להנות מחופשה ללא סיגריה?

  • פותח הנושא zut
  • פורסם בתאריך

zut

New member
להנות מחופשה ללא סיגריה?

תראו מה זה... כבר 12 יום לא מעשנת (והייתי צריכה לספור עכשיו את הימים כי זה כבר לא משנה כמה זמן...) חטפתי את האלרגיה של הלייף, ובדרך לבית החולים אמרתי לעצמי- זה קלאסי לסיגריה- אני אומללה, מתגרדת- מגיע לי.... נסעתי במונית לבית החולים ולנהג מונית היתה חפיסה, ואני.... הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי- "מסכן. הוא עדיין תקוע בזה". למחרת יצאתי לחופשה לכמה ימים (שברובה סבלתי מאד מהאלרגיה....) חופשת בנות עם הפעוטות. ושאלתי את עצמי- האם אצליח להנות מחופשה , על חוף הים, ארוחות דגים משובחות, חברה נעימה וכיפית אך מעשנת. הייתי בספק גדול. והתשובה היא: נהניתי ובגדול. לא קינאתי במעשנים. לא רציתי גם. זכרתי כמה כיף לי שאני כבר לא מעשנת. למרות שבכנות- יש רגעים של רצון בסיגריה- אבל כל כך מעטים וזניחים. מדהים כמה זה קל. מדהים כמה זה היה יכול להיות קשה. מדהים כמה קל וקשה זה רק בראש שלנו. תענוג
 

g a v i

New member
כ"כ כייף לקרוא אותך,

ולהתעודד שבהמשך זה יהיה עוד יותר קל
בעיקרון, ידעתי ש"קל" לי להפסיק פיזית - יש רגעים קשים אבל וואלה הקושי הראשון הפיזי הגיע רק אחרי 3 ימים - לא רע בכלל. אצלי הבעיה העיקרית היתה פסיכולוגית (וזה שאני פשוט אוהבת לעשן) אבל הפעם החלטתי שהספיק לי השיעול והגועל - וגם אני הופתעתי מכמה זה יכול להיות קל אם רוצים - ומאידך יכול להיות כ"כ מסורבל ומעצבן ופשוט אפשר לשגע את עצמך... אם רוצים. אני גם עשיתי כבר כמה דברים (כמו לצאת לרקוד) בלי לעשן שזה היה וואו עבורי. חמותי אפילו מגיעה אלי מחר מחו"ל וישנה אצלי שבוע - ולא מתפתה לסיגריה
בקיצור, חזקי ואמצי, ומקווה שגם לי ימשיך להיות ככה...
 

zut

New member
תודה...

מאחלת לך הצלחה. וחמות זה אכן מקרה קיצוני
... אבל מסתבר ש-ת-מ-י-ד יש נסיבות מקילות ללמה ממש ממש מגיעה לי עכשיו סיגריה. חזקי ואמצי. ודרך אגב, לפני בערך שבוע וחצי אני כתבתי פה שאני חוששת שלעולם לא אהיה שוב בן אדם מאושר. שקשה לי להאמין שאוכל לשמוח לצד הכמיהה לסיגריה... היום אני מאושרת.
 

g a v i

New member
וואלה? איך זה טוב לשמוע ../images/Emo7.gif

כי אני מרגישה כאילו בדיכי (קל אמנם, אבל...) יותר ישנונית, פחות אנרגטית, קצת מבואסת, לא מרוכזת... וזה פשוט לא אני! אני בן-אדם אנרגטי, שמח - מה קורה?? חוץ מזה, שנשבעת לך הגוף שלי קצת משתגע (יש לי צרבות מטורפות וחולשה כזאת). מסתבר שהחרא הזה באמת סם
את צודקת, תמיד יש סיבה לעשן. תמיד ארצה לעשן. מבאס נורא לחשוב על זה כל הזמן וכל החיים להיות במין איפוק. אבל מקווה שזה לא יהיה ככה. לכן, אני תוהה אם לא יותר "נורמלי" לא להחליט "לנצח" ופשוט לנסות עד כמה שאפשר לא לעשן וכשממש ממש צריך לעשן אחת בהנאה. ברור לי שאני לא מספיק חזקה כרגע לעשן אפילו אחת - אבל לא יודעת אם זה נכון "להתעסק" בזה לנצח ש"אסור!" מבינה מה עובר עלי?
 

תושי5

New member
לכל ההתמכרות הפסיכולוגית הזאת

יש פתרון אחד והוא................................... הספר המדהים הוא יפתור לך את כל הדילמות כבר דיברנו על זה קדימה רוצי לקנות, הוא עולה 88 ש"ח, ושם תמצאי תשובות להמון שאלות, מעבר לזא שאני גאה בך כמו שאני גאה בעצמי, אני עוקבת אחר היסורים שלך ותדעי הכל בראש אם תחליטי שאת סובלת כל הזמן, את באמת תסבלי. תתחילי לחשוב חיובי, ובעוד כמה ימים כל התופעות של: חולשה, חוסר איזון, עייפות , ומועקה שלא עוזבת - הכל יעלם תאמיני לי , אם אני מרגישה טוב אין סיבה שאת לא את החלק הקשה ביותר כבר עברת עוד קצת ואת בחוץ, תחשבי חיובי והכל יסתדר, ושוב ,תעדכני אותנו.
 

g a v i

New member
אין ספק שהכל אצלי בראש...

עכשיו התקשרה חברה טובה - זאת שבהריון התחלתי וגם הפסיקה לעשן (והיה לה קשה)... בקיצור, ההריון לא התפתח - היא הרוסה - ומה המשפט הראשון שהיא אמרה לי?? "טוב, עכשיו כבר אפשר לעשן." ואני בגלל שהיא ברה כ"כ טובה ואני כ"כ עצובה - מיד קינאתי. מטורף, לא?! אני כ"כ מעריצה אותך ואת הכח שלך - את פשוט לא נותנת לעצמך להתעכב על הבולשיט - וזה מדהים. אני מרגישה שאני בסדר גמור במשך היום - בעבודה - עובדת, לא יוצאת, אוכלת, זוללת - הכל אחלה. לא קשה לי בכלל. מגיעה הביתה - כל הערב לפניי, דברים קורים, נלחצת... לא יודעת, פתאום נהיה לי קשה. וברור שאני יכולה להתעלם ולהחליט שלא קשה לי וזהו (כי פיזית לא נורא לי) אבל אני לא - אני מבואסת (בעלי גם נורא לא מפרגן לי וזה מרתיח אותי ומבאס אותי נורא)... חייבת להתאפס על עצמי. נשבעת לך, לא תיארתי לעצמי שעם הגמילה תבוא גם down כזה - ביום הראשון הרגשתי בעננים!! ענקית, מלאת כח, חזקה... פתאום היתה לי נפילה ואני מרגישה שאני עייפה, עצובה... לא יודעת מה עובר עלי. כולה סיגריות! ממש מרגיז אותי.
 
שתי הערות

האחת היא על "אוהבת לעשן". גם אני חשבתי שאני אוהב לעשן ושאני נהנה לעשן. לא ניסיתי להבין למה אני נהנה מעישון. היום בדיעבד אני יודע אבל לפני שאסביר לך למה אתן לך אנלוגיה. המשקה הקל הכי טעים ששתיתי אי פעם בחיי, הדבר שאותו אני זוכר יותר מכל כמשקה טעים היו מים חמימים מצינור ליד מגרש כדורגל לא רחוק מבית הספר שבו למדתי. שיחקנו כדורגל קרוב לשעתיים ולא היה לנו מה לשתות, מישהו מצא את הברז וכולנו שתינו. היינו על סף התייבשות וסבלנו סבל רב ללא המים. ההנאה מהמים שזרמו מהצינור לא נשכחת עד היום. אלה היו המים הכי הכי טעימים ששתיתי בחיי
נחזור לעניין הסיגריות - מה שקורה שאחרי 20 דקות עד חצי שעה ללא עישון: את סובלת כי הגוף מתחיל לדרוש את מנת הסם שלו. את מתחילה לפתח קריז לניקוטין. באה הסיגריה ומונעת ממך את הסבל של הקריז ומכאן תחושת ההנאה. ממש בדומה לנער על סף התייבשות ששותה מים חמים מצינור. ההערה השניה היא על "כל החיים איפוק...כשממש צריך לעשן אחת בהנאה" שוב, ניקוטין הוא סם ועישון הוא התמכרות לסם. חוק ההתמכרות שהוכח על כל סוגי ההתמכרות קובע שאם אדם היה מכור ונגמל - מנה אחת של סם תחזיר אותו לתלות באותו סם. אז אין מצב שתחליטי לעשן סיגריה פה סיגריה שם לפי החשק. את לא תשלטי בזה. שנית וזה קשור להערה הראשונה - אם את לא מעשנת תקופת מה, החשק לעישון הולך ופוחת הן בתדירות והן בעוצמה. באיזה שלב זה מפסיק להזיז לך והופך לא ליותר מ"חשק לפיצה". אמרי לעצמך שחצית את הקוים ועברת למחנה הלא מעשנים. רק כך תוכלי באמת להתמיד בגמילה בהצלחה
 

g a v i

New member
וואו. ניסחת כ"כ יפה... ../images/Emo13.gif

אין מה להגיד - צודק במאה אחוז. מתביישת להגיד שה"אוהבת לעשן" היה אפילו יותר רדוד ממה שחשבת.... אוהבת שיש לי במה להתעסק ב-5 דקות שאני מחכה לרכבת, אוהבת את הפן החברתי, אוהבת את ההרגשה - מכיר את "חברים"? איך צ'נדלר אומר את זה: don't think of it as a cigarette; think of it as the thing that's always been missing from your hand ככה פחות או יותר. זה דבילי. זה טיפשי. אני יודעת - אבל אוהבת את האקט של העישון - את מה שזה נותן לי - אני עצבנית, וואלה - אני כבר לא. משעמם לי - וואלה, יש לי מה לעשות. אין עבודה, נרד להפסקת סיגריה... זה רדוד נורא. (וכמובן תוסיף על זה את ה-הי שמקבלים כמו מקופאין מהניקוטין עצמו - וזה לא רע בכלל). נתת לי חומר למחשבה. אני לא רוצה להיות עבד לסם. לא רוצה להיות תלויה בזה. ואיך שהגדרת את זה, אני סתם עובדת על עצמי שאפשרי בכלל לעשן מדי פעם (אז איך אנשים עושים את זה לעזאזל??
) אהבתי מאד את הסיפור שלך - ואתה צודק, אין ספק שכבר הרבה זמן אני לא נהנת מהעישון כמו שפעם. אני כבר משתעלת כל הזמן, מחשבת כל הזמן כמה עישנתי וכמה נשאר לי, איך לעשן לא ליד הילדים... זה כבר לא "כייף" כמו שהיה. גם אם זה מתחיל ככה - ביציאה לעשן אחת עם חברה - ואז וואלה, שיט! עישנתי 10 בלי להרגיש. באמת שנמאס לי. אני יודעת שחברה שעכשיו גם הפסיקה מתעסקת בזה גם המון - אולי זה השלב ההתחלתי - כל התהיות האלו. צודק, צודק - ומקווה הכי הרבה שעם הזמן באמת כל הרצון לסיגריה יפחת וזה לא יהיה רלוונטי. כי להיאבק בזה כל החיים נראה לי מתיש. תודה
 

g a v i

New member
ונראה לי גם...

שאני קצת מפחדת. כן, כן, נשמע דבילי - לפחד מחיים נקיים, אבל - כאילו, מכירה את עצמי מגיל 16 בעצם כמעשנת. זה חלק מהזהות שלי (אפילו פעם כשכל אחד היה צריך לצייר את עצמו, זוכרת שהוספתי לי סיגריה
) - זה חלק מאורח החיים שלי, מההרגלים שלי (בדרך לעבודה - מעשנים, מחכים לרכבת - מעשנים...) זו דרך מצויינת להכיר אנשים (פינת עישון...), לא יודעת... ואז, פתאום - כולי משתנה. יכול להיות שאני סתם נלחצת כי אני קצת ב-DOWN אז פתאום כאילו לא מזהה את עצמי, אבל מוזר לי כל השינוי חיים הזה - למרות שאני יודעת שזה לטובה.
 
אני בעבר נגמלתי אצל אהוד אברהמוסון

זה עלה לי 1200 שקלים. חילקתי את זה לארבעה תשלומים ואכן לא עישנתי.כן כל הזמן חשבתי על סיגריה בכל מצב בכל סיטואציה. אך לא עישנתי. וראו זה פלא. לאחר ארבעה חודשים ודגש על ארבעה חודשים לקחתי סיגריה ראשונה אמרתי אחת וזהו אני בשליטה. למחרת זה היה שתיים וזהו בוקר וערב והייתי מחכה ממש לבוקר ולערב כדי להתמסר לסיגריה. הייתי קונה בקיוסק סיגריה בודדה. עכשיו - למה הדגשתי ארבעה חודשים. איך שירד התשלום האחרון . החשק לסיגריה גבר וגבר וגבר ולא יכולתי להשתלט עליו. הכל פסיכולוגי. בגלל ששילמתי 1200 שקלים כנראה שהיה חבל לי להתחיל לעשן. כי תהיה גם הוצאת כסף על סיגריות וגם המשך התשלומים לאהוד אברהמסון. בקיצור הכל בראש.\ מצבי עכשיו שאני מעשנת המון בכל מצב באוטו בבית, הפסקות עישון בעבודה. חיה את הסיגריה. אני נגעלת כבר לא נהנית. אך פוחדת להפסיק. רוצה אך פוחדת מאד.
 

g a v i

New member
סיפור מדהים... ועצוב -

יכולה לדמיין את עצמי עוברת בדיוק את זה - נראה לי שהמחסום זה סיגריה אחת - ברגע ששוברים את זה, 2 זה כבר שטויות ואני באמת לא צריכה לדמיין - אלא להיזכר בכל הפעמים שהפסקתי, לקחתי 1 וזה גלש... אין לי מושג אפילו איך זה קורה. אז למה לעזאזל מבאסת המחשבה של אי-פעם לא לעשן שוב?? אם זה כ"כ מגעיל (וזה כן) ואני גם יודעת שאין לי כח רצון ומיד אחזור להיות מאפרה מהלכת - אז למה כ"כ קשה המחשבה שזהו - זה נגמר סופית? זה אמור להיות חגיגה. כרגע, אני מפסיקה (נכנסת ליום 5 כבר), עקבית, החלטית - אבל מבואסת. שילוב מוזר. לא מאמינה שאעשן אבל לא החלטית כמו שהתחלתי - פתאום זוכרת שזה רע מספיק להפסיק, אבל... (יש אבל). מקווה שהשלב הזה יעבור מהר וברור לי שזה הכל בראש. עצם זה שאני לא מתגעגעת לסיגריה ממש - אלא לעישון. לצאת החוצה ולעשן.... לא יודעת מה בדיוק כ"כ מושך בזה.
 
לדעתי הגישה של לעולם לא, והגישה של

זה סופי, ובחיים לא. נורא מפחידה. לדעתי את צריכה לומר לעצמך כרגע אני לא... היום אני נקיה..... כי זה נורא מפחיד וזה אמור לגבי כל דבר לעולם לא...... כל יום לגופו. זה כבד מידי לחשוב הלאה. לדעתי כל יום זה הישג ומחזיקה לך אצבעות. אל תפלי בבקשה אל תפלי.
 

g a v i

New member
תודה ../images/Emo13.gif נורא קשה לא לדוש בזה...

אבל וואלה - היום היום החמישי שאני לא מעשנת
למה אני כ"כ משגעת את עצמי על מה יהיה הלאה. תוך פחות משבוע הלכתי ממצב של חוסר שליטה טוטאלי, של עישון כבד מאד, שיעול מטורף - ובעצם כל הסיבות שהפסקתי - והנה: פיזית מתחיל להיות ממש הקלה, רגשית פשוט גאה בעצמי, נפשית... קצת באסה, לא יודעת למה (אולי זו סתם תופעת לוואי?) אבל אני קצת ב-down, קצת יותר תשושה וגם קצת פגועה מבעלי שלא מזיז לא כלל שאני עוברת משהו כ"כ קשה לי (וזה מאד לא אופייני לו...) כל יום לגופו, אה? here we go... תודה
 
למעלה