לילה ראשון

אבי בן 1231

Well-known member
לא נפגעת? מדוע אתה מתנהג כנפגע?
שונאי הקיץ יוצאים דופן בן אוהבי הקיץ. :) כמה פשוט נכון?
אולי אתה נפגע, כך לפחות אתה מתנהג!!
שונאי החורף שהם אוהבי הקיץ הם יוצאי דופן ומוזרים מאוד בעיניי אוהבי החורף. :) הרבה יותר פשוט!! נכון?
 

אבי בן 1231

Well-known member
קרא את תגובותיך ותפנים.
גם אם תקרא את תגובותיך לא תצליח להפנים!!!
זו אחת מתגובותיך המטומטמות, והרגילות!!
"לא נפגעת? מדוע אתה מתנהג כנפגע?"
קבעת שאני מתנהג כנפגע!
אך אצלך זה נורמלי אתה אוהב לריב, ואני אוהב לענות לך על מנת להראות לך את רמתך.
אוווווווווו , אנא אל תשכח לענות!!!!!!!!!
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
גם אני לא מתגעגעת לקיץ,ההפך... מחכה כבר לקור ולשעון החורף
את והוא מדברים כאילו שהחורף ברגע שהוא שומע אתכם אז הוא יאמר:
וואוו, אנשים ממתינים לי, בטח הם גם כועסים, אני חייב להגיע כבר.
היי היורה, היורה...נו יאללה, תתחיל לטפטף" |מטריה|


את לא מכירה את השיר?: את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פריכים? :-P:
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
כל אחד ומחשבותיו. עבורי זה היה הלילה הראשון שלא בשנת אבל, משהו שכבר לא יחזור על עצמו עבורי. תחושה מוזרה. המזגן עבד אגב, אם כי לצערי במעלה גבוהה הרבה יותר מכפי שהייתי רוצה.
צר לי לאכזב אותך.
אולי התאריך הרשמי עבר. הרגשת האבל לדעתי תשאר ואפילו תתחזק עם כול יום שיעבור.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
צר לי לאכזב אותך.
אולי התאריך הרשמי עבר. הרגשת האבל לדעתי תשאר ואפילו תתחזק עם כול יום שיעבור.
אני לגמרי מודע לכך כמובן, דווקא מהשנים האחרונות (אם כי יש הבדל בין תחושתי 'השוטפת' לאחר פטירת אימי ז"ל לזו שלאחר פטירת אבי ז"ל). אבל דיברתי על התחושה המוזרה שבסיום שנת האבל. דווקא כאן, כשזה באמצע חול המועד וממילא לא נוהגים דיני אבלות בפרהסיה, המעבר הפתאומי יחסית (פתאומי זאת לא המילה הנכונה שהרי הייתה לי שנה להתכונן, אבל אין לי כרגע משהו מתאים יותר. אולי חד?), ההבנה שלא מתוכננות לי יותר שנות אבל בחיים (לא שציפיתי לזה או משהו), האפשרות פתאום לשמוע מוסיקה גם שלא בפרהסיה ועוד. סתם תחושה מוזרה. לא שוללת כהוא זה את מה שכתבת. למעשה, מחשבותי עם (שני) הורי מידי יום ביומו. גם בשנה האחרונה וגם היום.
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
אני לגמרי מודע לכך כמובן, דווקא מהשנים האחרונות (אם כי יש הבדל בין תחושתי 'השוטפת' לאחר פטירת אימי ז"ל לזו שלאחר פטירת אבי ז"ל). אבל דיברתי על התחושה המוזרה שבסיום שנת האבל. דווקא כאן, כשזה באמצע חול המועד וממילא לא נוהגים דיני אבלות בפרהסיה, המעבר הפתאומי יחסית (פתאומי זאת לא המילה הנכונה שהרי הייתה לי שנה להתכונן, אבל אין לי כרגע משהו מתאים יותר. אולי חד?), ההבנה שלא מתוכננות לי יותר שנות אבל בחיים (לא שציפיתי לזה או משהו), האפשרות פתאום לשמוע מוסיקה גם שלא בפרהסיה ועוד. סתם תחושה מוזרה. לא שוללת כהוא זה את מה שכתבת. למעשה, מחשבותי עם (שני) הורי מידי יום ביומו. גם בשנה האחרונה וגם היום.
|חיבוק|
 

משתפרת1

Well-known member
אני לגמרי מודע לכך כמובן, דווקא מהשנים האחרונות (אם כי יש הבדל בין תחושתי 'השוטפת' לאחר פטירת אימי ז"ל לזו שלאחר פטירת אבי ז"ל). אבל דיברתי על התחושה המוזרה שבסיום שנת האבל. דווקא כאן, כשזה באמצע חול המועד וממילא לא נוהגים דיני אבלות בפרהסיה, המעבר הפתאומי יחסית (פתאומי זאת לא המילה הנכונה שהרי הייתה לי שנה להתכונן, אבל אין לי כרגע משהו מתאים יותר. אולי חד?), ההבנה שלא מתוכננות לי יותר שנות אבל בחיים (לא שציפיתי לזה או משהו), האפשרות פתאום לשמוע מוסיקה גם שלא בפרהסיה ועוד. סתם תחושה מוזרה. לא שוללת כהוא זה את מה שכתבת. למעשה, מחשבותי עם (שני) הורי מידי יום ביומו. גם בשנה האחרונה וגם היום.
לי היה החג הזה קשה. בערב החג הצטרפו אלינו גיסתי, האחיין הבכור ושניים מבניו. כשסיימנו לאכול ישבתי בפתח הסוכה כשפני פנימה. האחיין שלי שוחח איתי כשפניו אל הפתח והתאורה מאחוריו. תוי פניו התעמעמו בצל, האור הדגיש את צללית ראשו וכתפיו וזה היה כאילו אחי ישב שם בכיסא. היה לי קשה לנשום.
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
לי היה החג הזה קשה. בערב החג הצטרפו אלינו גיסתי, האחיין הבכור ושניים מבניו. כשסיימנו לאכול ישבתי בפתח הסוכה כשפני פנימה. האחיין שלי שוחח איתי כשפניו אל הפתח והתאורה מאחוריו. תוי פניו התעמעמו בצל, האור הדגיש את צללית ראשו וכתפיו וזה היה כאילו אחי ישב שם בכיסא. היה לי קשה לנשום.
אוי משתפרת, כ"כ מבינה אותך.
|חיבוק|
 

in bal1

Well-known member
הצעה למנהלת הפורום.אולי שכל הודעה אחרונה שנכתבת תצבע/תודגש? לדעתי יהיה הרבה יותר נוח.
 
למעלה