האם אתה באמת מתנגד לדברים?
אנחנו עושים לפעמים השוואות בין דברים, וגם אם על פניהן ההשוואות מתאימות לפי כל מיני כללים שנהוגים ומקובלים על כולנו, מותר לערער עליהן לנוכח שאלות מוסריות כאלו ואחרות. כשאמרנו בתחילת השרשור שאולי זכות הקניין לא חשובה יותר מזכות כמו הזכות לכבוד, שלדעתי (מאחר והיא לא מוגדרת בצורה ברורה) כוללת את הזכות לדיור הולם (שזו שאלה בפני עצמה, מהו דיור הולם, אבל נניח לזה בינתיים), לא התכוונו שאנשים יתיישבו לנו בסלון. סביר להניח שסיטואציה כזו היתה מפריעה לנו. ולכאורה, אין הבדל בין הרכוש הפרטי שלנו, הסלון, ובין הרכוש הפרטי של בעלי הקרקע בכיכר המדינה-כיכר הלחם. אבל אנשי כיכר הלחם התיישבו שם לא משום הדיור הנוח הנמצא במקום, אלא כדי למחות על משהו. הם מוחים על כך שבזמן שיש אנשים שאין להם אוכל לעצמם, שאין להם קורת גג גם בחורף ובגשם גם בקיץ ובחמסין, יש אנשים שחיים חיי פאר ויכולים להרשות לעצמם לקנות חולצה ב1000 שקל. אף אחד לא באמת ביקש שיעשו העברה בנקאית עבור האנשים האלה, ואף אחד לא אומר להם מה לעשות עם הכסף שלהם, אנשים "רק" מצביעים על בעיה חברתית ומבקשים לה פתרון, כי מדובר בנושאים של חיים ומוות. כל שנה, בחורף שומעים על מחוסרי בית שקפאו למוות, ברחובות ת"א (לא יודעת מה המצב בערים אחרות) אנשים ישנים ברחוב לאורך כל אלנבי ואבן גבירול, יש ביניהם אנשים צעירים מאוד שחייהם הם רצף של תלאות, ואנחנו עוברים לידם ועוצמים עיניים, או פולטים אנחה אבל הולכים הלאה. יש בארץ מבנים נטושים רבים, האם אי אפשר למצוא פתרון הולם לאנשים שחיים ברחוב? האם הפתרון לכיכר הלחם היא לפנות אותם בצו בית משפט? לאן הם ילכו? לוילה שלהם בסביון? יטוסו לבית הקיט שלהם בריביירה? לא. אין להם לאן ללכת. הם פשוט יעברו למקום ציבורי אחר, רק בהרגשה מושפלת עוד יותר, עם הרבה יותר זעם ותחושה שלאף אחד לא אכפת (כי כנראה באמת לאף אחד לא אכפת).