להסכים לניצול?

[לקשמי]

להסכים לניצול?

חזרתי עכשיו מראיון עבודה בקלדנות. העבודה: 6 ימים בשבוע, ימי א'-ה' בשעות 8:00-17:15 וימי שישי 8:00-14:00. שכר: מינימום. (20 ש"ח לשעה ברוטו). כששאלתי אם משלמים שעות נוספות (כי אם עובדים תשע שעות, אז לא צריך לעבוד יום שישי ואם כן, זה נחשב שעות נוספות) אמרו לי שהשכר הוא רגיל, לא שעות נוספות. בקיצור, ניצול מחפיר אבל כשהיא שאלה אותי אם זה נראה לי אמרתי שכן, כי האמת, אולי זה עדיף מלא לעבוד בכלל. היא אמרה לי שהם ייצרו איתי קשר כדי שאבוא ליום הכשרה ובזה הסתיים הראיון. יצאתי משם בהרגשה לא כל כך טובה. הרגשה של ניצול. מצד שני מפחיד אותי לא לעבוד. זה גם פרנסה וגם חלום שאני רוצה להגשים. (קורס המורים). בדרך חזרה אחרי דיאלוג פנימי אמרתי לעצמי שעד שייצרו איתי קשר אני אמשיך לחפש עבודה אבל אם לא אמצא אלך לעבודה הזאת, תוך שאני זוכרת כל הזמן את המטרה שהיא קורס המורים. יחד עם זאת אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שזה מקום שמנצל את העובדים ואת מצב האבטלה במשק שגורם לאנשים להסכים לעבוד בשכר מינימום במשך המון שעות. זהו. רק רציתי לשתף בהתלבטות.

 

[גור42]

חד משמעית - לא!

איך שקראתי את הכותרת של ההודעה שלך, בער לי באצבעות לענות לך "לא!". וההרגשה הזאת רק התחזקה שהמשכתי לקרוא. התנאים שאת מתארת הם לא רק "ניצול", אלא בניגוד לחוק. על שעות נוספות חייבים לשלם. אולי, אם יש לך את האופי הקשוח המתאים, כדאי לך להתקבל לעבודה כדי לתבוע אותם ולקבל פיצויים... אבל מעבר לזה, התשובה היא חד משמעית לא. נ.ב. אני מחפש קלדנית לעסק ההדפסות החדש שלי. שכר - 30 ש"ח לשעת עבודה או 4000 ש"ח בחודש (הגבוה בין השניים בכל חודש נתון). (להנהלת הפורום - אני מתנצל מראש על ההודעה בעלת הנופך הפרסומי הזה. אבל אני לא רואה שום סיבה שהחיים של שני אנשים יהיו תקועים כשאפשר לשתף פעולה)

 

[גור42]

אה... כמעט שכחתי:

את יכולה להתחיל מחר.

 

[יעל ארבל]

אני מסכימה איתך גור

אם הבמה הזאת תעזור למישהי מהגולשות כאן למצוא עבודה, אני רואה את זה כחלק מהייעוד של הפורום - שכן שינוי מקום עבודה זה בהחלט חלק מהעניין. ובנוסף לכך, אני מסכימה עם כל מילה שאמרת - גם אני חד משמעית(!!!) לא הייתי מתפשרת ולא הולכת לעבוד במקום שיצאתי ממנו עם תחושת ניצול כבר בראיון העבודה.

 

[גליה1974]

שלום

קראתי שאתה מחפש קלדנית אשמח לשמוע פרטים.

 

[הtטקסטואלית]

דעתי

להסכים, ובדיעבד לתבוע. אני יודעת שאת אדם מאד ישר וערכי- אבל איזו ברירה יש לך כאשר המשק הוא כה נצלני, ומה שהם עושים זה ניצול מחפיר, את לא אשמה בכך שאת צריכה 'לרמות' ( להסכין לזה ובדיעבד לתבוע ). עוד אפשרות היא כזו: להסכים לעבודה, להתקשר ל'קו לעובד' ולספר להם שהתחלת לעבוד ללא תנאי עבודה הולמים, ואת חוששת שאם תעירי להם יפטרו אותך, ושהם יבואו לשם באופן אנונימי למשל לערוך בדיקה "מקרית": כך הטענה תבוא מ'קו לעובד' ולא ממך אספר לך סיפור: לפני המון שנים עבדתי בפיצוציה. העבודה הייתה לשבת ליד הקופה, ולא לעשות הרבה, ואחת לחצי שעה בא מישהו לקנות איזו סגריה או באנג או ממתקים או שתיה ואני מתקתקת בקופה. העבודה השתלמה לי היות ולמדתי, ואת כל שעות העבודה ניצלתי לצורכי למידה. בשלב מסויים המעביד הוריד את השכר לשכר שהוא לא חוקי ( פחות משכר המינימום ) וההסכמה שלי להמשיך לעבוד שם נבעה מן השיקול הבא: בפועל אני עובדת שעה וחצי, וכל שאר הזמן יושבת שם וקוראת או לומדת- נכון, זה היה ניצול מחפיר וניתן לתבעו בדיעבד ( לא עשיתי כי הוא ברח מהארץ עם חובות ) , אבל יש מקומות אחרים שמשלמים חוקי אבל העבודה נון סטופ ללא הפסקה. שם יכולתי ללמוד ולעבוד במקביל. אבל כעקרון לעיתים אפשר להסכין עם ניצול, אבל לא מעמדת חולשה, אלא מעמדת כוח, תוך כדי שמסתירים את הקלפים. את יכולה בדיעבד לתבוע אותם ואם הם יסתכלו עליך בפרצוף של 'איזו לא מוסרית' תגידי להם שמה שהם מלכתחילה עשו קרוי 'עושק' txt

 

[הtטקסטואלית]

קראתי את הודעתו של גור

שחכי מה שכתבי. לכי על גור txt

 

[לקשמי]

תודה על התגובות

מהניסיון שלי בעבודה בבית דין לעבודה אני יודעת שאני לא יכולה להסכים לעבוד שם ואז לתבוע אותם בדיעבד כי אז הם יוכלו לטעון שאני מלכתחילה הסכמתי לעבוד בתנאים כאלה אז מה עכשיו אני באה אליהם בטענות? (ובאמת בראיון היא שאלה אותי פעמיים אם השכר והתנאים נראים לי ופה עברתי על כללי המוסר שלי ושיקרתי ואמרתי שכן). גור, לגבי ההצעה שלך, אני עדיין שוקלת את זה.

 

[יעל ארבל]

אפשר לשאול משהו?

ואת כמובן לא חייבת לענות - האיש מציע לך שכר מאוד (!) הוגן. יש לך מטרה שקשורה לכסף, ואת מחפשת עבודה בדיוק באותו מקצוע. אז איך זה שאת שוקלת ולא יוצרת קשר לפחות להיפגש ולראות במה מדובר? ואני באמת שואלת מתוך רצון להבין - כי ההרגשה שלי היא שאילו אני הייתי במקומך הדבר הראשון שהייתי עושה אחרי קריאת הודעתו היא לשלוח לו מסר ולבקש להיפגש איתו.

 

[לקשמי]

זה בסדר ../images/Emo13.gif

אנחנו כבר מתכתבים במסרים לגבי העניין הזה.

 

[יעל ארבל]

בגישה שלך יש עניין ערכי שלא מוזכר

והוא - הפגיעה באינטגריטי. כשאני לוקחת עבודה שמראש אני יודעת שהיא גרועה לי, ושמנצלים אותי וגם שאני הולכת לתבוע אותם - הרי שאני דנה את עצמי לחיים בשקר. גם כלפי עצמי וגם כלפי אחרים. בעיני פגיעה באינטגריטי ממש לא מטפחת צמיחה, התחדשות ושינוי. ולכן לדעתי כדאי להתרחק ולמצוא מקום עבודה (ויש הרבה כאלו) נעים ובלתי מנצל.

 

[לקשמי]

תודה, החלטתי באמת לא ללכת על זה

אמנם אתמול שיקרתי בראיון כשאמרתי שהשכר והתנאים מתאימים לי אבל החלטתי לא להמשיך את השקר, כלומר לא ללכת לעבודה הזאת. נזכרתי גם בהבטחה שלי מהעבר, שהבטחתי לעצמי לא לעבוד בשום מקום עבודה שנוהג בחוסר מוסריות. וניצול זה חוסר מוסריות. לכן החלטתי לא לעבוד שם.

 

[בעלת רשיון על אופנוע]

|מחיאות כפיים|

 

[בעלת רשיון על אופנוע]

ורק בין שתינו, גור נשמע אחלה מעסיק

 

[אופ 1]

לקשמי,בוקר טוב ../images/Emo9.gif

שמחה שהגעת להחלטה הזו

מאחלת לך המוןןןןןןןןןןן בהצלחה בחיפוש.שתמצאי עבודה שאת שלמה איתה,זה מאוד חשוב.

ואני הייתי הולכת על ההצעה של גור

תשקלי את זה בחיוב

 

[ענת רובינשטיין]

../images/Emo49.gif

אני כל כך שמחה בשבילך. אני מרגישה שעברת תהליך של הבנה ויישום הלקח/השיעור הנלמד. אני חשה שהבנת איך התנהלת עד כה, כמה פגע בך פיזית (כאבי גב) ונפשית לעבוד בעבר במקום שלא אהבת וניצל אותך עד ש"התפוטרת" והכי חשוב, אף הבנת איך לעצור את זה מלחזור על עצמו- הסוד הוא להגיד לא לעבודות דומות אחרות. גם אני הייתי עובדת בעבודות מזדמנות בנוסף למקום עבודה אחד עיקרי ועבודות אלו לא השתלמו לי כלכלית ובהדרגה החלטתי שאני מקדישה את עצמי לעבודה במקום אחד שמתאים לי ומפסיקה להיענות להצעות לעבודות מזדמנות שלא התאימו לי. בזמן הפנוי שנוצר לי פתאום הקדשתי לחלומות שלי- לימודים, קריירה, משפחה, ואפילו יותר זמן איכות לעצמי. היום אני מוצאת שהעבודה במקום האחד משביעה את צרכיי ואני לא נזקקת ל"נדבות" שקבלתי מהעבודות הקטנות החד פעמיות שעשיתי. היום אני לא מבינה איך הסכמתי לעבוד בהן, כי זה לא נתן לי משהו משמעותי מבחינה כלכית ומקצועית. אולי רק נסיון בעבודה עם ילדים אבל אחרי זמן מה הנסיון כבר נרכש וזה מיצה את עצמו ובכל זאת המשכתי לעבוד שם מתוך הרגל ואי מודעות לעצמי... כשכבר שנאתי את זה... היום המקומות הללו לא חסרים לי. וטוב שכך. ענת.

 

[הtטקסטואלית]

יעל

אולי את יותר ערכית ממני, אבל סוג הערכיות שאת מציגה כאן הינו סוג ערכיות שרק אנשים ממעמד כלכלי חברתי מסוים יכולים להרשות לעצמם. אנשים רבים בישראל נמצאים בעמדת חוסר-יכולת-להתמקח בשוק העבודה, ויש מאות אלפים כאלו בישראל אז הם לא ערכיים?

 

[הtטקסטואלית]

ועוד משהו

אני רוצה לספר לך על אחד האנשים הערכיים ביותר שאני מכירה, קוראים לו ג'קי אדרי, והוא מוכר לציבור ממאבקו בתנאי העבודה הלא אנושיים בכיל כימיקלים. ההיכרות שלי עימו נוצרה ברשת האינטרנט, שם הוא כותב מאמרים נוקבים כנגד המצב החברתי-כלכלי במדינת ישראל. היות וגם אני עוסקת בכתיבה באותו תחום, יצא לנו לשוחח לא פעם. הוא עבד שנים בתנאים של ניצול מחוסר ברירה, שכן בעירו, דימונה, אין מקומות עבודה אחרים. הוא לא ערכי? וכשהוא דיבר בסרט התיעודי 'זהב לבן עבודה שחורה' על תנאי התעסוקה הפוגעניים שם, הוא פוטר, ועד היום לא הצליח למצוא עבודה, על כל ההשלכות הנוראיות של זה. אז בשבע השנים שהוא עבד שם, וידע שמנצלים, ולא הייתה לא ברירה הוא לא היה ערכי? ראיתי מעט אנשים ערכיים כמוהו. חבריו לעבודה התראיינו לסרט 'זהב לבן עבודה שחורה' עם מסכות על הפנים, בכדי שלא יפטרו אותם. הם שיקרו: עבדו ב'כיל כימיקלים' מחד, ומאידך "לכלכו" על החברה בסרט תיעודי. הם אינם ערכיים? txt

 

[schlomitsmile]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אנילה1]

טקסט, הערכים משתנים כשאין ברירה.