לידה קיסרית פעילה של תאומים - יש סיכוי??
- פותח הנושא ונוס 26
- פורסם בתאריך
דסי דולה צפונית
New member
רעיון מעניין ויצירתי... אבל לא עושים
היפוך חיצוני לתאומים, זה מורכב מדי.
היפוך חיצוני לתאומים, זה מורכב מדי.
אני יודעת שלא עושים
אבל הסיבה העיקרית היא החשש לסיבוכים.
היפוך לא נעשה בחדר ניתוח עם מוניטור צמוד לעובר.
מה שאני הצעתי, ואני יודעת שזו הצעה חריגה, זה היפוך בחדר ניתוח עם צוות שערוך ומוכן לנתח אם יש סימן כלשהו למצוקה עוברית בעקבות ההיפוך.
בדומה להיפוכים מסוכנים (למשל מישהי עם עובר שהתהפך לרוחבי וירדו המים והיא עם צירים שרוצה להימנע מניתוח חירום) עם עובר יחיד שכבר מכינים לניתוח (מחברים לאפידורל/ספיינל עושים את כל ההכנות לניתוח כולל החתמה על טפסי הסכמה) ונותנים צ'אנס כן להפוך וליד הרופא שעושה את ההיפוך עומד רופא שיכול לבצע ניתוח תוך שניות.
בדומה ללידה של תאומים שנעשית בחדר ניתוח (כמו בתה"ש), שיש רופא שמיילד ויש מיילדות, ולצידם עומד צוות (שני רופאים שטופים ושתי אחיות) שיכול להתחיל ניתוח בכל רגע נתון.
ברור שזו הצעה חריגה, וברור שבית חולים צריך להסכים, אבל בהינתן אשה שזו לא לידה ראשונה, שילדה לידות קלות בעבר, שמאוד רוצה להימנע מניתוח, עם שני עוברים בשבוע טוב ובמשקל טוב, בהנחה והמצג של המקדים כן נראה בר היפוך (לא נעוץ באגן, לא רגליים וכו'...) אז אולי אולי אולי יש סיכוי קטנטן שיסכימו כן לנסות.
אני לא חושבת שיש נזק לשאול. מקסימום כמו שאמרתי יזרקו אותה מכל המדרגות.
אבל הסיבה העיקרית היא החשש לסיבוכים.
היפוך לא נעשה בחדר ניתוח עם מוניטור צמוד לעובר.
מה שאני הצעתי, ואני יודעת שזו הצעה חריגה, זה היפוך בחדר ניתוח עם צוות שערוך ומוכן לנתח אם יש סימן כלשהו למצוקה עוברית בעקבות ההיפוך.
בדומה להיפוכים מסוכנים (למשל מישהי עם עובר שהתהפך לרוחבי וירדו המים והיא עם צירים שרוצה להימנע מניתוח חירום) עם עובר יחיד שכבר מכינים לניתוח (מחברים לאפידורל/ספיינל עושים את כל ההכנות לניתוח כולל החתמה על טפסי הסכמה) ונותנים צ'אנס כן להפוך וליד הרופא שעושה את ההיפוך עומד רופא שיכול לבצע ניתוח תוך שניות.
בדומה ללידה של תאומים שנעשית בחדר ניתוח (כמו בתה"ש), שיש רופא שמיילד ויש מיילדות, ולצידם עומד צוות (שני רופאים שטופים ושתי אחיות) שיכול להתחיל ניתוח בכל רגע נתון.
ברור שזו הצעה חריגה, וברור שבית חולים צריך להסכים, אבל בהינתן אשה שזו לא לידה ראשונה, שילדה לידות קלות בעבר, שמאוד רוצה להימנע מניתוח, עם שני עוברים בשבוע טוב ובמשקל טוב, בהנחה והמצג של המקדים כן נראה בר היפוך (לא נעוץ באגן, לא רגליים וכו'...) אז אולי אולי אולי יש סיכוי קטנטן שיסכימו כן לנסות.
אני לא חושבת שיש נזק לשאול. מקסימום כמו שאמרתי יזרקו אותה מכל המדרגות.
דסי דולה צפונית
New member
את נהדרת!
נראה לי שהיא צריכה להיות מוכנה להתגלגלות מכל המדרגות...
נראה לי שהיא צריכה להיות מוכנה להתגלגלות מכל המדרגות...
לא נשמע ריאלי
הסיכוי שיסכימו להוריד את הוילון ולאפשר לך לראות את הניתוח הוא כשלעצמו קלוש, בטח כשהניתוח לא מסתיים אחרי שהראשונה יוצאת.
ועוד משהו שצריך לקחת בחשבון הוא שרמות הלחץ אחרי שהראשונה יוצאת עולות, ולכן הסיכוי שיאפשרו לך להחזיק את המקדימה בזמן שעובדים על החילוץ של השניה הוא מאוד נמוך, הגישה הממסדית חושבת על הדברים שיכלים להסתבך ונוכחות של הראשונה בתוך האזור של הניתוח, בידיים של מי שעדיין עוברת ניתוח, נשמע לי לא סביר במערכת הרפואית שאני מכירה.
אני ילדתי תאומים בחדר ניתוח (לא בניתוח), את הראשון הרחיקו כ"כ מהר, אפילו חיבוק ונשיקה לא היו, כי רצו כמה שפחות דברים שיכולים לקרות באזור.
במקרה שלי את השניה דווקא הניחו עלי לכמה שניות, אבל גם אותה לקחו בשניות לאזור של רופאי הילדים.
אז נכון שזה לא אותו דבר כמו ניתוח אלקטיבי (שאמור להיות יותר רגוע), אבל מבטיחה לך שרמות הסטרס שהיו בחדר היו מטורפות (ואני לא מדברת על הסטרס שלי).
אני אגב לא בטוחה שהטיעון שבחדר ניתוח קר הוא השיקול האמיתי, כי אצלי שני התינוקות טופלו בתוך חדר הניתוח על ידי רופאי הילדים במשך דקות ארוכות שלקחו אותם לתינוקיה/פגיה (אחד לכאן ואחד לשם), וזה לא שהם הצריכו טיפול מיוחד, שקלו אותם ומדדו אותם, ואם השיקול הוא שקר שם מדי, אז היו יכלים למדוד ולשקול גם בחדר חמים יותר.
אם מישהו יגיד לך משהו אחר אני יותר מאשמח, אבל תכלס, נשמע לי לא ריאלי.
מצטערת ומאחלת לך את הלידה הטובה ביותר שתוכלי לקבל גם עבורך וגם עבור שתי הקטנות.
הסיכוי שיסכימו להוריד את הוילון ולאפשר לך לראות את הניתוח הוא כשלעצמו קלוש, בטח כשהניתוח לא מסתיים אחרי שהראשונה יוצאת.
ועוד משהו שצריך לקחת בחשבון הוא שרמות הלחץ אחרי שהראשונה יוצאת עולות, ולכן הסיכוי שיאפשרו לך להחזיק את המקדימה בזמן שעובדים על החילוץ של השניה הוא מאוד נמוך, הגישה הממסדית חושבת על הדברים שיכלים להסתבך ונוכחות של הראשונה בתוך האזור של הניתוח, בידיים של מי שעדיין עוברת ניתוח, נשמע לי לא סביר במערכת הרפואית שאני מכירה.
אני ילדתי תאומים בחדר ניתוח (לא בניתוח), את הראשון הרחיקו כ"כ מהר, אפילו חיבוק ונשיקה לא היו, כי רצו כמה שפחות דברים שיכולים לקרות באזור.
במקרה שלי את השניה דווקא הניחו עלי לכמה שניות, אבל גם אותה לקחו בשניות לאזור של רופאי הילדים.
אז נכון שזה לא אותו דבר כמו ניתוח אלקטיבי (שאמור להיות יותר רגוע), אבל מבטיחה לך שרמות הסטרס שהיו בחדר היו מטורפות (ואני לא מדברת על הסטרס שלי).
אני אגב לא בטוחה שהטיעון שבחדר ניתוח קר הוא השיקול האמיתי, כי אצלי שני התינוקות טופלו בתוך חדר הניתוח על ידי רופאי הילדים במשך דקות ארוכות שלקחו אותם לתינוקיה/פגיה (אחד לכאן ואחד לשם), וזה לא שהם הצריכו טיפול מיוחד, שקלו אותם ומדדו אותם, ואם השיקול הוא שקר שם מדי, אז היו יכלים למדוד ולשקול גם בחדר חמים יותר.
אם מישהו יגיד לך משהו אחר אני יותר מאשמח, אבל תכלס, נשמע לי לא ריאלי.
מצטערת ומאחלת לך את הלידה הטובה ביותר שתוכלי לקבל גם עבורך וגם עבור שתי הקטנות.
אז מה עושים? איך מתכוננים? מה יהיה?
טוב, אני צריכה לבוא ממש מוכנה לניתוח הזה, ובשביל זה בתור התחלה לבוא כמה שיותר מוכנה (עם השאלות הנכונות והרעיונות האפשריים) לייעוץ לקראת הניתוח.
אני מבינה שסיפורים כמו זה של סיון טמיר לא לגמרי מכינים אותי, כי אני לא אוכל ללכת לגמרי בעקבותיה - לה היה רק תינוק אחד לטפל בו.
אשמח לקבל עצות מכל יולדות התאומים, בפרט היולדות בקיסרי, איך כדאי להתכונן ללידה הזו, כך שהיא תהיה חוויה יותר חיובית.
שוב, אין לנו חשש ממשי מפגות (אם כי הכל יכול לקרות). אני בשבוע 35, הן שוקלות כבר עכשיו יותר משני קילו ואין שום סימנים ללידה מוקדמת (אין צירים וצוואר הרחם שלי, כמו שהגדירה הרופאה, הוא "הכי ארוך וסגור לאשה עם תאומים" שהיא אי פעם ראתה...).
אני כמובן רוצה ביות מלא, אבל ממתי הביות הזה יתחיל?
בלידה הראשונה התינוק נלקח ממני לשעתיים כשהייתי בהתאוששות, חלק גדול מהזמן הזה אבא שלו ליווה אותו. זה ביאס אותי אבל חשבתי שזו גזירת גורל.
אחרי שבלידה השניה (הלל יפה) התינוק היה עלי מהשניה שאחרי הלידה ועד שיצאתי מבית החולים, 12 שעות אח"כ, אני לא רואה איך אוכל לעבור את זה אחרת. אם כי, יתכן מאד שאחרי הניתוח גם ככה המצב הגופני שלי יגרום לי לטרדות מכיוונים שונים.
גם ככה נראה לי שלגדל תאומות זה לא פשוט, אני רוצה שלפחות ההתחלה תהיה נסבלת
טוב, אני צריכה לבוא ממש מוכנה לניתוח הזה, ובשביל זה בתור התחלה לבוא כמה שיותר מוכנה (עם השאלות הנכונות והרעיונות האפשריים) לייעוץ לקראת הניתוח.
אני מבינה שסיפורים כמו זה של סיון טמיר לא לגמרי מכינים אותי, כי אני לא אוכל ללכת לגמרי בעקבותיה - לה היה רק תינוק אחד לטפל בו.
אשמח לקבל עצות מכל יולדות התאומים, בפרט היולדות בקיסרי, איך כדאי להתכונן ללידה הזו, כך שהיא תהיה חוויה יותר חיובית.
שוב, אין לנו חשש ממשי מפגות (אם כי הכל יכול לקרות). אני בשבוע 35, הן שוקלות כבר עכשיו יותר משני קילו ואין שום סימנים ללידה מוקדמת (אין צירים וצוואר הרחם שלי, כמו שהגדירה הרופאה, הוא "הכי ארוך וסגור לאשה עם תאומים" שהיא אי פעם ראתה...).
אני כמובן רוצה ביות מלא, אבל ממתי הביות הזה יתחיל?
בלידה הראשונה התינוק נלקח ממני לשעתיים כשהייתי בהתאוששות, חלק גדול מהזמן הזה אבא שלו ליווה אותו. זה ביאס אותי אבל חשבתי שזו גזירת גורל.
אחרי שבלידה השניה (הלל יפה) התינוק היה עלי מהשניה שאחרי הלידה ועד שיצאתי מבית החולים, 12 שעות אח"כ, אני לא רואה איך אוכל לעבור את זה אחרת. אם כי, יתכן מאד שאחרי הניתוח גם ככה המצב הגופני שלי יגרום לי לטרדות מכיוונים שונים.
גם ככה נראה לי שלגדל תאומות זה לא פשוט, אני רוצה שלפחות ההתחלה תהיה נסבלת
המלצה חמה
שבי עם אשת מקצוע להכנה לקיסרי
זה חשוב מאין כמוהו
היא תבסביר לך בהקשר של בית החולים הספציפי שתבחרי האם ריאלי או לא ריאלי מה שאת רוצה (להוריד וילון- לא יקרה בישראל, גם לא הנקה בחדר לידה. סקין טו סקין עם האבא יכול להיות בחדר המתנה ליד בחלק מבתי החולים, לא לקשור לך הידיים או לפחות לשחרר לחיבוק עם הילד- אפשרי בחלק)
יכולה לומר לך שהכנה טובה, בשיחה אישית ולא רק בקריאה והתייעצות פה (שהיא מעולה כשלעצמה) יכולה לעשות הבדל
שבי עם אשת מקצוע להכנה לקיסרי
זה חשוב מאין כמוהו
היא תבסביר לך בהקשר של בית החולים הספציפי שתבחרי האם ריאלי או לא ריאלי מה שאת רוצה (להוריד וילון- לא יקרה בישראל, גם לא הנקה בחדר לידה. סקין טו סקין עם האבא יכול להיות בחדר המתנה ליד בחלק מבתי החולים, לא לקשור לך הידיים או לפחות לשחרר לחיבוק עם הילד- אפשרי בחלק)
יכולה לומר לך שהכנה טובה, בשיחה אישית ולא רק בקריאה והתייעצות פה (שהיא מעולה כשלעצמה) יכולה לעשות הבדל
אשמח להמלצות לנשות מקצוע ספציפיות
תודה על ההמלצה,
כמובן, אני צריכה המלצות על מומחיות בתחום הספציפי הזה - קיסרי של תאומות.
אם כי אני מוכרחה להודות שיהיה לי לא קל להוציא כסף על ייעוץ בנושא זה - למרות שאם זה הדבר הנכון, יכול להיות שכך אעשה.
זו הלידה השלישית שלי, את שתי הלידות הקודמות ניהלתי כפי שרציתי בזכות קריאה מרובה והתייעצות בלתי פורמלית עם נשות מקצוע שאני מכירה באופן אישי, וכן הרבה התייעצויות באינטרנט. הייתי מוכנה לחלוטין, ובין חברותי אני בעצמי כבר נחשבת "מומחית", אם כי אני יודעת שהמרחק בין הידע שלי לבין ידע של אשת מקצוע הוא עצום.
אני ממש לא מזלזלת במקצועיות של המומחיות בתחום, אבל קצת מציק לי לדעת שהפתרון היחיד הוא להוציא על זה כסף.
אם כי אחרי שאברר באופן פרטני, יש סבירות שאחליט שזה הדבר הנכון ביותר לעשות.
תודה על ההמלצה,
כמובן, אני צריכה המלצות על מומחיות בתחום הספציפי הזה - קיסרי של תאומות.
אם כי אני מוכרחה להודות שיהיה לי לא קל להוציא כסף על ייעוץ בנושא זה - למרות שאם זה הדבר הנכון, יכול להיות שכך אעשה.
זו הלידה השלישית שלי, את שתי הלידות הקודמות ניהלתי כפי שרציתי בזכות קריאה מרובה והתייעצות בלתי פורמלית עם נשות מקצוע שאני מכירה באופן אישי, וכן הרבה התייעצויות באינטרנט. הייתי מוכנה לחלוטין, ובין חברותי אני בעצמי כבר נחשבת "מומחית", אם כי אני יודעת שהמרחק בין הידע שלי לבין ידע של אשת מקצוע הוא עצום.
אני ממש לא מזלזלת במקצועיות של המומחיות בתחום, אבל קצת מציק לי לדעת שהפתרון היחיד הוא להוציא על זה כסף.
אם כי אחרי שאברר באופן פרטני, יש סבירות שאחליט שזה הדבר הנכון ביותר לעשות.
באיזור השרון. את צודקת, אני מבינה את זה
אמרתי מראש - אני לא מזלזלת בכלל בחשיבות שיש למומחיות של אנשים מסוימים.
העניין הוא בין היתר שאני הולכת ומשלימה עם העובדה שדברים לא יהיו כמו שאני רוצה. יותר מכל, אני צריכה להבין את זה. אני חוששת שלפנות לאשת מקצוע להתייעצות בנושא, יהיה רק לעבור עוד שלב בדרך להבנה שדברים יהיו אחרת מהפנטזייה שלי, היא אשת מקצוע שיכולה לייעץ, אבל היא לא יכולה לשנות את המציאות.
עם זאת, אני בטוחה שכמו שכתבת וכתבו אחרות, יעזור לי מאד להיות מוכנה.
בקיצור, אשמח להמלצות, בתור צעד ראשון.
אמרתי מראש - אני לא מזלזלת בכלל בחשיבות שיש למומחיות של אנשים מסוימים.
העניין הוא בין היתר שאני הולכת ומשלימה עם העובדה שדברים לא יהיו כמו שאני רוצה. יותר מכל, אני צריכה להבין את זה. אני חוששת שלפנות לאשת מקצוע להתייעצות בנושא, יהיה רק לעבור עוד שלב בדרך להבנה שדברים יהיו אחרת מהפנטזייה שלי, היא אשת מקצוע שיכולה לייעץ, אבל היא לא יכולה לשנות את המציאות.
עם זאת, אני בטוחה שכמו שכתבת וכתבו אחרות, יעזור לי מאד להיות מוכנה.
בקיצור, אשמח להמלצות, בתור צעד ראשון.
יהיה בסדר
חלק מההורות, והורות לתאמים בפרט, לדעתי היא להשלים עם העובדה שחלק מהחיים זה גם להתפשר, לוותר על מה שהייתי רוצה לעומת מה שאני יכולה לעשות בצורה הטובה ביותר האפשרית (למשל, מאוד הייתי רוצה להיות מסוגלת לכל אחד מהתואמים לינוק כמה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, כמו שאח"כ עשיתי עם ילדי שנולדו יחידאיים, אבל מה לעשות שאני בן אדם ופשוט לא הייתי מסוגלת?).
אז מה שאני גיליתי בלידת התאומים שלי (ואח"כ גם בלידות היחידאיים), שכמה שהתכוננתי וכמה שקראתי וכמה שחקרתי, המציאות עלתה על כל דמיון, ולא באמת הייתי יכולה להתכונן (ה שעשיתי עשיתי, והשאר קרה והייתי צריכה לזרום עם זה).
אז ההצעה הראשונה שלי היא לקבל שלא הכל בשליטתנו, ושאנחנו חיים במציאות שבה אנחנו לא באמת יכולים לכל מה שאנחנו רוצים לקרות שיקרה.
מעבר לזה, אני מציעה לך לבדוק מה המדיניות בבית החולים שאת רוצה ללדת, ולשאול את השאלות שמעניינות אותך.
למיטב ידיעתי במאיר האבא יכול ללוות את הילדים בתינוקיה מהשניה הראשונה, אז בזמן שאת בהתאוששות הוא יהיה איתן, אח"כ תבקשי ביותר מלא. יכל להיות שתאלצי לדואג שיהיה איתך מלווה (תבררי אם בעלך יכול להישאר בלילה או שאת צריכה מלווה אשה שתוכל לשהות איתך בלילה ולעזור כדי שתוכלי לביית), תעמדי על זה שאת מסוגלת לביית כבר ביממה הראשונה אחרי הניתוח, אבל קחי בחשבון שהכל יהיה תלוי באיך תרגישי אחרי הלידה.
בד"כ אם הכל עובר כמו שצריך התאוששות בחדר התאוששות היא בערך שעתיים ואז מעבירים אותך למחלקה. אח"כ לוקח זמן עד שמקימים אותך מהמיטה (כמה שעות). מהבחינה הזו ככל שהניתוח יהיה מוקדם יותר במהלך היום ככה סיכי טוב יותר שיקימו אותך מהמיטה במהלך היום ולא ישאירו אותך במיטה עד למחרת.
בכל מקרה אני חושבת שאם יהיה איתך מישהו צמוד כ היממה הם לא יוכלו להתנגד משמעותית שתבייתי מהיממה הראשונה.
גם אם הן לא יגיעו לעולם בדרך האידיאלית ביותר שהיית מאחלת להן, זו הדרך שבה הן כנראה צריכות לבוא לעולם, ועם זה אתן תנצחנה.
יש לך חיים שלמים עם הבנות, אל תניחי שאם היממות הראשונות הן לא אידיאליות שחייבת להיות לזה השפעה על כל החיים שלכן יחד.
המלצה נוספת - מאחר ותהיי עם תאומות וגם אחרי קיסרי, תדאגי לעזרה בלילה אחרי שתגיעי הביתה. הקושי לא נגמר אחרי האשפוז, תדאגי שבבית יהיה מי שיכול להביא לך אותן להנקה, שידאג שתוכלי לנוח כדי שתוכלי לחזור לכוחך ולטפל בשתיהן כמה שיותר מהר.
חלק מההורות, והורות לתאמים בפרט, לדעתי היא להשלים עם העובדה שחלק מהחיים זה גם להתפשר, לוותר על מה שהייתי רוצה לעומת מה שאני יכולה לעשות בצורה הטובה ביותר האפשרית (למשל, מאוד הייתי רוצה להיות מסוגלת לכל אחד מהתואמים לינוק כמה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, כמו שאח"כ עשיתי עם ילדי שנולדו יחידאיים, אבל מה לעשות שאני בן אדם ופשוט לא הייתי מסוגלת?).
אז מה שאני גיליתי בלידת התאומים שלי (ואח"כ גם בלידות היחידאיים), שכמה שהתכוננתי וכמה שקראתי וכמה שחקרתי, המציאות עלתה על כל דמיון, ולא באמת הייתי יכולה להתכונן (ה שעשיתי עשיתי, והשאר קרה והייתי צריכה לזרום עם זה).
אז ההצעה הראשונה שלי היא לקבל שלא הכל בשליטתנו, ושאנחנו חיים במציאות שבה אנחנו לא באמת יכולים לכל מה שאנחנו רוצים לקרות שיקרה.
מעבר לזה, אני מציעה לך לבדוק מה המדיניות בבית החולים שאת רוצה ללדת, ולשאול את השאלות שמעניינות אותך.
למיטב ידיעתי במאיר האבא יכול ללוות את הילדים בתינוקיה מהשניה הראשונה, אז בזמן שאת בהתאוששות הוא יהיה איתן, אח"כ תבקשי ביותר מלא. יכל להיות שתאלצי לדואג שיהיה איתך מלווה (תבררי אם בעלך יכול להישאר בלילה או שאת צריכה מלווה אשה שתוכל לשהות איתך בלילה ולעזור כדי שתוכלי לביית), תעמדי על זה שאת מסוגלת לביית כבר ביממה הראשונה אחרי הניתוח, אבל קחי בחשבון שהכל יהיה תלוי באיך תרגישי אחרי הלידה.
בד"כ אם הכל עובר כמו שצריך התאוששות בחדר התאוששות היא בערך שעתיים ואז מעבירים אותך למחלקה. אח"כ לוקח זמן עד שמקימים אותך מהמיטה (כמה שעות). מהבחינה הזו ככל שהניתוח יהיה מוקדם יותר במהלך היום ככה סיכי טוב יותר שיקימו אותך מהמיטה במהלך היום ולא ישאירו אותך במיטה עד למחרת.
בכל מקרה אני חושבת שאם יהיה איתך מישהו צמוד כ היממה הם לא יוכלו להתנגד משמעותית שתבייתי מהיממה הראשונה.
גם אם הן לא יגיעו לעולם בדרך האידיאלית ביותר שהיית מאחלת להן, זו הדרך שבה הן כנראה צריכות לבוא לעולם, ועם זה אתן תנצחנה.
יש לך חיים שלמים עם הבנות, אל תניחי שאם היממות הראשונות הן לא אידיאליות שחייבת להיות לזה השפעה על כל החיים שלכן יחד.
המלצה נוספת - מאחר ותהיי עם תאומות וגם אחרי קיסרי, תדאגי לעזרה בלילה אחרי שתגיעי הביתה. הקושי לא נגמר אחרי האשפוז, תדאגי שבבית יהיה מי שיכול להביא לך אותן להנקה, שידאג שתוכלי לנוח כדי שתוכלי לחזור לכוחך ולטפל בשתיהן כמה שיותר מהר.
המון תודה, ההודעה שלך מאד מעודדת ועוזרת לי
אני באמת צריכה לשנות כיוון (להפנים, לקבל, לוותר על השליטה), ונתת לי הרבה חומר למחשבה, ויכולת להתבונן על הדברים מזווית אחרת.
אני עוד צריכה לעבוד על זה.
אולי בשבוע הבא, אחרי הייעוץ יהיה קל יותר. חוץ מזה שאני הולכת ומפנימה.
לגבי עזרה - יש לי בן זוג מדהים, הוא תמיד איתי. הוא ישן לצידי, גם התינוקות יהיו לצדנו, אני יודעת שאקבל עזרה (ואנחנו גרים בקיבוץ, כשכל המשפחה (שלו) איתנו, אז תהיה גם המון עזרה ביום.
אני באמת צריכה לשנות כיוון (להפנים, לקבל, לוותר על השליטה), ונתת לי הרבה חומר למחשבה, ויכולת להתבונן על הדברים מזווית אחרת.
אני עוד צריכה לעבוד על זה.
אולי בשבוע הבא, אחרי הייעוץ יהיה קל יותר. חוץ מזה שאני הולכת ומפנימה.
לגבי עזרה - יש לי בן זוג מדהים, הוא תמיד איתי. הוא ישן לצידי, גם התינוקות יהיו לצדנו, אני יודעת שאקבל עזרה (ואנחנו גרים בקיבוץ, כשכל המשפחה (שלו) איתנו, אז תהיה גם המון עזרה ביום.
זרח וצלמונה
New member
אני אגיד לך מה היה אצלי
אצלי שניהם ישבו על הטוסיק ולא היה מצב ללידה רגילה- מה שבהחלט מדברים עליו במקרה שהמוביל ראש, ובהדסות בירושלים אפילו לא מכניסים לחדר ניתוח לרגע הלידה עצמו, אבל זה לא רלוונטי עבורך כרגע.
קודם כל קבעתי את התאריך האלקטיבי לשבוע 38+0 ולא 37+0.
מה שהיה בפועל זה שבשבוע 36+5 התחילו צירים ונותחתי באותו יום. זה לא הוגדר חירום כי לא היה את הלחץ של מעבר מהיר מחדר לידה לחדר ניתוח וכו'. ובעלי נכנס והכל היה רגוע.
עכשיו מגיע שלב שברור לי שלא כל אחת יכולה לעשות אבל אפשר להתקרב:
החברה הכי טובה שלי היא מיילדת וקבעתי איתה שתהיה נוכחת ושברגע התינוקות יוצאים אחד אצלה על הידיים צמוד צמוד והשני אצל בעלי. היא במקרה היייתה במשמרת כשהתחילו הצירים והגענו, אבל הניתוח היה לקראת הסוף והיא נשארה איתי עד בערך 3 לפנות בוקר.
ההתאוששות ארכה בערך שעתיים כשבזמן הזה היא ובעלי התחלפו ביניהם כל הזמן - אחד היה איתי והשני היה עם הקטנים בבדיקות וכו' וחלק ניכר מהזמן הם היו איתם יחד והחזיקו על הידיים כמה שאפשר.
אני בהחלט מאמינה שאם את באה בגישה לא לוחמנית ומבררת מראש ייתנו למלווה נוסף חוץ מבעלך להחזיק ולסייע.
בעיקרון התכוננתי לביות מלא- בעין כרם זה אפשרי אחרי קיסרי אם את דואגת למלווה אשה בלילה. אחותי הייתה בכוננות להגיע אבל בסוף לא היה מקום בביות המלא והגעתי למחלקה בערך בחמש לפנות בוקר, וזה היה די טוב שאפשר טיפה להתארגן כשהם טופלו היטב בתינוקיה - שד"א הייתה שונה לחלוטין ממה שזכרתי בלידה של הגדולה - אור מעומעם מאוד, האחיות מדברות בלחש, לכולן היו כל הזמן תינוקות על הידיים להרגעה ופינוק, ובסוף אפילו כשהתפנה מקום בביות המלא נשארתי שם בכיף כך יכולתי להניק /לשאוב בנחת ותכלס הם היו איתי כל הזמן חוץ מכמה שעות בלילה שבהן קראו לי כשבכו/ רצו לאכול.
חשוב מאוד לעשות את ההכנה של ההתאוששות- לדאוג למשהו שיקל על התפרים, לדעת שחשוב ללכת והכי חשוב להתכונן להנקה- הפורום של הנקת תאומים הוא נפלא ועוזר מאוד!
סה"כ יש לי חוויה חיובית מאוד מהלידה הזו ועשיתי את כל ההכנה כדי להבין ולהשלים עם זה שזו דרכם להגיע לעולם, ולהוציא את המקסימום מהחוויה הזו. אין לי שום משקעים לגבי הבחירה הזו, בעיקר כשכבר חוויתי בעבר לידה רגילה.
שיהיה בשעה טובה ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
אצלי שניהם ישבו על הטוסיק ולא היה מצב ללידה רגילה- מה שבהחלט מדברים עליו במקרה שהמוביל ראש, ובהדסות בירושלים אפילו לא מכניסים לחדר ניתוח לרגע הלידה עצמו, אבל זה לא רלוונטי עבורך כרגע.
קודם כל קבעתי את התאריך האלקטיבי לשבוע 38+0 ולא 37+0.
מה שהיה בפועל זה שבשבוע 36+5 התחילו צירים ונותחתי באותו יום. זה לא הוגדר חירום כי לא היה את הלחץ של מעבר מהיר מחדר לידה לחדר ניתוח וכו'. ובעלי נכנס והכל היה רגוע.
עכשיו מגיע שלב שברור לי שלא כל אחת יכולה לעשות אבל אפשר להתקרב:
החברה הכי טובה שלי היא מיילדת וקבעתי איתה שתהיה נוכחת ושברגע התינוקות יוצאים אחד אצלה על הידיים צמוד צמוד והשני אצל בעלי. היא במקרה היייתה במשמרת כשהתחילו הצירים והגענו, אבל הניתוח היה לקראת הסוף והיא נשארה איתי עד בערך 3 לפנות בוקר.
ההתאוששות ארכה בערך שעתיים כשבזמן הזה היא ובעלי התחלפו ביניהם כל הזמן - אחד היה איתי והשני היה עם הקטנים בבדיקות וכו' וחלק ניכר מהזמן הם היו איתם יחד והחזיקו על הידיים כמה שאפשר.
אני בהחלט מאמינה שאם את באה בגישה לא לוחמנית ומבררת מראש ייתנו למלווה נוסף חוץ מבעלך להחזיק ולסייע.
בעיקרון התכוננתי לביות מלא- בעין כרם זה אפשרי אחרי קיסרי אם את דואגת למלווה אשה בלילה. אחותי הייתה בכוננות להגיע אבל בסוף לא היה מקום בביות המלא והגעתי למחלקה בערך בחמש לפנות בוקר, וזה היה די טוב שאפשר טיפה להתארגן כשהם טופלו היטב בתינוקיה - שד"א הייתה שונה לחלוטין ממה שזכרתי בלידה של הגדולה - אור מעומעם מאוד, האחיות מדברות בלחש, לכולן היו כל הזמן תינוקות על הידיים להרגעה ופינוק, ובסוף אפילו כשהתפנה מקום בביות המלא נשארתי שם בכיף כך יכולתי להניק /לשאוב בנחת ותכלס הם היו איתי כל הזמן חוץ מכמה שעות בלילה שבהן קראו לי כשבכו/ רצו לאכול.
חשוב מאוד לעשות את ההכנה של ההתאוששות- לדאוג למשהו שיקל על התפרים, לדעת שחשוב ללכת והכי חשוב להתכונן להנקה- הפורום של הנקת תאומים הוא נפלא ועוזר מאוד!
סה"כ יש לי חוויה חיובית מאוד מהלידה הזו ועשיתי את כל ההכנה כדי להבין ולהשלים עם זה שזו דרכם להגיע לעולם, ולהוציא את המקסימום מהחוויה הזו. אין לי שום משקעים לגבי הבחירה הזו, בעיקר כשכבר חוויתי בעבר לידה רגילה.
שיהיה בשעה טובה ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
איזו תשובה מעודדת ומלאת מידע, תודה רבה!
לא אוכל לדאוג למיילדת שתהיה איתי (החברות שלי לא במקצוע הנכון), אבל אני בהחלט מתכוונת לדאוג לעזרה נוספת חוץ מבן הזוג - אמא או חמות, או שתיהן בהחלפות.
חברה שילדה תאומים במאיר לפני כחמישה חודשים אמרה שלמיטב ידיעתה מרשים שם מלווה נוסף, גם לחדר לידה. אני הולכת לוודא שיאפשרו לנו את זה.
זו באמת נשמעת לידה עם חוויה חיובית, ואני מקווה שגם אצלי זה יהיה כך.
כמה שאלות:
חוץ מזה שהחברה המיילדת היתה איתך עד שלוש לפנות בוקר, מה היה אח"כ? האם בן הזוג היה איתך כל הזמן? האם היה איתך מלווה אחר? את כותבת שהתינוקות היו איתך רוב הזמן, איך הסתדרת עם זה?
ואיך לעשות את ההכנה של התאוששות? מה יכול להקל על התפרים?
מה החשיבות של "ללכת"? זה עוזר להחלמה, זה לא יכול לעכב את ההחלמה?
וגם - מה לגבי משככי כאבים והנקה? איזה משככי כאבים מותר? איזה לקחת?
נ.ב
שמחה לשמוע שבהדסה הביות מלא היה מלא, זה סימן טוב מבחינת היחס לביות המלא...
לא אוכל לדאוג למיילדת שתהיה איתי (החברות שלי לא במקצוע הנכון), אבל אני בהחלט מתכוונת לדאוג לעזרה נוספת חוץ מבן הזוג - אמא או חמות, או שתיהן בהחלפות.
חברה שילדה תאומים במאיר לפני כחמישה חודשים אמרה שלמיטב ידיעתה מרשים שם מלווה נוסף, גם לחדר לידה. אני הולכת לוודא שיאפשרו לנו את זה.
זו באמת נשמעת לידה עם חוויה חיובית, ואני מקווה שגם אצלי זה יהיה כך.
כמה שאלות:
חוץ מזה שהחברה המיילדת היתה איתך עד שלוש לפנות בוקר, מה היה אח"כ? האם בן הזוג היה איתך כל הזמן? האם היה איתך מלווה אחר? את כותבת שהתינוקות היו איתך רוב הזמן, איך הסתדרת עם זה?
ואיך לעשות את ההכנה של התאוששות? מה יכול להקל על התפרים?
מה החשיבות של "ללכת"? זה עוזר להחלמה, זה לא יכול לעכב את ההחלמה?
וגם - מה לגבי משככי כאבים והנקה? איזה משככי כאבים מותר? איזה לקחת?
נ.ב
שמחה לשמוע שבהדסה הביות מלא היה מלא, זה סימן טוב מבחינת היחס לביות המלא...
זרח וצלמונה
New member
אז ככה:
בעלי היה איתי כמעט כל הזמן. אני חושבת שהוא הלך לראשונה לישון בלילה שאחרי הלידה (ז"א כשהם היו כמעט בני 24 ש'). הגדולה שלנו הייתה בגן ואז הובאה לביקור משמח והחליטה שהיא רוצה לחזור לבית של סבתא ולא לישון בבית עד שאני והקטנים לא נחזור (בקשה שנבדקה כל יום מחדש כמובן), מה ששחרר את בעלי להיות כמה שיותר.
היות והוא היה אז לא הייתה לי בעיה שהם היו איתנו כל הזמן. רק בלילה כשהוא הלך ורציתי לישון העברתי אותם לתינוקיה ות'כלס הייתי שם הרבה גם באמצע הלילה להניק אחד ולשאוב לשני שהתחיל לינוק יעיל רק אחרי יום וחצי בערך.
להתאוששות- לא להבייש לקחת משככי כאבים. נותנים אדויל ועוד משהו וזה מותר בהנקה ועוזר מאוד, ולקחתי אולי שלוש- ארבע פעמים. ולפני הפעם האחרונה פתחתי מרווח כי כאב לי רק מעט- והאחות באה ואמרה לי- למה את לא מחייכת? כואב לך נכון? וכשעניתי שקצת, לא נורא, היא אמרה שאני אמורה שלא יכאב בכלל ולחייך ולהיות בהיי. צודקת. לקחתי עוד מנה ומייד הוקל לי, כך שלמדתי מזה לא לנסות להיות גיבורה מדיי.
ההליכה עוזרת מאוד מאוד להחלמה- זה לא הכי נעים בהתחלה אבל ככל שקמים וזזים יותר זה עוזר יותר. זה מוכח מחקרית והאחיות מדברות על זה ומעודדות ומסייעות.
לתפרים- היה לי אלופירסט שהקל מאוד, והיום אני ממליצה מניסיון של חברות על משחה שנקראת SHA-10 של שלוס שמיועדת לתפרים וגם על תערובת שלו שנקראת המטומה שפשוט עושה קסמים בכל מה שקשור לחתכים/חבלות וכו'. מוכרים אותן רק דרך מטפלים אבל את יכולה לכתוב לי במסר מהיכן את ואוכל לנסות לברר.
בנוסף הלכתי להכנה לקיסרי שעושים בבית החולים (הדסה עין כרם כאמור), שהייתה מאוד טובה מבחינת נהלים שלהם, מה צפוי, סיור וכו'
נראה לי שזהו, את מוזמנת להתייעץ עוד אם תרגישי צורך.
בעלי היה איתי כמעט כל הזמן. אני חושבת שהוא הלך לראשונה לישון בלילה שאחרי הלידה (ז"א כשהם היו כמעט בני 24 ש'). הגדולה שלנו הייתה בגן ואז הובאה לביקור משמח והחליטה שהיא רוצה לחזור לבית של סבתא ולא לישון בבית עד שאני והקטנים לא נחזור (בקשה שנבדקה כל יום מחדש כמובן), מה ששחרר את בעלי להיות כמה שיותר.
היות והוא היה אז לא הייתה לי בעיה שהם היו איתנו כל הזמן. רק בלילה כשהוא הלך ורציתי לישון העברתי אותם לתינוקיה ות'כלס הייתי שם הרבה גם באמצע הלילה להניק אחד ולשאוב לשני שהתחיל לינוק יעיל רק אחרי יום וחצי בערך.
להתאוששות- לא להבייש לקחת משככי כאבים. נותנים אדויל ועוד משהו וזה מותר בהנקה ועוזר מאוד, ולקחתי אולי שלוש- ארבע פעמים. ולפני הפעם האחרונה פתחתי מרווח כי כאב לי רק מעט- והאחות באה ואמרה לי- למה את לא מחייכת? כואב לך נכון? וכשעניתי שקצת, לא נורא, היא אמרה שאני אמורה שלא יכאב בכלל ולחייך ולהיות בהיי. צודקת. לקחתי עוד מנה ומייד הוקל לי, כך שלמדתי מזה לא לנסות להיות גיבורה מדיי.
ההליכה עוזרת מאוד מאוד להחלמה- זה לא הכי נעים בהתחלה אבל ככל שקמים וזזים יותר זה עוזר יותר. זה מוכח מחקרית והאחיות מדברות על זה ומעודדות ומסייעות.
לתפרים- היה לי אלופירסט שהקל מאוד, והיום אני ממליצה מניסיון של חברות על משחה שנקראת SHA-10 של שלוס שמיועדת לתפרים וגם על תערובת שלו שנקראת המטומה שפשוט עושה קסמים בכל מה שקשור לחתכים/חבלות וכו'. מוכרים אותן רק דרך מטפלים אבל את יכולה לכתוב לי במסר מהיכן את ואוכל לנסות לברר.
בנוסף הלכתי להכנה לקיסרי שעושים בבית החולים (הדסה עין כרם כאמור), שהייתה מאוד טובה מבחינת נהלים שלהם, מה צפוי, סיור וכו'
נראה לי שזהו, את מוזמנת להתייעץ עוד אם תרגישי צורך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.