לגיטימי לנסח מסמכים ולחתום עליהם כה

[AtShiRaAaAs]

לגיטימי לנסח מסמכים ולחתום עליהם כה

כהסכמים בין הורים לילד? אני שואלת בתור הילדה שאמנם כבר לא כ"כ ילדה אבל עדיין תחת קורת גג ההורים וגם עדיין מן הסתם מנהלת קשר ותקשורת מסויימת עם ההורים. אני חושבתש על מנת להקל על התקשורת בטח ובטח אם להורה יש זכרון חלש עדיף לנסח בכתב ולחתום בשביל שיהיה ברור שהיתה הסכמה- בכל נושא שהוא. וככה אם אחד מהצדדים שוכח או לא מתנהג בהתאם לסיכום יש מסמך מחייב. נראה לכן שזו גישה לא נכונה להחתים? אצלי זה אולי נובע כי בתור ילדה ההורים שלי לא הראו עקביות ועמידה בסיכומים בעצמם. אמא שלי אומרת שלא צריך לחתום. אני חושבת שכן. מה דעתכן, לגיטימי לחתום על כאלה הסכמים או ששגוי?

 

[שרה16]

אם המצב מחייב חתימה על הסכמים..

עדיף לפרוש כנפיים...

 

[05 מיכל]

השאלה היא למה לא עומדים בהסכם

האם זה מפני שהזיכרון קצר, או שהזיכרון קצר כי יותר מדי קשה לעמוד בהסכם? אם הבעיה היא רק הזיכרון -אז לרשום את ההסכם זה רעיון טוב. לגבי ההחתמה - יש בזה הבעת אי-אמון, אז תהיי זהירה. אבל יכול להיות שזה הולך להפך: מסכימים על משהו, ולא קולטים כמה קשה יהיה לבצע (מוכר לך? "אם כולם יכולים - אז כנראה אפשר...") וכשלא מצליחים לא מבינים כל כך למה, אז מתחילה ההכחשה. דרך אגב, האם למישהו מההורים יש ADD במקרה? את יודעת, זה תורשתי... בקיצור, שירהלה, אני חושבת שעם כל הכאב - צריך ללמוד להשלים עם אי-השלמות של ההורים, ורק אח"כ לחפש את הפתרונות המעשיים. זה קשה. כמה טוב היה אילו הורים היו מושלמים...

 

[AtShiRaAaAs]

יודעת שזה תורשתי לאמא כנראה ADD

לא מאובחן. לדעתי יש לה. על כן חוץ מזה שאנחנו בכלל דומות התקשורת ביננו כל כך קשה. החשש שלי שגם אם יהיה רשום לאו דווקא יסכימו בדיעבד שהסכימו לסיכום. יש לי ניסיון בזה מגיל מאוד צעיר. בגיל 9-10 כבר ביקשתי שננסח בכתב הסכמים ביננו כי הם תמיד שכחו ובתור ילדה היה לי קשה להתמודד עם הארעיות של הקיום והכללים שלי. ועל כן, בהחלט כן, יש בהחלט תחושה של אי אמון וחוסר בטחון עצמי ובגורם הסמכותי. אולי זו אחת הסיבות שיש לי נטייה תמידית לערער על גורם הסמכות. ובנוגע לזה שהם לא מושלמים זה ברור... אבל יש דברים בי שזעקו לאיזה טיפול אני זקוקה ושזעקו בכלל ואני לא יכולה להפטר מההרגשה שהיתה הזנחה ושבגלל שלא היו כוחות בכללי יצאתי פגועה מהעניין בטווח הקצר והארוך. מלברוח מהבית לכל מיני גורמים שליליים ומדחיית כל סדר החיים הנורמלי לגיל יותר מאוחר. וכו. ובנוגע לתגובה השניה- לצאת מהבית זה לא אפשרי ואני גם לא רוצה לוותר על המערכת יחסים שלי עם המשפחה שלי. זה הבסיס והעיקר בשבילי. מעבר לכך השאלה היתה כללית

שאלתי מה דעתכן בתור אמהות לילדים עם ADHD איך אתן הייתן מרגישות לו ביקש להחתים אתכן?

 

[05 מיכל]

לנסח בכתב ביחד - כן, לחתום - לא

לנסח בכתב ביחד כדי שלא יהיו ויכוחים על מה סיכמנו - הייתי מוכנה. לחתום - זה לא במקום במערכת היחסים של משפחה. אם הילד שלי היה מבקש ממני לחתום הייתי מסרבת, ומנסה להידבר איתו על הרגשות שמובילים אותו לזה, כי ברור שזה לא פתרון מעשי (החתימה לא תגרום לביצוע) אלא שהדרישה לחתימת חוזה היא דרך להביע את הכעס, האכזבה וחוסר האמון.

 

[AtShiRaAaAs]

מפני שהזכרון קצר ומפני שהמאבק היומי

היומיומי מתיש בכל מקרה ולהקצות עוד קצת משאבים לדברים כיבכול שוליים כי הם לא קשורים להשרדות היומיומית... לדעתי זה חבל כי המאבק היום-יומי הוא לא רק בשביל לחיות אלא בשביל לחיות טוב וזה בהחלט קשור לאיכות חיים בצורה ישירה, לדעתי על כל פנים.

 

[zivadina]

העתקתי את שאלתך לאורחות המומחיות

היות שזאת שאלה התנהגותית מובהקת.

 

[AtShiRaAaAs]

תודה זיוה!

 

[שריד]

החתמה כאקט סיכום

נגיד שאני רוכש חפץ חדש ... אני משלם בכרטיס אשראי... אני בעצם מתחייב שהכסף יגיע למוכר... אני חותם על האשראי נכון ? המוכר מצידו אחראי על טיב המוצר הוא נותן לי שטר אחריות ומחתים אותו... נגיד אני שאני רושם את הבת שלי למעון...אני בהחלט חותם על הסכם שאומר שידועים לי התנאים המסופקים ועוד התחייבויות... ומצד שני מה המעון מתחייב לבת (למשל כאשר אני חותם שאני מסכים לתת לה אקמול... ההדדיות אומרת שהם מתחייבים לתת לה אקמול במידת הצורך...) גם בנישואים יש חתימה על הסכם הבעל חותם על הכתובה ופרשנות שלי לאקט הטבעת היא, שהטבעת שהיא גם סוג של חתימה על הסכם (אסורה לכל)... את מבינה, ההסכמים קיימים כל הזמן מסביבינו... החתימה נשמעת כמו אקט נחרץ משפטי... ומה עם החתימה על הסכם השלום עם מצריים ??? מה אני רוצה לומר... כן חתימה או לא חתימה זהו רק אקט של הסכמה... הדרך לאקט הזה, המשמעות שלו, היא החשובה... למשל אם נחשוב מהי חתימה הרי היא חלק מעיצוב העצמי...הבגרות... לתת לפתח חתימה עצמאית הרי יש כאן סוג של אחריות... עיקביות...יציבות באמירה... לסיכום כמו קודמי, השותפות והדיאלוג ב"חוזה", הם החשובים כמובן, אבל החתימה אומרת, אני מסכים לתוצאות הדיון בין הצדדים... והחלק שלי הוא שווה כמו החלק של הצד השני... ובמאמר מוסגר, בינינו, מי לא מפחד להתחייב (למשל למשכנתא

).... כן בעד חוזים, כן בעד חתימות... לא כאשר זה הופך לדרך חיים במקום לדבר... בברכה שריד

 

[AtShiRaAaAs]

החתימה היא רק סיכום שיחה. וביטוח אפ

יש צד שכחן ולא סמיך... ביטוח למעט לא הרבה... רק טיפל'ה יציבות. וכשיהיו לי ילדים זה נראה לי אחלה כלי להכין אותם לעולם האמיתי ולפתח חוש אחריות אצלם

נראה לי שלי בתור ילדה זה היה תורם. במיוחד אם המבוגרים היו יוזמים את זה!

 

[zivadina]

חתימה על מסמכים בין בני הבית

שלום AtShiRaAaAs . אני אנסה להתייחס מנסיוני מבלי לחשוף יותר מדי את משפחתי. ובכן, וזאת דעתי הפרטית ביותר, הרגשת הצורך לחתום על מסמכים מראה על חוסר אמון בסיסי. אני מכירה מקרוב רמת אמון כזאת שדי בהבטחה כדי שלא יצטרכו לחזור עליה, למשל כאשר אני מבטיחה מימון לפעילות מסוימת של ילד שלי. מצד שני, אני מכירה גם רמת אמון כזאת שמקבל ההבטחה לא סומך על המבטיח, כיוון שהמבטיח יכול ב"קריזה" להתעלם מהבטחתו. אני גם יודעת שיש הבטחות שנתתי ולא הצלחתי לעמוד בהן. למשל, כאשר אני מבטיחה לא להרים את הקול בהתלהבות בשיחה עם ילדיי. לסיכום: אני מרגישה מחויבות עמוקה לקיים הבטחות, אבל לא תמיד מקיימת אותן. לעומת זאת, אני מכירה אנשים שמרשים לעצמם לקיים הבטחה רק עם "בא להם". אני חושבת שילדיי יודעים שאם לא קיימתי הבטחה, זה בגלל שלא יכלתי, ולא בגלל שלא התחשק לי. מכאן נבנה האמון שלהם בי. באשר לצד ה"לא סמיך" שהזכרת, אני חושבת שאף חתימה לא תהפוך אותו ל"סמיך" אלא אם יחליט להשתנות כדי לעורר את אמונך, או שזאת תקלה באופי שלו ואת פשוט צריכה לנהוג ב"כבדהו וחשדהו" ולא לצפות ממנו למה שאיננו מסוגל אליו, עם כל הצער העמוק שבדבר. חלק מן ההתבגרות זה לקבל את מה שאיננו ניתן לשינוי. מקווה שהוספתי לך נקודת מבט לנושא האמון, שבעיניי הוא חשוב מאוד מאוד.

 

[AtShiRaAaAs]

זיוה אמרתי לך פעם שאת נהדרת לדעתי?

אם לא אמרתי אז הנה אני אומרת, את נהדרת! תודה!

 

[zivadina]

תודה../images/Emo24.gif

 

[שרון י ע ל]

התעניינות

שלום שריד. תספר לי על הפורום שלכם, זה נשמע לי מעניין.