תבורך ../images/Emo24.gif ! מצ"ב התגובה שנשלחה
בתגובה לכתבה "פועלות העולם"/ליעד קנטרוביץ', מוסף 7 ימים, 8.7.05 בכתבה המביאה דברים מדבריהן של מספר זונות לשעבר ומספר זונות בהווה עולה תמונה קשה. זנות מגיל 13, אלימות משטרתית, התיחסות לזונות כאל עבריניות מה שגם מקשה עליהן למצוא עבודה אלטרנטיבית, רציחות על ידי המאפיה, מחלות מין, בידוד חברתי, ראיתן כסכנה מוסרית, התנכלויות, קושי לצאת מהמקצוע, אבל שום דבר לא יפריע לכותבת או לעורך לכתוב בהודעת המשנה "הפמיניסטיות האלה, שהורסות את כל הכיף'", או לכותבת להופיע בתמונה על רקע "הפמיניסטיות הן האויב" או להוציא מפיה פנינים דוגמת "אפשר היה לשער שאויבה הגדול של הזונה יהיה הסרסור, האידס או לקוח אלים. מפתיע לגלות שאויבת לא פחות גרועה היא האישה הפמיניסטית".. מי שהיה קורא את הכיתוב וכותרות המשנה היה יכול להבין שחיי הזונה הם פאן פאן פאן, עד שמגיעות פמיניסטיות אימתניות ופוגעות במסיבה. אז לא, חיי הזונות ברוב המכריע של המקרים אינם כיף גדול וכרוכים בסכנות ובפגיעות רבות מאוד, חלקן גם מפורטות בכתבה, ולא, הפמיניסטיות לא באות 'להפסיק את הכיף', אלא ארגונים פמיניסטים הם היחידים שמתענינים בזונות כבנות אדם ולא דרך המשקפים של 'אלוהים אדירים שלא ידביקו לקוחות ולא ירעישו' או 'כמה כסף מתגלגל בואו נטיל על זה מיסים', והיחידים שפועלים על מנת לנסות לסייע לזונות שמעונינות לצאת מכך (סביב 90% במחקרים בינלאומיים, וגם במחקר היחיד שבוצע בארץ) במשותף איתן (לדוגמה ארגון העזרה העצמית הישראלי לזונות "אנחנו שוות" ) בקושי רב ועם בעיות רבות בשל העדר משאבים והתיחסות מערכתית. מספיק להתענין מעט בתחום ולקרוא מספר מחקרים כדי לראות שהשאלה הרלוונטית עבור רוב הזונות היא לא אם יש לאישה זכות להיות זונה, אלא אם יש לה זכות שלא להיות זונה. להרבה מאוד נשים אין את הזכות הזו. לתשומת ליבה של ליעד קנטרוביץ והקוראים.