להיות או לא להיות (אמא)

[ponder]

להיות או לא להיות (אמא)

אני בחורה צעירה, כבת 26 + (שואף ל-27), אקדמאית , משכילה, עובדת בעבודה טובה ונשואה קצת פחות משנתיים. אני לא יודעת אם אני רוצה ילדים בשלב הזה ובכלל בשנתיים שלוש הקרובות. הנה - אמרתי את זה . אתם יכולים לדמיין שבשלב הזה של הנישואים הלחץ מהמשפחה מתחיל להתגבר, אבל זה ממש לא מעניין אותי ואני שמה הכל בצד. הבעיה היא שגם הלחץ מבן-הזוג מתחיל להתגבר, וכשבכל פעם אני מעלה את החששות שלי לגבי ילדים הוא נכנס "ללחץ". הוא מבחינתו בשל ומאוד רוצה ילדים. ואני - אני לא יודעת מה עמדתי לגבי העניין עדיין. אני קוראת המון ולא משנה איך הופכים את זה, מי שהכי נפגע כתוצאה מהבאת ילדים לעולם זו האישה. גם אם הזוג שוויוני לפני הילדים, גם אם חלוקת המטלות בבית שווה, גם אם השכר שווה - הכל משתנה כהרף עין לאחר הלידה. ולא רק בבית. גם בחוץ - בשוק העבודה האטרקטיביות שלך כאמא שואפת לאפס ביחס לאישה ללא ילדים. זה פשוט מפחיד אותי. למה לי לעשות משהו שיוביל בסופו של דבר לפגיעה אך ורק בי??? אני לא "אמא" באופי, אני לא מתחברת לילדים ואני גם ממש לא מתחברת למטלות "הנשיות" של הבית. התחיל להמאס לי קצת בעבודה שלי, אני עובדת במקום טוב מבחינת המקצוע שלי וגם מקום טוב לאמהות (משרד ממשלתי), ואני שמה לב ששיחות ההתלבטות שלי (עם בן-הזוג ואנשים הקרובים אלי) לגבי לעזוב אותו תמיד מסתיימות בכך שזה מקום טוב לאמהות... מצד אחד - זה מרתיח אותי. כי גם בן הזוג שלי עובד במקום מסודר (מקביל לממשלה) אבל ההטבות ניתנות רק לאמהות. למה שהוא לא יסיים בשלוש וחצי????? למה יש רק "אמא עובדת" ולא "אבא עובד". זה לא הוגן שכל הלחץ מופעל רק עלי! מצד שני - אני לא אוהבת לעבוד הרבה שעות (למה, רק ילדים צריכים להיות תירוץ לצאת מוקדם? יש לי את העיסוקים שלי...) בתקופה האחרונה כשהתחלתי לחפש עבודה אחרת זה היה אחד מהדברים שהצבתי בעדיפות ראשונה ובגללו כמעט כל המקומות נפסלו על הסף. אומנם היום אני עושה לא מעט שעות נוספות אבל ברור לי שיש לי גמישות רבה שלא היתה לי במקום פרטי. וברור לי שבעתיד ובכלל כשאהיה אמא אז לא תהיה שאלה לגבי השעות. ואם תכף אקבל אעלה בשכר אז בכלל אין לי שום סיבה לעזוב.. אז בעצם יש כאן שתי שאלות: אני יודעת שאני לא רוצה להיות אמא בקרוב. כלפי חוץ אני אומרת לא לפני 28 אבל בפנים אני יודעת שלא לפני 30. איך מתמודדים עם זה מול בן הזוג? איך מתמודדים עם לחץ של המשפחה שהופך להיות מאסיבי ובוטה יותר ויותר? השאלה השניה אולי לא קשורה לפורום הזה, אבל תמיד טוב לשמוע חוות דעת - האם לוותר על סיפוק בעבודה למען שעות עבודה נוחות (משהו שכאמור אני רוצה גם היום) ושכר טוב (שבחיים לא הייתי מקבלת בחוץ מבלי שידרשו ממני שעות רבות ...) . חשוב לציין שיש מסלול קידום בעבודה הזו , אך גם הוא לא טומן בחובו הרבה עניין בתפקיד.

 

[TheVillageIdiot]

עד לאיזו נקודה באמת דיברת עם בן הזוג?

הוא יודע ומבין את הבעיות והחששות שלך? הוא הציע פתרונות כלשהם? האם הוא מוכן לקחת על עצמו יותר ממך, או האם הוא אוטומטית מניח (כמו רוב האנשים) שאת תקחי על עצמך ריצות הביתה לילדים חולים ו"משרת אם" כדי לקחת אותם מהגן?

 

[מארי 10]

הי פונדר ברוכה הבאה ../images/Emo8.gif

מקריאת הההודעה שלך ניכרת התלבטות שהיא קצת פחות עם עצמך לגבי נושא האמהות - ניכר שאת רוצה לקבל את ההחלטה נניח בסביבות גיל 29-30 שזה אחלה וזה בסדר ואם זה מה שמתאים לך - חשוב להיות שתיהי קשובה לזה. אני מבינה כמה שלחץ סביבתי יכול מאד להכניס למצב של מתחים וזה ממש לא נעים להיות בעמדה כזו - ובוודאי לא הוגן לאף אחד להתערב לשני מתי הוא מחליט החלטה כה גדולה כמו להביא ילד - כמו כל התערבות אחרת בענייני הזולת שלא אמורה להיות - אבל קורית. אני חושבת שהנקודה המרכזית כאן במה שאת מעלה - היא ההסכמה בינך לבין בעלך, כלומר, האם את יכולה לדבר איתו על רגשותייך, לשמוע אותו, לא לבטל אותו (אם קשה לכם להידבר ביניכם בנושא זה אפשר גם ללכת ליעוץ על מנת לבדוק מה קורה במקום הזוגי בהקשר זה של הבאת ילד). לדעתי את תרגישי יותר חזקה כאשר בעלך יהיה איתך בקצב שלך והקצב יכול להיות שונה בין בני זוג וזה בסדר. האם הנושא עלה לפני הנשואין? כשתרגישו כזוג יותר שלם עם מקום של נניח- לדחות את קבלת ההחלטה אז צריך לשדר לסביבה חד משמעית - אתם זוג צעיר (גם אם הייתם מבוגרים אסור להתערב...), אתם תקבלו את ההחלטה בעיתוי שיתאים לכם ומבחינתכם הנושא הזה סגור. ככל שאתם תיהיו בטוחים במקום שלכם - כן זה יהיה קל יותר להיות אסרטיבים מול החברה. לגבי נושא התעסוקה - האם "שווה" או "לא שווה" זה משהו מאד אינדבידואלי. כתבת שאת אוהבת את העבודה אבל מתחיל קצת להימאס לך.. האם זה מצב זמני שאת מרגישה או זמן רב? חשוב להפריד ולהבין. האם אולי כל מה שאת מתארת עם הלחצים מחלחל גם לנושא התעסוקה (לפעמים לחץ בתחום מסויים יכול לחלחל ללחץ בתחומים אחרים... להקרין)... יש כל מיני רווחים ופרמטרים בעבודה - שעות נוחות, בוס נוח, עמיתים נחמדים לעבודה, שעות עבודה טובות ואני חושבת שרק את יכולה לדעת מהם הפרמטירם החשובים לך באמת ועל מה להתפשר בהנחה שפשרה - תמיד יש בחיים בכל החלטה. יש אנשים שיאמרו שהפרמטר הכי חשוב בעבודה זה עניין - יש שיאמרו תנאים - שעות, שכר וכו'... אין נכון ולא נכון. מה שמרגיש לך נוח - זה מה שנכון עבורך את יכוהל להחליט שאת כרגע לא מקבלת החלטה בנושא תעסוקה ולבחון את האופציה החדשה - מה דרוש לשם קידום, האם לאחר הקידום צפוי להיות מעניין? מספק? לא תדעי עד שלא תנסי אבל זו החלטה שרק את יודעת מה מרגיש לך נוח ואת יכולה לקחת לך זמן לחקור גם את הנושא הזה....... בכל מקרה, שיהיה בהצלחה - תשארי בפורום = יש כאן אחלה אנשים

 

[G r o m i t]

יש כאן יותר משתי שאלות

יש כאן בעצם לפחות שלוש: 1. האם את יודעת מה עמדתך לגבי אמהות ולמה? 2. מה סדרי העדיפות שלך *כיום* לגבי עבודה 3. איך מתמודדים עם בן הזוג תלוי בשתי השאלות הקודמות. דעותיי: 1. הדבר הראשון שאת צריכה לברר ורצוי שעם עצמך בלבד ללא "עזרה" מחברים/משפחה/בן זוג ושאר מלאכים: האם את - את רוצה ילדים - מתישהו בעתיד - אם כן: מתי (בעוד מספר שנים/ לאחר שתשיגי נסיון כזה או אחר בעבודה / לאחר שתשלימי תואר נוסף וכו') - לא רוצה ילדים בכלל 2. השאלה השניה שאת צריכה לברר עם עצמך: מה את רוצה להשיג בתחום המקצועי ומה נדרש מבחינתך כדי להשיג את זה. אם כדי להגיע למטרה המקצועית שלך (הראשונה מרבות מן הסתם..) וכמובן כמה זמן את מעריכה שייקח לך להגיע לשם. 3. ארגני סדרי עדיפויות בעינייך בנושא עבודה (שעות מול חיים פרטיים, ענין בעבודה, שכר, אופציות קידום - גם אם לא במקום הנוכחי). עם כל התשובות לשאלות האלה ארגני שיחה עם בן הזוג. ככה יהיו לך טיעונים וידיעה של מה שאת רוצה להשיג ותכנית ולא רק כעס או תחושת קיפוח.

 

[נונה17]

כל מה שאמרו לך ועוד

בעיקר כי שושה איננה ומישהי מאיתנו צריכה לדבר על זה: כשאת מדברת עם בן זוגך נסי לברר היטב מה עמדתו בנוגע לטיפול בילדים. נראה שאחד הדברים שמטרידים אותך ביותר זו חלוקת המטלות ביניכם. בצדק רב את מניחה שברוב המקרים, בעיקר אם לא מתכננים את זה מראש, האישה היא זו שעליה רוב הנטל ייפול. היא זו שתצא מוקדם, היא זו שתרוץ לרופא ולאסיפת הורים והיא זו שיצופה ממנה להפוך את הילד למרכז חייה ולשים את הקריירה בצד. זה לא בלתי אפשרי לעשות ההיפך, אבל זה באמת דורש מאמץ מודע והמון תכנון מצד שני בני הזוג.

 

[habubnik]

הבעיה היא שלפני שיש תינוק בפועל ובאמת רואים

כמה שזה תובעני וקשה, כבר שמענו על אינסוף מקרים שהגבר מוכן להבטיח הכל ואומר את כל הדברים הנכונים, ובפועל ....

 

[מיששש]

לצערי זה נכון, ומוסיפה:

לאחרונה כתבתי כאן שאני מחפשת סדנאת הכנה להורות עבור זוג חברים - ולצורך כך עברתי עשרות אתרים בנושא לידה וקראתי המון בפורומים של לפני ואחרי לידה.... כמעט ולא הצלחתי לצוא סדנאות כאלו שמיועדות גם לגברים. יש מליון סדנאות לנשים - אבל סדנאות שמיועדות לזוג, מצאתי רק במכון אדלר, וגם להן הביקוש אפסי. בין הררי המידע שקראתי הבחנתי שיש טיפטוף קבוע של מסרים לנשים: הקשר בינך לבין התינוק הוא לא כמו הקשר בין בעלך לתינוק. את ה"הורה" האמיתי. זה נחמד שהבעל עוזר, אבל אי אפשר באמת לסמוך עליו, ואת היחידה שיכולה לדעת מה טוב לתינוקך (ולפעמים אפילו להגן על התינוק מפני בעלך). לך יש אינסיטינקטים שחודדו באמצעות הורמונים, וזה טבוע בך - וחסר בבעלך. כמובן שזה נכתב בשפה קצת פחות בוטה, אבל המסר חד וברור... והוא מושמע מנשים שילדו, מאנשי מקצוע, מאחיות... מכולם. למרות שאני באופן אישי לא מאמינה שבאמת יש הבדל בין אמא לאבא, זה נראה לי קשה מאוד לעבור את חווית הלידה מבלי להפנים את המסרים האלו ומבלי להרחיק בפועל את הבעל (גם אם הוא רוצה להיות יותר מעורב, וגם אם את רוצה שיהיה יותר מעורב). לצערי, אני רואה את ההפנמה הזו אצל זוגות מסביבי, ורואה נשים שממש הודפות את הבעל עד שהוא מתייאש (אני לא כוללת כאן גברים שמהרגע הראשון לא מתענינים בילד ומשאירים את כל הטיפול בו לאישה). מצד אחד, אני בטוחה שאפשר לפרוץ את התבנית הזו. מצד שני - אני לא בטוחה שאני הייתי מסוגלת לעשות את זה, זה אומר מלבד המאמץ הגופני והנפשי של ההורות, להיות כל הזמן במגננה כדי לא להיפגע, לא פלא שרוב הנשים, פמיניסטיות ככל שיהיו, מעדיפות פשוט לוותר. שושה מספרת שהיא הצליחה - אבל היא עשתה זו רק עם ילד אחד, ולפי זה שהיא זו שמזהירה בנושא הזה באופן קבוע - אני יכולה רק לתאר לעצמי שזה היה לה קשה מאוד. זה בהחלט משהו לקחת בחשבון, ובמיוחד כשאת לא ששה להיות אמא.

 

[נונה17]

זה כנראה באמת קשה מאוד

אני אוכל לדבר מנסיון רק עוד כמה חודשים, אבל על פי מה שאני רואה סביבי זה באמת המצב. מצד שני - אני אופטימית. הרבה פעמים אפשר לראות עוד לפני אם יש סימני אזהרה. לא תמיד הם ברורים ובולטים לעין אבל הם כמעט תמיד שם.

 

[גאטו נגרו]

ponder, ברוכה הבאה אלינו לפורום ../images/Emo142.gif

ניכר שאת מתמודדת עם כמה דילמות, וגם אם הן נראות קשורות, אני חושבת שחשוב ויעזור לך מאד להפריד ביניהן ולהתמודד עם כל אחת מהן בנפרד. נושא הילדים הוא אולי הנושא הקשה ביותר, בעיקר משום שזה נושא כל כך טעון בחברה שלנו. אני מבינה ממך שאת לא ממש רוצה ילדים, בטח לא כרגע, ולא ברור האם בכלל בעתיד. אני חושבת שאין מנוס בנושא הזה משיחה אמיצה וקשה עם בן הזוג. זה כנראה לא יגמר בשיחה אחת, ומנסיון של נשים אחרות פה בפורום, זה יפתח נושא טעון וכואב בין שניכם שתצטרכו לפתור יחד. הפיתרון יכול לבוא בצורות שונות, רובן לא פשוטות, חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות, והיו כבר בפורום סיפורים רבים של זוגות שהיו ביניהם חילוקי דיעות בנושא. נושא העבודה הוא נושא נפרד. גם אם מציעים לך היום לשמור על מקום העבודה שלך כי זו "עבודה טובה לאמהות", את צריכה לזכור שגם אם תחליטי להביא ילד, עדיף לילד שתהיה לו אמא שמחה ומרוצה מאשר אמא שעובדת ב"עבודה טובה לאמהות". את מספרת שבן זוגך עובד במקום עבודה "מסודר" שמעניק הטבות לאמהות עובדות. אני יודעת שברוב המקומות האלה גם אבות יכולים לקבל הטבות דומות אם הם מביאים אישורים שבת הזוג עובדת ואינה נהנית מהטבות אם במקום עבודתה. אם בן זוגך מרוצה ממקום עבודתו, ואינו מתכנן לעזוב, זה יכול להיות פיתרון מוצלח, וגם התמודדות עם שאלת חלוקת האחריות בבית. לגבי ההתלבטות המקצועית שלך, אני חייבת לציין שאני מזדהה. גם אני מחפשת עבודה שתשאיר לי זמן לחיי פנאי. אני חושבת ששוק העבודה של היום נכנס לטירוף של עבדות מודרנית. אני מעוניינת לשנות את זה. אני חושבת שזה אפשרי. בדיוק השבוע פרסמתי פה בפורום קול קורא לפעילות של בית ברל שמטרתה להביא לשינוי בשוק העבודה. אם מעניין אותך להשתתף בפעילות כזו, את מוזמנת להרשם. קישור להודעה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=141854003 (הקובץ עצמו נמצא בהודעה הבאה אחריה)

 

[dotandvir]

אי אפשר להתמודד בכל החזיתות בו זמנית

מול הבן זוג שלך את חייבת ליישר קו - מול כל השאר ממש אין חובה. לדעתי זה רק יהיה הוגן אם תסכמו על תקופה שבמהלכה לא מעלים את הנושא ובסופה תדונו בהמשך הקשר שלכם במידה ולא תרצי ילדים עדיין. הייתי אומר שתקופה של שנתיים היא תקופה סבירה ובסופה תוכלי להחליט אם הסיכון שווה את הסיכוי. מאידך גיסא אם את חושבת באמת שיש סיכוי טוב שתרצי להיות אמא בגיל 30 והשאלה היא רק העיתוי אז אולי כדאי כן להתגמש לגבי הזמן. אם את באמת לא מרגישה רצון להיות אמא כרגע אזי להפוך לכזו תהיה לדעתי טעות גדולה. עם כל שאר מה שכתבת אני מסכים לגמרי. דותן

 

[מארי 10]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[מיששש]

לא שאני רוצה ללחוץ...

אבל האמת היא שהשאלות באלו באמת קשורות זו בזו. החל מהדילמה שהעלית - האם לחפש 'משרת אם', וכלה בכך שאם לא מתכוונים לעשות ילדים, אז מספיקה הכנסה נמוכה יותר, אבל אם כן מתוכננים ילדים בעתיד (וכמובן שתלוי כמה) אז רצוי כבר עכשיו ללהרוויח מספיק כדי לאפשר בסיס כלכלי יציב. הלוואי והייתי יכולה לייעץ בעניין העבודה, אבל זה תלוי רק בכך... ובעניין הילדים - כמו בכל עניין אחר שקשור למשפחה שלכם - אני מציעה לפתוח ערוץ תקשורת עם בן הזוג. יש כאן כמה זוגות שבהם בן הזוג רוצה ילדים והאישה לא - חלק מהנשים החליטו ללדת, חלק החליטו להתגרש, חלק חיים את היום כי הזוגיות יותר חשובה להם מאשר ילדים, וחלק מחפשים פתרונות יצירתיים (למשל: אימוץ. כשמאמצים, באמת אין שום סיבה שבעולם שההורות תיפול עליך יותר מאשר על בן זוגך). חשוב ששניכם תוכלו לתקשר בנושא הזה, באופן הוגן ומכבד, מבלי שאף אחד ילחץ על השני.

 

[Indie62]

ענו לך לעניין, אבל קטנה לגבי העבודה

זה נראה לי מצויין (גם אם לא תואם את הגישה הרווחת בעולם המערבי) לקחת עבודה נוחה ונעימה שמספקת לך יותר שעות חופש כדי שתוכלי להנות בהן מתחביבים. ומאידך, כאימא השעות הללו לא יהיו שעות חופש אלא שעות טיפול בילדים. (ייתכן שאם וכאשר תעשי ילדים - תשמחי לטפל בהם יותר. קשה לדעת מראש, אבל לדעתי צריך לנסות ללכת עם מה שאת יודעת על עצמך עכשיו, ולא להניח שתהפכי פתאום ל"אמא אווזה" אחרי הלידה). אם לך תהיה משכורת נמוכה ושעות טיפול רבות בילדים, לעומת הבעל - זה מקצר את הדרך לחלוקה לא שוויונית של הנטל בבית. חזרה מהירה לעבודה בשעות ומשכורת דומים לשלו תביא בסבירות גבוהה יותר לחלוקה שוויונית יותר לא רק בפועל, אלא גם "בראש". בהצלחה בכך מה שתבחרי!

 

[Indie62]

אבל בקריאה שניה

אם את לא עומדת להפוך לאם בוודאות בשנתיים הקרובות, קחי את המשרה הנוחה ותקרעי את העיר! אם לא עכשיו אז מתי...

 

[Go Leo Go]

אבל גם עבודה יכולה להפוך לתחביב

גם עבודה יכולה להיות תחביב - ובדרך כלל יותר מכניס מחוג מקרמה או סדנת קרמיקה (למעט גאוני חימר).