כנפיים לבנות
New member
לילה...
ואני מצאת את עצמי כאן... היא תמיד מופיעה בלילות.. כשיש סצינה שמזכירה אותה באיזה סרט והדמעות מוצאות את דרכן החוצה.. כשיש איזה שיר עם המילה 'אמא' ברדיו והמחשבות מתחילות לרוץ בראש... או סתם, פתאום, משום מקום... פשוט כי לא מצליחה לישון... (חייבת למצוא פתרון לנדודי שינה האלה...) כבר המון זמן שאני יודעת על הפורום הזה.. אפילו כתבתי בו פעם או פעמיים (טוב, חמש פעמים.. אבל מי סופר..) בניק אחר.. לא כל כך רציתי לחשוף את עצמי כאן באותה תקופה.. המון דברים השתנו מאז.. כבר שנה עברה מאז שהנחתי למחשבות אובדניות שליוו אותי תקופה ארוכה.. לרגשי האשמה.. כבר שנה מאז בחרתי בחיים (וזה מרגיש נפלא.. לק קל, אבל מי אמר שקל זה טוב?) כבר יותר מעשרים שנה שהיא לא.. שהיא לא בחרה בחיים.. שהיא לא כאן.. לא איתי.. רציתי להפנות אתכם לרשומה שכתבתי בבלוג שלי, וככל שקראתי בו הבנתי איזה תהליך עשיתי מאז שפתחתי אותו, איזה תהליך אנחנו עושים כל הזמן כל שניה בעצם.. ואיזה חלק משמעותי יש לה בתוכו.. כל רשומה שנייה בערך מדברת עליה... פעם כועסת, פעם מתגעגעת, פעם סולחת, ותמיד כואבת את חסרונה.. האמת, אני לא יודעת עד כמה אני אכתוב כאן.. פשוט כי זה כואב מידי.. רק לעיתים ממש רחוקות, בעוד לילה נטול שינה, אני מרשה לעצמי להיכנס לכאן, לקרוא, להגיב כל פעם בניק אחר.. יש כאן אנשים אמיצים, מרגשים.. מסתבר שיש עוד תהליך לעשות... שבת שלום שתהיה לכם...
ואני מצאת את עצמי כאן... היא תמיד מופיעה בלילות.. כשיש סצינה שמזכירה אותה באיזה סרט והדמעות מוצאות את דרכן החוצה.. כשיש איזה שיר עם המילה 'אמא' ברדיו והמחשבות מתחילות לרוץ בראש... או סתם, פתאום, משום מקום... פשוט כי לא מצליחה לישון... (חייבת למצוא פתרון לנדודי שינה האלה...) כבר המון זמן שאני יודעת על הפורום הזה.. אפילו כתבתי בו פעם או פעמיים (טוב, חמש פעמים.. אבל מי סופר..) בניק אחר.. לא כל כך רציתי לחשוף את עצמי כאן באותה תקופה.. המון דברים השתנו מאז.. כבר שנה עברה מאז שהנחתי למחשבות אובדניות שליוו אותי תקופה ארוכה.. לרגשי האשמה.. כבר שנה מאז בחרתי בחיים (וזה מרגיש נפלא.. לק קל, אבל מי אמר שקל זה טוב?) כבר יותר מעשרים שנה שהיא לא.. שהיא לא בחרה בחיים.. שהיא לא כאן.. לא איתי.. רציתי להפנות אתכם לרשומה שכתבתי בבלוג שלי, וככל שקראתי בו הבנתי איזה תהליך עשיתי מאז שפתחתי אותו, איזה תהליך אנחנו עושים כל הזמן כל שניה בעצם.. ואיזה חלק משמעותי יש לה בתוכו.. כל רשומה שנייה בערך מדברת עליה... פעם כועסת, פעם מתגעגעת, פעם סולחת, ותמיד כואבת את חסרונה.. האמת, אני לא יודעת עד כמה אני אכתוב כאן.. פשוט כי זה כואב מידי.. רק לעיתים ממש רחוקות, בעוד לילה נטול שינה, אני מרשה לעצמי להיכנס לכאן, לקרוא, להגיב כל פעם בניק אחר.. יש כאן אנשים אמיצים, מרגשים.. מסתבר שיש עוד תהליך לעשות... שבת שלום שתהיה לכם...