לילה טוב... חדשה בפורום, ונראה לי

מאי26

New member
לילה טוב... חדשה בפורום, ונראה לי

שהגענו לגיל שאפשר להתחיל... אז קצת על עצמי - אמא לעילם (המקסים כמובן
) בן שנה וחמישה חודשים, וכמובן שמוצאת את עצמי מתלבטת בשאלות אופייניות לגיל. רציתי לשאול אתכן מה דעתכן בהמשך לשיחה שהיתה לי אתמול עם חברה שבנה בגיל דומה: השיחה היתה בנוגע להתלבטות שהיתה לי על השאלה עד כמה נותנים לילד בגיל הזה עצמאות (בזמן שהיינו ביחד במשחקיה). אני לא מגדירה את עצמי כאם היסטרית בכלל, אבל אני יודעת שיש לי בבית אנרג'ייזר קטן ודי מקפידה לפקוח עליו עין כל הזמן - שלא יריב עם ילדים אחרים על צעצועים (כאמור במשחקיה), שלא יפול מאיזה מתקן (למרות שסך הכל המתקנים שם מותאמים לילדים ואין סכנה גדולה מדי), לשחק איתו וכו'. חברתי בגישה אחרת לגמרי. היא חושבת שבגיל הזה כבר צריך לתת לילד להיות עצמאי ככל האפשר. אם יריב עם ילד אחר על צעצוע - צריך לתת להם להסתדר לבד, ולמצוא את הפתרון; אם יפול (כאמור במקום שהוא לא מסוכן) - לא נורא, כי ילדים נופלים הרבה וזה לא מזיק להם וכך הם גם לומדים להזהר; לתת לו לשחק לבד, ובכלל, כאמור, לתת לו להיות עצמאי בשטח. מה דעתכן?
 

תּמר

New member
אני עם החברה שלך ../images/Emo13.gif

ככל שתסמכי על הילד יותר - הוא יוכיח לך שאת צודקת בכך. גם להפך - אם תשמרי את צעדיו ולא תתני לו להתנסות, סביר להניח שיהיה לו פחות ביטחון בצעדיו. בזמן מריבה על צעצוע בגיל הזה אני כן מגשרת. לא צריך לתת להם למרוט אחד לשני את השערות, כשאפשר למצוא פתרון פשוט יותר.
 

מאי26

New member
אני לא חושבת שצריך להצר את צעדיו

אני מאוד בעד שהוא יתנסה בדברים, אני פשוט רואה שהוא די נעדר תחושת סכנה (מה לעשות הוא אפילו עוד לא בן שנה וחצי...) ושאם נעזוב אותו לנפשו הוא יזיק לעצמו.
 

תּמר

New member
ברור שהוא נעדר תחושת סכנה

אם לא נותנים לו לחוש אותה
אני לא אומרת שצריך לתת לו לטפס על גדרות ללא השגחה. אבל כן לעשות זאת - עם השגחה לא ממש צמודה. לתת בו טיפונת יותר אמון. גם תגובה לנפילה יכולה להיות מפתחת או משתקת - מאוד תלוי איך עושים זאת. אם את משדרת לילד (גם בלי לומר לו זאת) ש-הנה, הוא נפל כמו שחשבת שיקרה, הוא יבין שלא כדאי לו לנסות ולהצליח. אם את משדרת לו שזאת נפילה קטנה, שלב שצריך לעבור כדי להצליח יותר - הוא יצליח יותר. אני לא אומרת שצריך לעזוב לנפשו אבל גם לא לשמור את צעדיו יותר לכיוון האמצע
 

galizoe

New member
מנסיוני, אם אני שומרת, היא לא.

כשבתי היתה בגיל שנה פלוס שמתי לב שכשאני עומדת לידה כשהיא מטפסת למגלשה (קטנטונת מפלסטיק) היא מאוד פזיזה, מטפסת בפראות, נעמדת למעלה בלי להחזיק... בקיצור, סכנת נפשות. פעם אחת נכנסתי מהחצר לענות לטלפון וכשחזרתי לחצר (שתי שניות אח"כ) ראיתי שהיא מטפסת בזהירות, מחזיקה חזק... המשכתי לצפות בלי שתראה אותי והיא הגיעה למעלה, התישבה בזהירות... ושוב ושוב... איך שיצאתי לחצר חזרה להשתולל. מאז תפסתי את הפואנטה של לתת לה לבד...
 
את יודעת מה טוב לילד שלך

את יודעת הכי טוב מה טוב לילד שלך ואם חברה שלך מרגישה שהיא יכולה לשחרר את הילד שלה יותר - שהיא תעשה את זה, זה ממש לא אומר שזה תקף גם לילד שלך. תמצאי את המקומות שבהם את יכולה לתת לו להתרוצץ ולשחק במינימום סיכון. אני משתדלת ללכת עם נועם לגינות שיש בהן הרבה מקום פתוח להתרוצץ ושאפשר לטפס בבטחה, גם במשחקיה זה ככה (אם כי אצלנו יש בעיה שהחדר פתוח ואפשר לצאת משם למשרדים של המתנ"ס). יש ילדים שתמיד ישחקו לפי החוקים (ולכן יש מי שקל לה לדבר...) ויש ילדים שינסו תמיד את הדברים הכי מסוכנים ומוזרים, את יודעת מי הילד שלך ואיפה לשים את הגבול. לגבי ילדים אחרים, אני לא חושבת שצריך לתת להם להעיף אחד את השני מהמתקנים במשחקיה חופשי וללכת מכות. יש גם עקרונות של לשחק בתורות, לדחות סיפוקים, להסתדר ביחד, ללמוד לשחק ביחד - דברים שלדעתי יש מקום להראות להם ולהנחות אותם בהם. לא בהכרח לתת לטבע לעשות את שלו ולתת לחזק לנצח.
 

מאי26

New member
תודה על התשובות. נראה לי שאכן אולי

השאלה החשובה היא מיהו הילד. הילד של חברתי יכול לשחק לבד זמן ארוך, ואילו עילם אוהב "להפעיל" אותנו כל הזמן - שנקרא לו סיפורים, שנשחק איתו וכו'.
 
אני עם חברה שלך../images/Emo45.gif

למרות שבפועל אני ממש מאלצת את עצמי להיות כזאת...הנטיה הראשונית שלי היא לגונן כמובן אבל לפי הבנתי הם חייבים את הספייס שלהם לטעות וליפול ולהסתדר עם ילדים אחרים...אז אני נושכת שפתיים ופשוט משתדלת מאוד לתת לה לעשות את הדברים בדרך שלה
 
למעלה