שינויים נמדדים לאורך זמן
ואם המטרות גבוהות מאוד את נותנת נשק אדיר בידי הביקורת העצמית שלך. למשל קבעת לעצמך שכל יום צריך להיות ספורט ממש משמעותי ובעוד יומיים אף יותר מזה. ואז גם כמות מכובדת ויפה מאוד של הליכה שלוש פעמים בשבוע נראית לך כישלון כשהיא בדיוק ההפך מכך. אנחנו יצורים של הרגלים. חלק מהם איתנו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו והם כמעט כמו טייס אוטומטי. חייבים לתת לעצמנו המון זמן לשינויים האלה. גם שנה זה מעט. אני כמעט שומעת את המבקר הפנימי הזה שלך "התבטלת עד היום, עכשיו אמרו לך מה נכון - אז נראה אותך. קדימה - ספורט כל יום, או שאת אפס. להתרגל מיד ולבצע בשלמות כל מה שאמרו, או שאת אפס". זה רעל שזורם לך בנשמה!!!!!!!!!! אלו שקרים!!!!!!! ספורט מותר ואף רצוי לעשות בהדרגה. לקח לי חודשים להגיע להליכה של 45 דקות רצוף. וגם בשיא מעולם לא הלכתי כל יום כי זה לא הייתה מטרה או משהו כזה עבורי. ההגדרה הראשונית שלי לעצמי הייתה - זה הזמן ללמוד להכיר את עצמי טוב יותר. מה אני אוהבת? מה טוב לי? מה מתאים? התייחסתי אל הכול כאל ניסוי ענק בדרך אל הכיף. עשר דקות הליכה היה טוב? סבבה נמשיך. מתאים לי לשתות יותר ממה שאני הייתי רגילה עד כה - יופי. לא מתאים לי לוותר על פיצות ושוקולד במחזור - לא ויתרתי. בחיי שהיה מספיק מתיש להתרגל וגם להשתיק את הביקורת שגם אצלי חגגה, אבל ההדרגתיות והיעדר המטרות הגבוהות מדי עזרו. רק מלראות את מה שהצבת לעצמך אפשר לראות למה זה התיש אותך עד שברגע שהיו שינויים רציניים גם בחוץ זה התמסמס. חגים זה זמן קשה. ולא רק מבחינת אוכל. בחגים תמיד עולים לפני השטח כל המשקעים המשפחתיים לטוב ולרע ואם זה לא קשה אני לא יודעת מה כן. להתמודד עם שאלות שייכות, אהבה, עתיד והלחצות של כל הדודות. ועוד עם המון אוכל טוב שאוהבים מסביב מתובל בהרבה "לא נעים". מעבר דירה מקבל דירוג גבוה מאוד בטבלה של גורמי לחץ בחיים - תשאלי כל סטודנט לפסיכולוגיה. ברגע שמגדירים ספורט כ"יאללה, נראה איך הולך לי" זה הרבה פחות מלחיץ ונותן המון מרחב לגלות את הכושר שלך. ואז גם הליכה אחת בשבוע היא ניצחון אדיר לעומת תחושת הכישלון הקשה שאת סוחבת עליך כרגע. שתייה - גם פה אם לא רגילים לשתות הרבה צריך בהדרגה. למשל להתחיל לקחת איתך בקבוק של חצי ליטר ולגמור אותו במשך היום. אם זה לא מתאים - לקחת איתך קלמנטינה או שתיים - כי בפירות יש הרבה נוזלים. אכילה - דיברת על תפריט, ותכנונים וארגונים ורק לקרוא את זה מתיש! אפשר להתחיל למשל בחשיבה בעת הקנייה בסופר - מה מתחשק לי לבשל היום או מחר? לפני הקנייה אפשר למשל להיכנס לפורום מתכונים ולפי הדרוש לקנות מצרכים. נחוצה הדרגה גם פה. שיטת חמש הארוחות באה כדי למנוע מצב שלא אכלנו חמש-שבע שעות ואנחנו מגיעים מוטרפי רעב לארוחה הבאה. אני עברתי מארוחה או שתיים ביום לחמש-שש. אבל לאט. התרגלתי קודם כל לארוחות בוקר. אח"כ בחנתי ארוחות צהריים. קחי את הזמן. הניסוי והטעייה חשובים מאוד כי גם לדעת מה לא מתאים חשוב לאללה. ומותר לך לטעות! מחר יום חדש וזהו. לא צריך קיזוזים ועינויים. ממשיכים הלאה. כי ברגע שהדרך נוחה היא פשוט שם. אני גם היום לא קובעת לי תפריט נוקשה וברור לכל השבוע. כי אי אפשר לעמוד בזה. החיים הם משהו מאוד זורם וכיף לזרום איתם ויותר מדי סכרים לא משרתים אותך. ותגידי למבקר הזה שלך שאני מכירה את החבר'ה שלו די טוב והוא לא מצליח לשכנע אותי שאת עצלה או כל שאר הדברים שמרעילים לך את ההערכה העצמית. אם היית בן אדם עצל לא היית כותבת כלום, לא היית מנסה שום דבר, לא היית טורחת לתהות איך לעשות לך טוב. את פשוט באת ואמרת: כואב לי, לא הולך. ומפה יכול רק להשתפר!
