לימה ניפו - מטבח יפני ופרואני ביפו? בינתיים זה לא עובד...
ביום חמישי האחרון ביקרתי במסעדת לימה ניפו (Lima Nippo) היפואית החדשה, שנפתחה לפני כשבועיים, בפאתי שוק הפשפשים ביפו. זו מסעדה שמביאה לארץ את מטבח הניקיי - שילוב של מטבח יפני ופרואני, שנוצר ע"י מתיישבים יפניים בפרו בשלהי המאה ה-19. חומרי הגלם והטעמים הם בעיקרם פרואניים והטכניקות יפניות.
הגעתי עם המון ציפיות, כיוון שעל הנייר יש כאן שילוב של 2 מטבחים מאד מעניינים. לבעלים (עולה חדש מצרפת) ולשף שפיתח את התפריט יש רזומה מרשים ממסעדות באנגליה (שף בריטי בשם כריס גולדינג).
את התפריט ביקשתי לפני כן שישלחו לי בוואטסאפ לנייד. הוא נראה מבטיח מאד, עם דגש על חומרי גלם טריים ואיכותיים. תפריט ממש לא זול...
המקום עצמו מעוצב לעילא. מודרני, אפלולי, מגניב, עם המון שיק. רואים שהושקע לא מעט בעיצוב.
יש תפריט אלכוהול די מכובד, כיאה למקום שכולל בר מרשים, ושם דגש גדול על המסעדה כמקום בילוי (כולל עמדת די.ג'יי).
תפריט האוכל כולל מנות התחלה, מנות טרטר, מנות סביצ'ה, מנות טירדיטו, מנות טטאקי, מנות טמפורה, מנות גריל, מנות חמות ותוספות. המחירים גבוהים יותר מהממוצע במסעדות שף אחרות. למשל טרטר בקר עם מיסו כמהין ב-95 ש"ח או סביצ'ה פירות ים ב-75 ש"ח.
מה שאנחנו אכלנו:
טרטר טונה, פלפל אדום ויוזו. 80 ש"ח. טוב אבל די סטנדרטי. מנה קטנה שמתומחרת גבוה מאד ביחס לגודלה.
סביצ'ה סי-באס עם פפאיה ירוקה, שומר ומנטה. 70 ש"ח.
מנה רעננה, טעימה וטובה, אבל לא כזו שתחרת בזיכרוני. גם היא קטנה יחסית.
טירדיטו סקאלופ: סקאלופ טרי נא חתוך לפרוסות דקות (מעט יותר דקות מסשימי) עם מלפפון, ליים ויוזו. 105 ש"ח. מנה שציפיתי שתהיה מעולה והייתה אכזבה גדולה. מעט מאד סקאלופס ביחס למחיר. טעמים דהויים ולא מאוזנים. פספוס רציני.
תפוחי אדמה - Puca Picante - מנת תוספת של 35 ש"ח. הרוטב מורכב מסלק, צ'ילי ורוטב בוטנים. מנה סבירה ולא יותר. תפוחי האדמה היו פושרים והרוטב לא היה פיקנטי ובועט כמו שציפיתי.
סלט תרד, ארטישוק ירושלמי פריך (צ'יפסים דקיקים) ושמן שומשום. 35 ש"ח. מוגדר אף הוא כתוספת. סלט נחמד. לא יותר. שום דבר יוצא דופן. הכמות שלו קטנה מאד ביחס לעלות.
שיפודי שרימפס שהם חלק מכמה אופציות של שיפודים ברוטב פרואני חריף בשם Anticucho. עוד אכזבה גדולה. הרוטב שאמור להיות חריף היה אנמי, תפל ולחלוטין לא חריף. אפילו לא פיקנטי. השרימפס היו מהזן הבינוני בגודלו. הם היו מאיכות טובה, אבל הוגשו קרים (יתכן וכך אמור להיות - טעים זה לא היה). היו 2 שיפודים ובסה"כ 4 שרימפסים לא גדולים במחיר מטורף של 85 ש"ח.
חזה ברווז ברוטב פונזו ומנדרינות. 130 ש"ח. מנה עיקרית שמוגשת ללא תוספת. רק הברווז והרוטב, ולכן גם היא יקרה ביחס למה שמקבלים. זו סוף סוף מנה שהייתה טעימה. גם הבשר וגם הרוטב היו טובים וטעימים.
היה גם אורז מאודה (תוספת 15 ש"ח) שהיה תפל וחסר טעם.
אחרי שסיימנו שאלה אותנו המלצרית מה חשבנו על הארוחה ואמרנו בקצרה שהתאכזבנו ושציפינו להרבה יותר. היא הגדילה ראש וקראה למנהל המשמרת, כדי לנסות להבין ממה לא היינו מרוצים. לזכותו ייאמר שלמרות הסיטואציה הלא נעימה, הוא היה קשוב ומקצועי, וממש רצה לברר איתנו מה חשבנו על כל מנה ומנה שאכלנו.
הוא ציין שחשוב להם לקבל פידבק ושהם רוצים שלקוחות ייצאו משם בכל מקרה עם חיוך, ולכן הציע שאת מחיר מנת הסקאלופ הם יורידו מהחשבון ואנחנו נצ'ופר גם ב-2 קינוחים על חשבונם. מחווה יפה.
הקינוחים אגב היו טובים בהרבה ברמתם מכל המנות שלפני כן. בהחלט הפתעה. קיבלנו מרק קרמי של תותים עם אלפחורס ועוגת פיסטוק עם פירות יער ברוטב שוקולד לבן. שניהם טובים, טעימים ומאוזנים.
בשורה התחתונה, למרות המחוות היפות ותודעת השירות הגבוהה, עדיין יצאנו מאוכזבים. האוכל עצמו היה בעייתי מבחינת הטעמים שלו: טעמים שטוחים, אנמיים ולעתים תפלים. בדיוק הפוך ממה שחשבתי שנחווה. לא הייתה אף מנה שתגרום לי לרצות לחזור למסעדה.
התמחור ביחס לגודל המנות ואיכותן, נכון לארוחה שלנו, הוא מטורף. אולי קהל היעד של המסעדה הוא כזה שמחיר לא מהווה עבורו בכלל פקטור, האוכל עבורו זה הדבר המשני, והכי חשוב זה האווירה וה"שופוני". לי זה לא עובד, היות והאוכל והטעמים הם הדבר הכי חשוב.
יש 2 אפשרויות: או שזה מטבח הניקיי ואנחנו עם החך הים-תיכוני שלנו לא הבנו אותו, או שפשוט המסעדה כרגע לא מספיק טובה.
פוטנציאל בטוח יש כאן, היות והמקום עצמו מרשים, חומרי הגלם טובים ונראה שכן יש רצון טוב ויכולות של הצוות.
היות ומדובר במסעדה חדשה לגמרי עדיין כנראה שמגיעים לה ימי חסד...
יתר פירוט על לימה ניפו ועוד קשקושים אצלי בבלוג:
http://processing-food.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_26.html
ביום חמישי האחרון ביקרתי במסעדת לימה ניפו (Lima Nippo) היפואית החדשה, שנפתחה לפני כשבועיים, בפאתי שוק הפשפשים ביפו. זו מסעדה שמביאה לארץ את מטבח הניקיי - שילוב של מטבח יפני ופרואני, שנוצר ע"י מתיישבים יפניים בפרו בשלהי המאה ה-19. חומרי הגלם והטעמים הם בעיקרם פרואניים והטכניקות יפניות.
הגעתי עם המון ציפיות, כיוון שעל הנייר יש כאן שילוב של 2 מטבחים מאד מעניינים. לבעלים (עולה חדש מצרפת) ולשף שפיתח את התפריט יש רזומה מרשים ממסעדות באנגליה (שף בריטי בשם כריס גולדינג).
את התפריט ביקשתי לפני כן שישלחו לי בוואטסאפ לנייד. הוא נראה מבטיח מאד, עם דגש על חומרי גלם טריים ואיכותיים. תפריט ממש לא זול...
המקום עצמו מעוצב לעילא. מודרני, אפלולי, מגניב, עם המון שיק. רואים שהושקע לא מעט בעיצוב.
יש תפריט אלכוהול די מכובד, כיאה למקום שכולל בר מרשים, ושם דגש גדול על המסעדה כמקום בילוי (כולל עמדת די.ג'יי).
תפריט האוכל כולל מנות התחלה, מנות טרטר, מנות סביצ'ה, מנות טירדיטו, מנות טטאקי, מנות טמפורה, מנות גריל, מנות חמות ותוספות. המחירים גבוהים יותר מהממוצע במסעדות שף אחרות. למשל טרטר בקר עם מיסו כמהין ב-95 ש"ח או סביצ'ה פירות ים ב-75 ש"ח.
מה שאנחנו אכלנו:
טרטר טונה, פלפל אדום ויוזו. 80 ש"ח. טוב אבל די סטנדרטי. מנה קטנה שמתומחרת גבוה מאד ביחס לגודלה.
סביצ'ה סי-באס עם פפאיה ירוקה, שומר ומנטה. 70 ש"ח.
מנה רעננה, טעימה וטובה, אבל לא כזו שתחרת בזיכרוני. גם היא קטנה יחסית.
טירדיטו סקאלופ: סקאלופ טרי נא חתוך לפרוסות דקות (מעט יותר דקות מסשימי) עם מלפפון, ליים ויוזו. 105 ש"ח. מנה שציפיתי שתהיה מעולה והייתה אכזבה גדולה. מעט מאד סקאלופס ביחס למחיר. טעמים דהויים ולא מאוזנים. פספוס רציני.
תפוחי אדמה - Puca Picante - מנת תוספת של 35 ש"ח. הרוטב מורכב מסלק, צ'ילי ורוטב בוטנים. מנה סבירה ולא יותר. תפוחי האדמה היו פושרים והרוטב לא היה פיקנטי ובועט כמו שציפיתי.
סלט תרד, ארטישוק ירושלמי פריך (צ'יפסים דקיקים) ושמן שומשום. 35 ש"ח. מוגדר אף הוא כתוספת. סלט נחמד. לא יותר. שום דבר יוצא דופן. הכמות שלו קטנה מאד ביחס לעלות.
שיפודי שרימפס שהם חלק מכמה אופציות של שיפודים ברוטב פרואני חריף בשם Anticucho. עוד אכזבה גדולה. הרוטב שאמור להיות חריף היה אנמי, תפל ולחלוטין לא חריף. אפילו לא פיקנטי. השרימפס היו מהזן הבינוני בגודלו. הם היו מאיכות טובה, אבל הוגשו קרים (יתכן וכך אמור להיות - טעים זה לא היה). היו 2 שיפודים ובסה"כ 4 שרימפסים לא גדולים במחיר מטורף של 85 ש"ח.
חזה ברווז ברוטב פונזו ומנדרינות. 130 ש"ח. מנה עיקרית שמוגשת ללא תוספת. רק הברווז והרוטב, ולכן גם היא יקרה ביחס למה שמקבלים. זו סוף סוף מנה שהייתה טעימה. גם הבשר וגם הרוטב היו טובים וטעימים.
היה גם אורז מאודה (תוספת 15 ש"ח) שהיה תפל וחסר טעם.
אחרי שסיימנו שאלה אותנו המלצרית מה חשבנו על הארוחה ואמרנו בקצרה שהתאכזבנו ושציפינו להרבה יותר. היא הגדילה ראש וקראה למנהל המשמרת, כדי לנסות להבין ממה לא היינו מרוצים. לזכותו ייאמר שלמרות הסיטואציה הלא נעימה, הוא היה קשוב ומקצועי, וממש רצה לברר איתנו מה חשבנו על כל מנה ומנה שאכלנו.
הוא ציין שחשוב להם לקבל פידבק ושהם רוצים שלקוחות ייצאו משם בכל מקרה עם חיוך, ולכן הציע שאת מחיר מנת הסקאלופ הם יורידו מהחשבון ואנחנו נצ'ופר גם ב-2 קינוחים על חשבונם. מחווה יפה.
הקינוחים אגב היו טובים בהרבה ברמתם מכל המנות שלפני כן. בהחלט הפתעה. קיבלנו מרק קרמי של תותים עם אלפחורס ועוגת פיסטוק עם פירות יער ברוטב שוקולד לבן. שניהם טובים, טעימים ומאוזנים.
בשורה התחתונה, למרות המחוות היפות ותודעת השירות הגבוהה, עדיין יצאנו מאוכזבים. האוכל עצמו היה בעייתי מבחינת הטעמים שלו: טעמים שטוחים, אנמיים ולעתים תפלים. בדיוק הפוך ממה שחשבתי שנחווה. לא הייתה אף מנה שתגרום לי לרצות לחזור למסעדה.
התמחור ביחס לגודל המנות ואיכותן, נכון לארוחה שלנו, הוא מטורף. אולי קהל היעד של המסעדה הוא כזה שמחיר לא מהווה עבורו בכלל פקטור, האוכל עבורו זה הדבר המשני, והכי חשוב זה האווירה וה"שופוני". לי זה לא עובד, היות והאוכל והטעמים הם הדבר הכי חשוב.
יש 2 אפשרויות: או שזה מטבח הניקיי ואנחנו עם החך הים-תיכוני שלנו לא הבנו אותו, או שפשוט המסעדה כרגע לא מספיק טובה.
פוטנציאל בטוח יש כאן, היות והמקום עצמו מרשים, חומרי הגלם טובים ונראה שכן יש רצון טוב ויכולות של הצוות.
היות ומדובר במסעדה חדשה לגמרי עדיין כנראה שמגיעים לה ימי חסד...
יתר פירוט על לימה ניפו ועוד קשקושים אצלי בבלוג:
http://processing-food.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_26.html