יערה אלרואי1
New member
לגימה
כשם שלא פיללתי לאישי, לא פיללתי גם אליך, זר מוכר וצעדו נמהר, מבקש אל מפתן ביתי. את אישי שלחתי מעליי לתור את רחמי המדבר והנה אתה, תר אותי שאברכך ברחמיי ולא אבקשך, לך. רגל שבורה, אבק דרכים מסמא את עיניך וכל שתבקש – לגימת מים. מן המסעות שבת אליי וסיפורים לך אין ספור, על מפלצות גדולות אוזניים בארץ הקינמון, ועל שדים מנומרים אורבים לטרף ביערות העד של האדם השחור, על חברים שאבדו למכשפות הים באופקיו האין סופיים של האוקיינוס האדיר: אך, ראשית כל, מים. מים, להרטיב את הגרון, לגימה, לגימונת, שתחייה מעשיות פלאים. שרפרף עץ, אם יש, נשב יחד ונעלה נשכחות, ואולי מזרן רך – כמה טוב יהיה להרים מעט רגל דואבת. תוכלי לשבת לידי, לא כל כך רחוק, אם תניחי כך את ראשך על חזי אוכל להריח את תלתליך, ערגתי לעורך, אין אישה שמנשקת כמוך בכל אסיה. מים. לגימה, לגימונת.
כך עומדים. אישה אל מול אישה מן העבר, חזיון תעתועים, זיכרון נשכח המבקש נפשו אל בין כתליי. פניו שזופות, עיניו כנות, גופו יגע. את ברכתך, הוא אומר.
את ברכתי, קבל, אישי, אני משיבה. ברכתי לצאת ולתור את רחמי המדבר. ודלתי, סגרתי.
כשם שלא פיללתי לאישי, לא פיללתי גם אליך, זר מוכר וצעדו נמהר, מבקש אל מפתן ביתי. את אישי שלחתי מעליי לתור את רחמי המדבר והנה אתה, תר אותי שאברכך ברחמיי ולא אבקשך, לך. רגל שבורה, אבק דרכים מסמא את עיניך וכל שתבקש – לגימת מים. מן המסעות שבת אליי וסיפורים לך אין ספור, על מפלצות גדולות אוזניים בארץ הקינמון, ועל שדים מנומרים אורבים לטרף ביערות העד של האדם השחור, על חברים שאבדו למכשפות הים באופקיו האין סופיים של האוקיינוס האדיר: אך, ראשית כל, מים. מים, להרטיב את הגרון, לגימה, לגימונת, שתחייה מעשיות פלאים. שרפרף עץ, אם יש, נשב יחד ונעלה נשכחות, ואולי מזרן רך – כמה טוב יהיה להרים מעט רגל דואבת. תוכלי לשבת לידי, לא כל כך רחוק, אם תניחי כך את ראשך על חזי אוכל להריח את תלתליך, ערגתי לעורך, אין אישה שמנשקת כמוך בכל אסיה. מים. לגימה, לגימונת.
כך עומדים. אישה אל מול אישה מן העבר, חזיון תעתועים, זיכרון נשכח המבקש נפשו אל בין כתליי. פניו שזופות, עיניו כנות, גופו יגע. את ברכתך, הוא אומר.
את ברכתי, קבל, אישי, אני משיבה. ברכתי לצאת ולתור את רחמי המדבר. ודלתי, סגרתי.
