דרמת ההתפטרות הטיפוסית בבריטניה כולל שבוע של מאבק.
אז הוא היה יכול לפוצץ את ההפקה בסוף עונה, או בין עונות
יחד עם זאת, שניכם אולי מבינים יותר ממני את הלך הרוח בתקשורת הבריטית, והנימוסים... (או חוסר הנימוסים במקרה זה חח)
דרמת ההתפטרות הטיפוסית בבריטניה כולל שבוע של מאבק.
זה קורה כל פעם מחדש לפי אותה הנוסחה, ועלול לקרות לפוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים, או סלבריטאים.
 
בשלב הראשון הם נתפסים או מואשמים בדבר שלא יעשה (שחיתות, חוסר אחריות שהובילה לאסון, התבטאות כלשהי) והעיתונות מתנפלת עליהם.
 
בשלב השני הם מכחישים, מצדיקים, שולחים דובר, ובאופן כללי נאבקים להשאר במקומם. המדיה ממשיכה להתמקד בהם במשך כמה ימים עד שבוע-שבועיים.
 
אצל שרים וחברי פרלמנט הסוף בא כשראש הממשלה או ראש מפלגתם אומר " I have full confidence in... " - הביטוי הצבוע ביותר שיש משום שלמרות שהוא נאמר בטון רציני ותומך מול המראיין העויין לא נולד שר בריטי אחד שלא התפטר אחרי הבעת האמון הזו. מחוץ לפוליטיקה אין את משפט המוות הזה.
 
בשלב השלישי, אחרי שבוע וקצת, הם מתפטרים. חלקם עובר לעבודות חדשות, אחרים יכולים לחזור לממשלה אחרי חצי שנה, והסלבריטאים בדרך כלל יחליפו ערוץ או ימתינו לקאמבק.
 
האדם היחיד ששרד מתקפה כזו (ניסיון חיסול מימין דווקא) היה דייויד קמרון בעת שהיה ראש האופוזיציה וגילה לעיתונות שהוא התנסה בסמים כסטודנט. הטקטיקה שלו היתה שלא להתראיין בעת הסערה ובאופן כללי להתעלם משאלות בנושא תוך הדגשה שזו חוויה סטודנטיאלית די רגילה וזה היה מזמן.
 
איך אמר פעם רובי וויליאמס? "הסנפתי קוקאין עם כמה מהעיתונאים שצולבים עכשיו את קייט מוס."