להתרפק על העבר...עד מתי....???

להתרפק על העבר...עד מתי....???

מכתב לאקס במלות שבע שנים להכרותנו הראשונה...עדיין מתגעגעת .. עד מתי..?????????????????????????????? שבע שנים... מאז שראיתי אותך לראשונה... שבע השנים הטובות..? הרעות...? שבע שנים חלפו....חלקן טובות...טובות מאד.. היום, במקרה, קראתי את המכתבים ששלחתי לך אחרי שנפרדנו...קראתי ובכיתי.... יש לי בן זוג נהדר ..כבר כמה חודשים..אהבה גדולה.. וככל שהקשר איתו מתחזק..כך אני נזכרת בך..בנו.. יותר.. לפעמים צוחקת לי ..ככה בצד.. נדהמת לגלות שאותן מניירות בדיוק שהיו לי איתך..חוזרות עכשיו איתו... מן הסתם..מניירות קצת שחוקות...מניירות של אהבה.. נזכרת שאמרת כמה היא דומה לי...מדהים איך אנחנו בוחרים אהובים... מאד קל להתרפק על המוכר.. על הזיכרונות שנוגעים...על אהבת חיים.. זוכרת שאמרת.."..את עוד תראי ..אנחנו עוד נחזור להיות ביחד.."... נזכרת ומחייכת.. מחייכת..כי זה כ"כ רחוק ממני עכשיו אבל יחד עם זאת זה כ"כ שם... לגדל את X ו Y , הילדים שלנו..ביחד...לראות אותם גדלים ונהיים נסיכים יפים וחכמים.. להתמלא מאושר מכל מיני מעשים קטנים...לחלוק את הרגעים האלה כמשפחה.. כמה זמן כבר עבר... אתה שם..רחוק כ"כ..פיזית ונפשית.. לא מסוגלת לנהל איתך שיחה על כלום.. שאנחנו נפגשים..אתה ישר בורח...לא מסתכל לי אפילו בעיניים... נדמה כאילו שיחה איתי מאיימת עלייך..מאיימת לגעת.. לא מאמינה שאתה שונא.. לא מאמינה שאתה לא רוצה לדבר.. כל שיחה איתך..גם בטלפון ..עדיין פורטת על נימים אסורים... כמה זמן כבר עבר... שבע שנים חלפו...חלקן רעות...רעות מאד... הכאב כבר חלף...אבל השאיר את חותמו העמוק... עדיין לא מבינה איך יכולת....איך נפערה תהום אינסופית בינינו... אנחנו ...שהקשר בינינו עמד בנחשול של קשיים... נפלנו דווקא בסינריו הטריוויאלי..(..ע"ע..רומן..בגידה..) לא מתחרטת על כלום... לא הייתי מוותרת עלייך..עלינו..למרות הכול.. מתבוננת עליי מהצד..נדהמת... איך בחרתי להיות מי שאני...כמה ממך..יש עדיין בי... פיצי שלי...(..וייסלחו לי כולם..אתה תמיד תישאר פיצי שלי..) אין ממש מטרה למכתב..חוץ מפורקן של הלב.. אתה יודע..חייבת להגיד הכול כאן..ועכשיו..
אני.
 
אוחחח...החמצה....

זאת בדיוק המילה שחיפשתי.. תודה.. אגן החמצה.. אולי הדברים היו יכולים להראות אחרת.. אולי אם היינו מתאמצים היינו יכולים לשקם.. להתאחד.. אילו ואולי.. שאלות קשות.. בזה מתעסקת.. לצערי.. )-: אני.
 
זמן הפרידה...

אממ...נפרדנו לפני קצת פחות משנתיים... הוא בחר ללכת.. אני בחרתי לא להישאר... לא הייתה נכונות לנסות לשקם.. כנראה שבאמת לא היה מה.. אני
 
אז...

כנראה שלהתרפק על העבר לזכור את הטוב שהיה זו באמת פונקציה של זמן... רק תמיד רצוי שתזכרי כי - "לא הייתה נכונות לנסות לשקם.. כנראה שבאמת לא היה מה.." |ניצת שמקבלת תזכורות כל הזמן למה לא|
 
מעט לא הבנתי ברשותך

מחד את מאד מתגעגעת ובעוצמה עד שמערכת היחסים העכשווית המענגת שלך מזכירה לך את ההיא שהסתיימה ומאידך לא ניסית לשקם כי כנראה באמת לא היה מה ברורה לי מאד תחושת ההחמצה שמקננת בך אך היא לא ממש מתיישבת עם תחושה אחרת אצלך שלא היה שם בעצם את אותה איכות שמאפשרת קיום משותף באהבה. לפעמים יש בנו נטיה לעשות אידאליזציה של העבר כי בהחלט אפשר לפרש אותו איך שרוצים מכל מקום, הגעגוע והכיסוף שלך נוגעים ללב ולבד ממקומם של הארועים כזכרונות שווים חלק ממה שהיה, והתחלף במשהו אחר שקיעה בהם מעצימה את היופי שהיה שם מעבר למימדיו הטבעיים. שתדעי אך שמחה
 
נוטה לאמביוולנטיות...

כזו אני... מתעסקת בסמנטיקה... מורכבת..אם לא לומר.. התוהה האולטימטיבית.. (-: ככל שתעצומות הנפש יושפעו..מההגיון.. קח ייטב... (..לפעמים...לפחות..) אני.
 
נכון יקירתי, אבל רק אחת עם תעצומות

נפש כמו שלך יכולה לכתוב מכתב כזה
מצאתי את האייקון שחיפשתי במיוחד בשבילך. ושתדעי שלמרות שהחיים באמביוולנטיות מתישים לפעמים, הם בהחלט מעניינים מנסיון
 
מתישים זה אנדרסטייטמנט..

..לפעמים תוהה מה רע בפשטות.. (..ואז מבינה שאם כבר 'תהיתי'..לפשטות לא אגיע לעולם..)
אני.
 
עצה של אם ?

תתחילי לקרוא ספרות ילדים הטובים טובים הרעים נוראים הכל פשוט אין אמביוולנטיות בכלל והעיקר הסוף בדרך כלל מצוין
 

קזה1

New member
לחייך כל הדרך לבנק.....

אשרי האנשים, שבמשברים, את פורקנם מצאו בכתיבת מכתבים, ולאחר שנים חוזרים וקוראים. לעיין בהם כתמונות באלבום, מפרקים ודפים קודמים בחיים, יש מתרפקים יש מצטערים, ויש שמאושרים בקריאת הכתובים לאחר שנים.
 
ואללה קזה

לי אישית יש איזה מכתב אחד או שניים שבהחלט מזכירים לי לפרקים למה לא...
 

ערסlight

New member
יש לי בדיוק מכתב כזה...

עכשיו על השולחן. גם הם, בעיריה, מזכירים לי שלפרקים אני חונה לא כמו שהם אוהבים. עסוקים בעבר ובפנקסנות. אני קורא... מנסה להזכר... [לפעמים מצליח לי, או לא] שם במגירה המיועדת לשכמותו. אולי אשוב ואקרא בהם שנית... פעם. ותוהה... איפה פה תעצומות הנפש?
 

Den3

New member
איזה יופי

אוי כמה רגש נשאר... מסתבר, שכשמערכת היחסים שהתפרקה, הייתה באמת יפה, לאחר זמן מה שהכעסים שוקעים, היא חוזרת להיות יפה כמו פעם... אבל בזכרונות. גורם לי לחשוב... אז למה היא התפרקה... (ואני לא באמת מצפה לתשובות...) תגידי, חשבת לרגע האם את מסוגלת לתת לו את זה, את המכתב? מה הוא ירגיש? מה הוא חושב ויחשוב עלייך? פשוט יפה.
 
הוא לא יבין לעולם...

הוא כ"כ מלא עכשיו במשהו אחר.. שאם הייתי שולחת לו את המכתב..(מה שכמובן חלף בראשי ..מ"ס רב של פעמים..) הוא היה חושב שאני חלשה..אבל כנראה שהיה מזיל דמעה.. רגיש..כמעט כמוני..(-:. ..אבל עדיין אחר.. ובעצם...אולי מפחדת לעורר רגשות.. אצלו..אצלי... תוהה.. אני.
 

Den3

New member
את יודעת...

זה בדיוק המצב, שבו את קובעת מה הוא יבין ומה לא זה בדיוק המצב, שבו הוא קובע את שלך. ואז כל אחד שומר לעצמו את שהוא באמת מרגיש.... מבלי שהשני יודע... חסרה התקשורת, שלפעמים כל כך יכולה לעזור... ולגבי ..."הוא היה חושב שאני חלשה..." עזבי אגו בצד, שיחשוב, זה לא תחרות מי יותר חזק, אני יודע שזה נשמע הכל קלי קלות, וזה ממש לא, אני לא שופט, זה סתם נראה לי (והדגש על לי) כך מהצד...
 
משימתית...משהו..

אמממממ... אלפי מחשבות מתרצצות לי..חלקן נאמרות פנים מול פנים.. חלקן מועלות על הכתב ונשלחות.. וחלקן..נועדו רק כדי לתת אויר לנשמה... קיבלתי.. נושמת.. אנשום.. ..(..מתחבר לי בראש עם המשפט "..אוהבת לאהוב.."..אכן אוהבת לשחק במילים..) אני.
 
למעלה