבטל את האני. ומי שזוכה לכזה ביטול בתורת הצדיק (שממנו דיקא מקבלים גדולה וענוה כמבואר בלקו"ת תורה עב - וזהו תגא שהיא תורת הצדיק, והיא היא המביאה ענוה) אזי ממילא באמת איך יוכל אח"כ לחפוץ ולסבול את העוה"ז. המשך יבוא אי"ה.