לא חושבת שיש ממה להיעלב
בקשר זוגי, לכל צד יש את החבר'ה שלו - אלה שהוא מרגיש (/ה) הכי בנוח איתם. בתגובות הנגללות ציינת שאין לך שפה משותפת עם החברים שלו וזה הגיוני לגמרי ולגיטימי. סביר להניח שביציאות שלך איתו עם החברים שלו, את באמת מרגישה לא בנוח וכנראה שגם רואים את זה עליך. זה קרה גם עם החברה של אחד מהחברים הטובים שהיו לי, שהייתה עושה סצנות צומי כל פעם שהוא יצא איתנו, כי לא הייתה לה שפה משותפת איתנו והיא נורא נעלבה שהוא מקדיש לה פחות תשומת לב. ככה זה בחיים, אין מה לעשות. אגב, אותה בחורה גרמה בסופו של דבר לניתוק הקשר של החבר הטוב איתנו (ומדובר על חבר קרוב מזה 6 שנים) בגלל שהיא רצתה לבוא איתו לכל המפגשים שלנו ופשוט עשתה אווירה לא משהו בכלל. אני חושבת שעצם זה שהחבר שלך העלה את הטענה הזו צריך לתת לו קרדיט גדול מבחינתך. הוא מנסה למנוע מצב של התנגשות עולמות והעכרת אוירה, במה שאמור להיות המאורע הכי שמח של חבר שלו. אין טעם להתבכיין על זה שאת "עול" כי את לא - אם הוא לא היה אוהב אותך הוא לא היה איתך 3 שנים. פשוט כנראה שאת מייצרת "עול" חברתי כשאת נמצאת בחברת החברים שלו, בגלל חוסר השפה המשותפת. את יכולה להיות הכי חברותית בעולם, אבל אם זה לא זה זה בחיים לא יעבוד. קחי את ההצעה שלו ותזרמי איתה - תני לו להינות עם החברים שלו בראש שקט ולחזור מבסוט ואוהב אליך. אני בטוחה שהוא לא היה עושה לך סצנות היעלבות אם היית הולכת לבד לחתונה של חברה שלך מהחברות הקרובות שלך, אם הוא היה יודע למשל שכל מהות השיחה שלכן זה הורדת שיער בלייזר ולקים (דוגמא קיצונית כדי להסביר את המצב). אם את חושבת שיש לך ממה להיעלב, כנראה שאת לא בוטחת בחבר שלך מספיק כדי לאפשר לו להתרחק ממך מעט ולהשתחרר עם החבר'ה שלו. קחי אויר וחייכי - יש לך חבר טוב. כל כך טוב שהוא מסוגל לזהות בעיה בסיטואציה מסויימת ומנסה לפתור אותה. היה לי חבר שממש לא התחברתי לחברים שלו. לא משנה כמה חברותית הייתי וכמה חברותיים הם היו, פשוט לא הייתה לנו שפה משותפת. בסופו של דבר הוא ביקש ממני לצאת איתם בלעדי, כי הוא לא רוצה להרגיש לא בנוח לידם ולדאוג לי כל הזמן. הוא צדק ב-100 אחוזים. בקיצור, אם את באמת נעלבת מזה שהוא לא רוצה לשים את שניכם בסיטואציה לא נעימה, סימן שמשהו לא נכון ביחס שלך למערכת הזוגית שלכם (לדעתי זה נובע מחוסר ביטחון שלך בו).