לטפל בכל מיקרה ברגע הגעתו

לטפל בכל מיקרה ברגע הגעתו

אני מוציאה את התגובה שלי מהשירשור כי נראה לי שהוא תיכף מתקפל והופך להיות דף נפרד. קודם היה לי עניין אחד שהיה צורך לחשוב עליו, עכשיו יש שניים. קודם היה רק העניין שאיך זה מתיישב שאנחנו יכולים להשפיע על פי רצונינו ולא על פי רצון המטופל או המבקש. אף פעם לא נתקלתי בכזה מצב בטיפולים שלי וזו שאלה מעניינת מאוד בעיני - ברור לי איך אני יכולה ליצור הגנה על מישהו, גם בלי לשאול אותו. אבל ריפוי או "חילוי" - זה לא ברור לי. וזו הנקודה הראשונה. הנקדוה השניה שאני מרישה צורך להבהיר, היא הנקודה של לטפל בכל מיקרה ברגע הגעתו. אני יכולה להגיד מחווייה אישית שככל שאני מתקדמת בדרך הרוחנית, יותר אמיתות של העולם והדרך שבה הוא מתנהל נחשפות לפני. כלומר - ככל שאני יותר חלק מהעולם, ככה אני יותר מבינה מה המשמעות של כל זה, ולא פחות, כמו שנטען כאן. אבל לפי הבנתי, יש משהו נכון בלטפל בכל מקרה ברגע הגעתו - זה מזדהה עם תאוריית הצופה - התאורייה שגורסת שהמצב הכי רוחני הוא לפעול בנקודת המוצא של הצופה. זה מוזכר גם בארבע ההסכמות. תעשה את המיטב שאתה יכול, אבל אין צורך "לקחת ללב". אני חושבת, פתאום כשאני חושבת על זה, שאם כבר אתה פועל מנקודת מבטו של הצופה - אז אתה אף פעם לא עושה למישהו שומדבר שהוא לא ביקש - כי אין לך טריגר לפעול, כי אתה רק צופה.
 
צירוף מקרים

גם אני דיברתי על "לטפל בכל מקרה ברגע הגעתו". אבל כמובן, לא התכוונתי ל"לטפל" באחרים, לרפא, להקרין או משהו כזה. (בכלל, נראה לי שאצטרך לחיות עוד 1000 שנה כדי לדעת איך לטפל בעצמי. ואולי אז אחשוב על אחרים) התכוונתי "לטפל במקרה". כאשר מקרה יכול להיות כל מה שבא. כל מה שקורה. גם לזה התכוון HD כמדומני. ואם כבר דיברנו על זה, מנסיון חיים מסוים אני קובע - העולם מבלבל. לפעמים אנשים עלולים ללכת ב180 מעלות מהכיוון שהם חושבים שבו הם הולכים. ואחד הבלבולים הנפוצים הוא בין סימטריה וא-סימטריה. קיימת א-סימטריה בין "כל החיים ברגע" לבין "כל החיים הם רגע". וכאן עלולים להתבלבל. וזה מזכיר לי סיפור אחר. לקוח מהמדרש היכן שהוא - לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביא את יצר הרע למשפט. לצדיקים הוא נראה כהר ולרשעים כקור עכביש. אלו בוכים ואלו בוכים. אלו בוכים משמחה, על שהצליחו לעבור כזה הר, ואלו בוכים מעצב, שכזה חוט דק לא הצליחו לעבור. ושוב, זה אותו עניין. ה"צדיקים" (בנומנקלטורות אחרות הם נקראים "שלמי הדעת", "לוחמים" ...), הכניסו בכל רגע חיים שלמים. ה"רשעים", לא הכניסו בכל חייהם אפילו רגע.
 
לטפל ...

בעיני לטפל בעצמי, לטפל באחרים - אלה מיקרים פרטיים של לטפל במיקרה. התגובה שלי היא תשובה לתגובה שלך, הגבתי ל"לטפל במיקרה" שלך. ודרך אגב, האמת הכי בסיסית שלי, בעיקר כשאני מתקשרת, זה שכמה שהמיקרה יותר קרוב לליבי - ככה יותר קשה לי לטפל בו. לפי החוקיות הזאת, לטפל בעצמך יהיה הדבר האחרון שתעשה, ולא הראשון - ובאחרים אתה יכול להתחיל כבר עוד קודם
למרות שברור, שכדי לטפל באחרים אתה צריך לשים דברים מאחוריך, להיות "נקי" מהשפעות סובייקטיביות, מנקודת המבט הזו אני מבינה יותר טוב למה אתה מתכוון... המשל יפה מאוד, גם המשל של שריכת הנעליים יפה! אני צריכה לזכור אותם... אבל אני חושבת שיש עוד נקודת מבט לא-סימטריה כביכול שאתה מציג - הסיבה שזמן הוא דבר יחסי כזה, כמו שאתה מציג אותו, זה שזמן הוא פונקציה שנתמכת רק בחלק מהיוטיליטיז שלנו. בעצם, זמן הוא לא בטוח שקיים וגם בתוך המימדים שהוא כן קיים ו"מנהל" אותם - עדיין, הוא אבסולוטי כמו שנהוג להסתכל עליו, רק כשנהוג להסתכל עליו ככה. זמן יכול לעבור לאט, זמן יכול לרוץ בטיל. השאלה היא מה אתה עושה בו. אבל הזמן לא קיים בכל המימדים של הקיום שלנו בעצמינו - והעובדה היא שאנחנו "נצחיים" - אבל במובן חסר הזמן, כלומר, אנחנו פשוט "יש", ובגלל שאין זמן, אז זה לא ישתנה אחר כך. מה שיש- יש, ומה שאין אין.
 
ואהבת לרעך כמוך

לטפל באחרים - לא יודע, אולי אני אגואיסט חסר תקנה. ידוע ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל כל התורה כולה. אלא שאני נתקע ב"כמוך". איך אוהב אחרים אם איני אוהב קודם כל את עצמי? "התגובה שלי היא תשובה לתגובה שלך, הגבתי ל"לטפל במיקרה" שלך" -------- נכון. לא דקדקתי בדברייך בנקודה השנייה. ובכל אופן, אם נכון מה שציינתי והעולם עשוי אכן לבלבל, ב 180 מעלות, אין די לדעתי ב"חוויה אישית", או תחושה כלשהי כאינדיקטור. כל הנושא עלה מדבריו של HD, שהציג את ההתעסקות במושגים כגון תכלית, עולם הגמול וכו', כנוגדים ל"טיפול במקרה" במובן שאין לי כרגע כלום בעולם מלבד רגע זה ועלי לנצלו כאילו הוא כל חיי. ואני אומר שאלו אינם דברים נוגדים אלא משלימים. ואם כבר החלטתי לעשות כל מעשה בשלמות, מוטב שיהיה זה בדרך לתכלית כלשהי, אם קיימת כזו. הזמן - אין לדעת אם קיים כלל. זה כבר ידוע היום גם בפיסיקה. מאורעות בו זמניים במערכת אחת אינם בו זמניים במערכת אחרת. הכל תלוי במערכת היחוס. אבל מה שקורה בכל מערכת ביחס לעצמה, במרווח זמן נתון, הוא - השתנות. וההשתנות אינה בטלה, מכל מערכת שלא תסתכלי עליה. "ובגלל שאין זמן, אז זה לא ישתנה אחר כך. מה שיש- יש, ומה שאין אין." ----- אוהו, איזו קביעה. ואני בדעתי לברוא את עצמי, יש מאין.
 
תגו-בה ../images/Emo13.gif

"ואהבת לרעך כמוך" - זה לא רק משפט שמכיל את התורה, הוא גם מסובך ורב פירושים. אז הנה הצעה - מה זה ה-ל' הזה? מה פתאום ל-רעך ולא את רעך? הנה רעיון - הכוונה אינה תאהב את רעך כמו שאתה אוהב את עצמך, הפירוש הוא להעניק אהבה לרעך, כלומר להעניק אהבה - לוותר, לקבל, אתה יודע - כל החבילה. כמו שצריך להעניק אהבה לכולם. יש הבדל גדול בין לאהוב לבין להעניק אהבה... ואני מקווה שאתה עולה עליו בעצמך כי קשה לי לשים את זה במילים - אבל אם לא תגיד, אני אעשה מאמץ. לפי דעתי לחיות את הרגע בשלמות כולל גם לחיות אותו ללא הזדהות רגשית. הזדהות רגשית, בעיקר אם היא בצד הפחות נעים של קשת התחושות, גורמת לנקודת המבט שלך להצטמצם וליכולת לחוות את הרגע בלי משקפי האובך האלה קטנה משמעותית. זו דעתי. אתה לא יכול לברוא את עצמך יש מאין, מפני שאתה כבר יש. מה יש בדעתך לברוא?
 
אין יש

איני מאמין שניתן להעניק אהבה מבלי לאהוב. וכך או כך, אני עדיין תקוע ב"כמוך", ואם לא נאמר "האָט ער געזאָגט", הפלפול של מדוע ל' ולא "את" אינו מקדם אותנו כמלא הנימה. ועוד שעל מה דיברנו? על "ואהבת לרעך כמוך" בתור כלל התורה. לא על חווית הרגע ולא על מקרה פלוני של מטפל ומטופל אלא על התכלית המתקבצת מכל הרגעים. גם המטופל מצווה ב"ואהבת" וב"כמוך". גם המטפל לא תמיד מטפל ואף זקוק הוא למטפל ומי שמו בכלל. "אתה לא יכול לברוא את עצמך יש מאין, מפני שאתה כבר יש" -------- לא. א נ י - א י ן. לדעתי, טרם עמדת על ההבדל בין זמן להשתנות, שציינתי למעלה. והשתנות, ברוחניות, היא לעולם חידוש צורה - יש מאין. "מה יש בדעתך לברוא? " ------- את עצמי כמובן. בכל המרחב שיכל היה להיות אני והצטמצם לאין. והשמיים אפילו אינם מגרדים את הגבול. אלא מה? לשם מה אני כאן? לשם מה נבראתי בצלם? ואם כבר דיברנו אז הנה עוד "האָט ער געזאָגט" אחד. "ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם" - קבלה בידנו שיש לומר "ועשיתם אתם" דהיינו ועשיתם את עצמכם. נו, כל זה "האָט ער געזאָגט" כמובן. אלא מה אני אומר? שמי ששואף לפחות מזה - אינו אוהב את עצמו. הוא הרים ידים ונכנע. ואיך יאהב אחרים? אהב"ה = אח"ד (ברונים גם יש גימטריא?) ומה הקשר בין אהב"ה לאח"ד? אהבה היא דבקות. התדבקות האוהב והנאהב לאחד. ומהו "ואהבת את ה' אלקיך"? והיכן הוא נכנס ב"ואהבת לרעך כמוך"? לדעתי זה ב"כמוך".
 
סיכומו של דבר

טוב. לדעתי כבר נחשפתי כמחב"ת סמוי. אל דאגה, מייד אני נעלם. וגם לא עלה על דעתי למכור שום תכלית בגרוש. איני מוכר כלל תכלית, אני מוכר שאיפה. הייתי פעם פאגאן, אמרותיו של דון חואן מאטוס זורמות בערקי ואומר לכם ידידי, לא זה הכישוף ולא זה הקסם. לא פריסת קלפים, לא חיזוי, לא מציאת זיווג ולא קמיעות. אף לא ריפוי נגעי נפש, לא השגת מרגוע ולא איבחון הילות. ולדעתי, לקרא לכל אלו "רוחניות" הוא מעשה של אין מיש. כשפים, אמנם מכחישים פמליא של מעלה אך היכן שנגמרת פמליא של מעלה, רק מתחיל האדם. שבת שלום.
 

Heathen Dawn

New member
הל' הזאת

הל' ב-"ואהבת לרעך כמוך" היא השפעה ארמית. בארמית משתמשים בל' כדי לציין את המושא הישיר, כמו שהספרדים משתמשים ב-a (למשל veo al padre "ראיתי את האב", מילולית "ראיתי לאב"). בעברית טהורה צ"ל "ואהבת את רעך כמוך", אבל בתקופת המשנה כבר הייתה השפעה ארמית גדולה על העברית, ובסופו של דבר התלמוד הבבלי נכתב כולו בארמית. זה כל העניין. אין שום משמעות עמוקה ונסתרת בל' הזאת. היו ברוכים. HD
 
"ואהבת לרעך כמוך"

הוא פסוק בתורה וקדם לתלמוד הבבלי. ואם כבר, אז לדעתי היה צריך להיות "ואהבת רעך כמוך". *את*, משמעותו, הדרשנית בכל אופן, הוא לרבות דבר מה הטפל למושא. והיה תנא שפירש את כל ה*את*ים שבתורה, ומה באו לרבות, עד שהגיע לפסוק "ואהבת את ה' אלקיך" ולא ידע מה לרבות.
 

Heathen Dawn

New member
../images/Emo2.gif

נכון. זה בתורה. חבל שאי אפשר לערוך או למחוק הודעות בפורומים האלה. אין לי כוח יותר, אין לי כוח, אין לי כוח!
 
למעלה