להפסיק את הכאב הזה...

להפסיק את הכאב הזה...

די- אני לא יכולה יותר! יש רק דרך אחת להפסיק את הכאב הזה - פשוט להפסיק... בפעם הקודמת אלה היו רק 12 כדורי שינה, אבל בפעם הבאה אני יודעת שאצליח, אני יודעת שלא אחיה הרבה מעבר לגיל 29, ונורא נורא כואב לי על הילד המדהים שלי שיגדל בלי אמא שלו... אבל, אני לא יכולה להמשיך ולחיות רק בשבילו, אם החיים הם סבל ארוך ומתמשך, אז למה להמשיך??? רק בשבילו? כבר שנתיים אני לא מרגישה רגע אחד של אושר אמיתי, מאז ואחריה המשבר - הניתוק מבעלי, חוסר תקשורת טוטאלי, טיפול בילד, טיפול בבעל, טיפול בעשרות מטופלים בעבודה ואף אחד לא מטפל בי - אין כסף... אני בעדיפות האחרונה לטיפול, קודם הילד, טוב הוא רק בן שנתיים, אח"כ הבעל - מתמודד עם מחלת נפש, שנה שלמה של מניות והתקפים פסיכוטיים שאני צריכה להכיל, אין לי כוחות יותר וממש אין למה להמשיך, השאלה היא רק איך ומתי, אולי היום?!?
 
מבינה אותך נסיכה

הייתי בדיוק במקום שאת נמצאת בו כשהילדה שלי היתה בת 7 חודשים והחלטתי שזהו, נמאס לי, שהיום אני גומרת עם הכל. ברקע היה הדכאון המתמשך שלי, הטיפול באקס (לא מחלת נפש אבל מחלה אחרת קשה לא פחות), החששות מהגירושין ואיך אני אסתדר, הלחצים מהמשפחה שאני צריכה להתגרש אחרת אין לי מקום איתם, ועוד ועוד ועוד. אני יכולה להגיד לך היום שלוש שנים אחרי שלפעמים אני מסתכלת על הילדה שלי וחושבת בלב איך? איך חשבתי על זה בכלל ? לא לראות אותה ככה גדלה ? לא לראות אותה מבטאת את עצמה ? אומרת לי שהיא אוהבת אותי ? מתוקה-החיים הם לא סבל ארוך ומתמשך. המחשבה הזו מפחידה, גורמת לנו לשיתוק, ושוב-מבינה אותך, כי גם אני הייתי במקום הזה. כרגע את צריכה להיאחז בכל מה שאת יכולה, והילד שלך הוא בהחלט נקודת פתיחה טובה, הוא שם והוא צריך אותך. הוא זקוק לך. האבא לא אשם, אבל כרגע לא יכול לתת לו את מה שהוא צריך. אז את שם בשבילו. תהיי שם. חזקה. מתמודדת. כי אין לך ברירה אחרת. ותאמיני שיבואו ימים קלים יותר. שיהיו לך כוחות. שולחת לך חיבוק חזק חזק והמון איחולי בהצלחה. ואת תצליחי - רק תאמיני.
 
הולכת לאיבוד יקרה...

תודה מעומק הלב... נשמע שהיה לך אומץ לעשות את הצעד הגדול - להתגרש. האם יש לך משפחה תומכת? מה מצבך עכשיו? ושוב תודה רבה, יפה כתבת...
 
היי

חשבתי לשלוח לך במסר, אבל האמת אין לי מה להתבייש, ואם אצליח לתת כוחות אז זה בכלל יותר ממה שיכולתי לבקש. את הצעד הגדול בזמנו לא היה לי אומץ לבצע, רק בגלל שהוא היה כל כך תלוי בו, ואהבתי אותו, והרגשתי שאם אני עוזבת אותו-אני מוותרת על העקרונות שלי. ניסתי להתאבד, כמו שרשמתי שהילדה היתה בת 7 חודשים,בעקבות זאת הגעתי לאישפוז שניער אותי לגמרי-הבנתי שזה אחד מהשניים: או שאני מוצאת את הכוחות להילחם בדיכאון ולטפל בעצמי קודם כל בשבילי, אחר כך בשביל אחרים, או שאני מוצאת את עצמי יוצאת ונכנסת לאישפוזים כמו שראיתי את מרביתם שם. חזרתי אליו, עשינו עוד כמה נסיונות לשיקום, ואז הגיעה ההחלטה. ויקרה, הכי חשוב בכל התהליך זה להיות שלם איתה. בלי לבטים. בלי חששות. ברגע שהייתי שלמה עם ההחלטה היה לי מאוד קל לבצע אותה. משפחה באותם חודשים לא היתה ברקע, הם ניתקו איתי כל קשר מאז נסיון ההתאבדות, גם בזמן האישפוז הייתי לבד. היינו בערך חצי שנה בניתוק מוחלט, ורק אחרי ששכרתי דירה דפקתי להם בערב שבת אחד בבית, עם הילדה. סרט טורקי מה שהיה שם....בכי ודמעות, את יודעת איך תינוקות גדלים בגיל הזה, כל יום קצת, והם לא ראו אותה חצי שנה. הם עדיין דבקו בהחלטתם, שאם אני איתו הם לא רוצים שום קשר איתנו. אמרתי להם שהתחלתי תהליך גירושין, ששכרתי דירה ושאני שלמה עם ההחלטה. היום הם משתדלים לתמוך בי ולעזור, כבר לא אומרים לי שניסתי להתאבד כמניפולציה. אני נעזרת בהם, הקשר הוא טוב בבסיס כי עברתי טיפול ואני יודעת שהם רצו את טובתי, למרות שלא מסכימה עם הדרך שלהם. והיום אנחנו גרושים כבר שנתיים, וזו הקלה גדולה. יש ימים יותר קשים. יש ימים שאין לי סבלנות לילדה - אפילו כתבתי פה כמה פעמים, במיוחד בחופשות שמלחיצות אותי. אבל - להיות עם הילדה, להתמודד עם הכל לבד - הרבה יותר קל לי מאשר שהוא היה ברקע. אני יודעת שזה קשה לעזוב אותו ככה, אבל את צריכה לחשוב על הכל טוב טוב. יש גבול גם בכמה אנחנו יכולים ומסוגלים לתת לאחרים - עם כל האהבה. עובדה, שכבר לא נשאר לך לעצמך. וזה בדיוק מה שאני עברתי. לא נשארו לי כוחות. אם בא לך לשתף יותר, כדי שאוכל להיות גם ספציפית יותר, אם מישהו מלווה אותכם כרגע, אתם עובדים, הרווחה מעורבת, את מטופלת ? יש כל כך הרבה שאלות, ויקרה, את צריכה הרבה כוח. מאחלת לך שתמצאי אותו. אם לא נוח לך פה את יכולה חופשי גם במסרים.
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
נסיכה קסומה וכואבת

את מרגישה שהגעת לקצה, שהכאב הזה רב מדי מלהכיל, שכבר אי אפשר להתמודד איתו. הדרך היחידה שאת יכולה לחשוב עליה כרגע היא להפסיק הכל... נשמע שהדבר היחיד שקושר אותך לחיים הוא הבן שלך, אותו את כל כך אוהבת, לו את כל כך דואגת.. מייחלת לחוש רגע אחד של אושר, רגע אחד של שמחה רגע אחד של שלווה... מקדישה את זמנך לטיפול באחרים, ואין מי שיקשיב לך, לקשיים שלך, לסבל שלך, אין מי שיעזור, אין מי שיטפל... נראה שהכל מצטבר בפנים, מציף, מכביד... כאן יש מי שמקשיב, יקרה.. כאן יש מי שרוצה לנסות להקל, לעזור... בואי לשוחח איתנו, נסיכה, בואי נחשוב ביחד על דרכים אפשריות להקל על הכאב הזה שכל כך חונק.. בואי לשתף בכל הדברים האלה שיושבים בפנים...
 
למעלה