לילה טוב

Caniko

New member
לילה טוב

לילה טוב לכולם... טוב, אני לא יודעת אם זה באמת הפורום הכי מתאים לכתוב... אבל זה מה שמצאתי נכון לכרגע... אני יודעת שזה הולך להיות ארוך, אז אני מתנצלת מראש ממי שלא יהיה לו כוח לקרוא הכל... אני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר... אני עברתי כבר את שלב ה"טירוף" ואני כבר במצב שאני לא יודעת מה הולך להיות מכאן הלאה... אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, כל החיים שלי מתערבבים כרגע ושוב אני מוצאת את עצמי במצב כמו לפני 12 שנה, שחייתי בין טיפול פסיכולוגי אחד למשנהו, ושחייתי על כדורי הרגעה במשך כמה שנים טובות... כל המצב הבטחוני הזה החזיר אותי מספר שנים אחורה רק שהפעם אני לא רואה עתיד באופק... אני אספר קצת על העבר כדי שיהיה יותר קל אולי להבין, בכל מקרה, בגיל 10 כבר הייתי בטיפול פסיכולוגי עקב פחדים... זה התחיל מחרדת נטישה והפך לפשוט פחדים מהמוות, פחדים מכל דבר קטן, פחד לנשום, פחד לזוז, פחד לחיות, באיזה שהוא שלב הפחד מהחיים אפילו גבר על הפחד מהמוות ואז נכנסתי ללופ של תרופות וטיפולים.... בגיל 17 כבר התחלתי לחיות כמו בן אדם, לא כמו כולם, אבל הייתי סוג של בן אדם... והכל היה דיי בסדר. לפני שנתיים התחלתי ללמוד במכללת ספיר שנמצאת על יד עזה, בצמוד לשדרות... ואז התחילו לחזור הצרות... אני לא אשכח את ה"שחר אדום" הראשון שלי, את הקסאם הראשון שהתפוצץ, את השריקה הראשונה של קסאם שחולף מעל הראש, את ההדף החזק, את מראות הנזק, ואת התחושות שבאו בעקבות כל זה... אך כל זה תמיד היה נשכח כשהייתי מגיעה בסופי שבוע הביתה למרכז, מבחינתי ידעתי שהכל זמני, כל פעם שאני שוהה בשדרות ומגיעה הביתה בשלום אני יודעת שיש לי סוף שבוע בלי טילים מעל הראש, ואלו היו הפעמים היחידות שהייתי ישנה בשקט, או שבכלל הייתי ישנה בהם. היום המצב שונה... חזרתי הביתה לחופשת סמסטר, אך לא חשבתי שזה מה שיהיה.... מאז שהתחיל הבלאגן בצפון אני לא ישנה, לא מתפקדת, לא אוכלת, הכל הפוך ולא מסודר, גם כשאני מצליחה לצחוק ולהנות אני בפנים מרגישה שזה לא זה... אני 24 שעות ביממה שקועה במחשבות ופחדים, כל רעש קטן ישר מקפיץ אותי ולוקח לי מספר דקות לסדר את הנשימה שוב, אבל אז יש שוב אופנוע בחוץ שנשמע כמו אזעקה, או שוב מטוס חולף שנשמע כמו שריקה, או שוב סתם רעש שנשמע כמו פיצוץ... ואני לא יודעת אם הכל בגלל שאני יודעת מה זה, וזה לא פעם ראשונה ולכן הכל יותר מפחיד. אני יודעת שהטילים יגיעו לת"א, ולפני שהם מגיעים לת"א הם מגיעים אלינו לאזור השרון. אני יודעת שכל מה שאני הולכת להגיד מעכשיו יראה מפגר קצת, אבל אני פשוט חייבת להתפרק ולהוציא כבר הכל, אני פשוט מרגישה שאני לבד ואין לי עם מי לדבר... ניסיתי לדבר עם הורי אבל מיד אני מקבלת את התשובות הקבועות של "די" "מספיק" וכו' שהייתי מקבלת בכל ה-10 שנים האחרנוות, אני יודעת שאין להם כוח לשמוע אותי, ושאני רק גורמת לכולם להילחץ יותר, אבל אני באמת זקוקה לאוזן קשבת, פעם ראשונה בחיים שאני רוצה לספר, ולשתף, ולהוציא... הפחד שלי הוא שאני יודעת שאין מי שיכול להרגיע אותי... אני מפחדת ממספר דברים: * ההרגשה החזקה שיש לי, כמו שהייתה לי לפני שבוע והתבררה כנכונה, הרגשה חזקה שכדאי לקום ולעזוב הכל, אם לא את הארץ אז לפחות את אזור השרון, הרגשה שמתחזקת כל יום שעובר, והיום היא כבר ממש חזקה. וכל כלי התקשורת הופכים הכל ליותר גרוע, ממש הרגשה שאיראן ישלחו טיל אחד שיגיע למרכז ופשוט בטיל אחד ימחוק את הארץ שלנו... הרגשה של לעשות הכל עכשיו, כמו מישהו שמודיעים לו שהוא חולה אז יש לך כמה שעות לעשות דברים שאתה רוצה, ממש ככה, לנצל ולעשות ולהנות, וכאילו לא הרבה זמן, לא ידוע כמה זמן, שבעצם כל רגע גם זה יכול לקרות. ושוב, הפחד שלי הוא שבעצם לא משנה אם אמצא עם מי לדבר, אף אחד לא יכול להרגיע אותי... כי זה אמיתי... ואי אפשר לדעת... גם כל זה שאני בעצם כותבת פה... בכל ה12 שנה האחרונות לא דיברתי, על כלום... אפילו עם הפסיכולוגים שהיו לי הכל היה בצמצום רב, הפחד החזק הזה שאם אני אספר משהו אז סימן שמשהו יקרה... זה באמת הפעם הראשונה שהחלטתי שאני או משתגעת רשמית או כותבת בתקווה שהכל בדמיון שלי, ושהכל בסדר... אני באמת במצב שאני לא יודעת מה לעשות, ואם כבר מדברים, יש למישהו פסיכולוג טוב באזור השרון להמליץ עליו? הא עוד משהו קטן ששכחתי שרציתי לרשום... זה שכולם פה אדישים, אבל ממש אדישים, כולם רגועים, אף אחד לא טרח לבדוק את המקלט פה באזור, אף אחד לא חושב על זה, אף אחד לא מפחד, כולם רגועים, בשלהם, וכולם חושבים שהסיכוי שיפול טיל הוא קלוש... כל זה רק מכניס אותי יותר ללחץ... כי למה הם לא מבינים שזה לא נכון? ושיש את האפשרות הזאת והיא קיימת, והסיכוי גדל מיום ליום, אז נכון, אני מקווה שאם יגיע המצב הזה אז זה לא יהיה כמו בחיפה עם מאות טילים ביום, אבל הרי זה ידוע שזה אפשרי ויש סיכוי רב שזה יקרה! ורק אני זאת שתקועה במחשבות האלו כל הזמן? בכל מקרה... תודה ושיהיה לילה טוב, שקט ובטוח.
 

sivan449

New member
את ממש מבהילה את עצמך יותר מדי

1. זה לא כזה פשוט לזרוק טילים ארוכי טווח כמו שאת חושבת, והם יודעים שאנחנו ממש אבל ממש לא נעבור על זה בשתיקה. הם לא רק יושבים וצוחקים עלינו כמו שרק נדמה לך, הם נמצאים במצב הרבה יותר גרוע משלנו ואפילו כבר רוצים משא ומתן. 2. אין לך מה לשבת ולחשוב שכל פיפס קטן הוא טיל. לפני זה תהינה התרעות חמורות, אל תשכחי שיש לנו מודיעין. 3. אם אנחנו רוצים אנחנו יכולים למחוק את איראן מהמפה. לאיראן עוד אין טילים שיכולים "למחוק את הארץ שלנו", לנו כן.
 
למעלה