לטפל בתינוק זה כמו לרכב על אופניים?

[רותי ע]

לטפל בתינוק זה כמו לרכב על אופניים?

אני לא מאמינה איך מ"אמא מנוסה" אני פתאום הופכת ל"אמא ירוקה" עם המון חששות וחוסר ביטחון. נראה לי שלא עברו רק 3 שנים מאז שהחזקתי תינוק אלא נצח. יש לי פרפרים בבטן. פתאום יש לי תחושה שלא אדע מה לעשות עם תינוק בן יומו. איך להחזיק, איך להלביש, איך לרחוץ... חברות עם יותר מילד אחד צוחקות ואומרות לי שלטפל בתינוק זה כמו לרכב על אופניים, לא שוכחים. שברגע שהוא יגיע הכל יבוא אלי בחזרה מהר מאוד. האמנם?

 

[אמא של דפנה]

כמעט.

נא לתרגל על בובה והמלצה חמה שלי לכי לפינות התירגול בבית החולים למקלחת + הנקה. לידה קלה.

 

[kby]

אופניים?

תינוק ואופניים??? ממש לא....

אבל... בלי נסיון של ילד שני- גם עם הראשון הצלחת, לא??? נראה לי לא אסון אפילו אם צריך להתחיל מהתחלה... זה לא היה כיף בפעם הראשונה? הלימוד...

 

[ציפי קדוש]

רותי אצלי ההפרש הוא 9 שנים

חשבתי שאני ממש לא אדע מאיזה צד מסתכלים על התינוקת, אבל מרגע שהיא הגיחה לאויר העולם, הוצפתי בהמון אהבה ורגש בל יתואר ומכאן הכל פשוט זרם וכאילו לא שכחתי כלום. לידה קלה

 

[אמא של תומר]

אני ממש לא חוששת

אולי בגלל שהנסיון שלי הוא מלפני שנה וחצי ולא שלוש, אבל אני באמת חושבת ומרגישה שהכל יהיה בסדר. טעות אחת שעשיתי אז ולא אעשה עכשיו - אם את מתכננת לקרוא חומר, תעשי את זה כבר עכשיו, ולא אחרי הלידה, כי אין זמן. אני הייתי חוסכת לעצמי הרבה עוגמת נפש בקטע של ההנקה אם הייתי משלימה את הקריאה לפני הלידה (למרות שבסוף הכל היה בסדר) ובדיוק הבוקר אמא שלי הודיעה לי שהגיע בדואר הספר שהזמנתי - "סודותיה של הלוחשת לתינוקת". נורא מעניין אותי אם זה יהיה אינפורמטיבי או סתם חרטה.

 

[ר של ניב]

לדעתי כן

ברגע שהילד יגיע את תתחילי להזכר ולהנות. וזה מהבדל של שנתיים וחצי, לא הבדל גדול מ3 שנים. אל חשש

 

[גלי של הבנות]

כן, ואפילו את תרכבי טוב יותר, מהר

יותר ועם פחות התכווציות שרירים ברגליים.... יש מצבים שהם עדיין מעצבנים ומשאירים אותנו חסרי אונים כשהם מתעוררים בלילה בצרחות ואנחנו לא מצליחים להרגיע או לדעת מה הבעיה ואז יש תחושה של כאילו ילד ראשון. אבל ברוב הדברים הכל יחסית זורם. אגב, אחד הכייפים הכי גדולים שאני חוויתי כאם לבת שניה זה לראות את בתי הבכורה הופכת לנגד עיני מבתי היחידה לאם נוספת לחן´צוק. דואגת לה, מביאה לה מוצצים, מנסה להרגיע. פשוט פולניה קטנה, ממש מדהים. וזה קורה רק כשיש ילד חדש בבית, עד אז כל התכונות האלו היו חבויים אצלה. אז תהני ותזרמי ותראי, יהיה בסדר מבטיחה. גלי

 

[רותי ע]

ועוד שאלה : האם היו נושאים שחשבתם

עליהם לפני הילד השני והחלטתם שהפעם תנהגו אחרת? למשל נושאים כגון הנקה, טיפול בתינוק, לינה, חינוך ועוד... אצלי לדוגמא יש את נושא ההנקה. פעם ראשונה נשברתי אחרי 5 שבועות והיום כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה שעם יותר תמיכה ועזרה יכולתי להמשיך. הפעם אני רוצה להניק תקופה הרבה יותר ארוכה. והאם באמת התנהגתם אחרת בילד השני לעומת הראשון לאור הנסיון שלכם?

 

[דורית ובניה]

צר לי לאכזב אותך...

הבטחתי לעצמי לא לחזור על הרבה טעויות וחזרתי כמעט על כולן. לגבי השינה, הייתי חדלת אישים עם עומר וזה לא עבר עם השני. גם השני עדיין נרדם על הידיים ומוכן לשכב רק אם שמים קלטת מעניינת. לא הצלחתי לסגל לו הרגלי שינה נכונים (למרות שלפי הסיפורים בפורום , ההרגלים שלהם יחסית סבירים). גם לגבי הרגלי אכילה, חזרתי על אותן טעויות. לגבי הנקה- כל יועצות ההנקה מתבקשות לא להתנפל, אני כותבת את תחושתי האישית- הרבה יותר קשה להניק ילד שני. בעוד שעם ילד ראשון אין בעיה להצמד אליו כל היום, הרי כשיש שני ילדים חייביים להמשיך ככל שניתן בשגרה עם הגדול. אני המשכתי לבלות עם עומר אחה"צ כפי שהיה לפני שהתינוק נולד ואני חושבת שזו אחת הסיבות לכך שאין ביניהם קנאה בכלל והאהבה פורחת. כשמיניקים צריך להיות צמודים כמעט כל היום והלילה לתינוק וזה מאוד קשה כשיש עוד ילד בבית. זהו, אני עוד בונה על תיקון טעויות בשלישי...

 

[גלי של הבנות]

פחות פינוק, יש אמנם פחות זמן

להקדיש כי יש גם הילד הראשון. את תגלי גם שפתאום הילד הראשון רוצה וזקוק לך יותר. אם עכשיו הבעל יכול לעזור לעשות אמבטיה וכו´ פתאום הראשון רוצה רק אותך ולא אף אחד אחר ואז לעיתים גם אם הבעל רוצה לעזור אי אפשר להעזר בו. שיהיה בהצלחה גלי

 

[חני ב]

כן רותי

אם את גל נהגנו להרדים על הידיים, כי מאד נהננו בהתחלה, אח"כ סבלנו, ואז הרגלנו אותו שאנו איתו בחדרו עד שהוא נרדם, על הטעות הזו לא חזרתי כשרומי נולדה. היא ישר במיטתה ולבד.

 

[anat30g]

ישום התאוריה

לפני הילד הראשון היו המון תאוריות, בילד הראשון ערכנו את הניסויים והבנו מה עובד ומה לא... בילד השני יש ישום התאוריות המוצלחות, וזריקה לעזאזל של התאוריות שיפות רק בתאוריה... בילד השני הולכים פחות לרופא, לא רצים על כל נזלת ועל כל שיעול... יוצאים יותר מהר מהבית כזוג, משאירים יותר עם ביביסיטר... נוגעים יותר בראש... כל מיני דברים שלא היה אומץ לבצע בראשון... כי חשבנו שהוא מזכוכית...

 

[דמעות של מלאכים]

../images/Emo6.gif כמה שזה נכון (ואפילו שיש לי רק

ילדה אחת) ... בהתחלה פחדתי להלביש את הבת שלי מפני שפחדתי לשבור אותה ... היה נדמה לי שיש לי בובה ביד ושאני, עם התנועות המגושמות שלי, עומדת לשבור אותה ...

 

[רותי ע]

אני אף פעם לא הרגשתי ככה אולי בגלל

שהוא נולד גדול יחסית (3850) ושתוך חודש הגיע ל-5 ק"ג. אבל עם תינוקות של אחרים אני מרגישה ככה. כאילו זה הרבה יותר אחריות כי הם לא שלי...

 

[שירי ל]

מאמר מעניין - אמא (שוב) בהריון

על ההתמודדות עם החששות בהריון שני

 

[מיכל153]

גם אחרי 9 שנים לא שוכחים !!

היי שלי נולדה 9 שנים אחרי ליאת ולא שכחתי. מה שכן, כל ילד הוא שונה וצריך ללמוד את אופיו לבד.

 

[zimes]

כן:

בהתחלה - זקוקים לגלגלי עזר, ועם הניסיון - עושים את זה ביד אחת, או אפילו בלי ידיים. (והמנוסים במיוחד, מצליחים להסיע עוד זוג אופניים, ביד הפנויה

)

 

[מיכלעצ]

אל תדאגי. הכל חוזר, עושים פחות שגיא

רותי יקרה, אין לך מה לדאוג. אצלי ההפרש בין 1 ל- 2 הוא 5 שנים. כשנעה נולדה ארז היה בן 5, עצמאי. הקשיים היו כאלו שדי מהר התגברתי עליהם: פתאם יש שוב מישהו שתלוי בי, ושכחתי עד כמה, אבל, כל כך מהר נכנסתי לזה, שפשוט ההלם עבר. חוץ מזה, הרגשתי ששני ילדים זו כבר יציקה: לא עוד תינוק יחיד אותו ניתן לקחת איתנו לכל מקום.גם לזה מתרגלים. ככה זה....אני זוכרת שבלילה הראשון בבית, פתאם הראש של ארז נראה לי כל כך גדול, אבל זה נראה רק אתמול, והיום נעה כבר בת 8+, והתוספת שלה למשפחה כל כך ברוכה,ואני משוכנעת שכך גם יהיה אצלך. אחרי הפסקה של 7 שנים ילדתי את גיא. הייתי בטוחה ששכחתי הכל! איפה.....הכל חוזר, ובכיף. נראה לי שעם כל ילד זה יותר הנאה, ופחות קושי. דבר אחד בטוח: יש פחות זמן (עובדה!), ולכן גם עושים פחות שגיאות....... שתהיה לך לידה קלה, ובאמת אל תדאגי. תשאירי את זה לסבתות! מיכל