לב המאפלייה ימינה
V.S. Naipaul "A Bend in the River"
עבר קצת זמן מאז שקראתי את הספר הזה, ועכשיו אני מגיעה לכתוב עליו. זה ספר שצריך לתת לו את הזמן. גם זמן לקרוא אותו, ועוד יותר לתת למילים לשקוע. זה ספר, למען האמת, קצת משעמם, מהסוג שבפורום אחר נהגנו להגדיר כ"שיעמום משובח". סאלים הוא בן למשפחה הודית שיושבת מזה מאות שנים בחוף המזרחי של אפריקה ומנהלת שם מסחר משגשג וחיים נוחים בבית גדול מלא עבדים שחורים. הזמנים מבשרים על סופו של העידן הקולוניאלי, ובני הקהילה ההודית מחפשים פתרונות שונים. הפתרון של סאלים הוא מעבר ללב היבשת השחורה, שם הוא מקבל על עצמו את העסק של קרוב משפחתו נזרודין, בעיר שבנו הבלגים בעיקול הנהר הגדול (הקונגו, כנראה, אבל שם העיר, הנהר או המדינה לא מופיעים בספר). מכאן ואילך העלילה מתארת את חייו של סאלים בעיר הנבנית ומפוררת ושוב נבנית, את האנשים שהוא פוגש: מלומדים אירופאיים, אנשי השבטים מהיער, סטודנטים שאמורים לבנות את "אפריקה החדשה", סוחרים, פקידי ממשלה, עבדים לשעבר, כמרים, מכשפים ועוד. היבשת כולה נמצאת בכאוס מוחלט של פוסט-קולוניאליזם ומיטלטלת בין תקווה ליאוש, אבל נוטה רוב הזמן לכיוון היאוש. החיים של סאלים קטנים עד כאב, לא מרגשים בכלל, ונטולי הרפתקאות. הספר הזה הוא כמעט ההיפך המוחלט ממה שהייתם מצפים מספר על אפריקה. אין הרפתקאות מסמרות שיער או מסעות אקזוטיים, אין גילויים מרעישים, יש חיים עלובים ושוחקים מלאי טרדות עם מעט מאד שמחה. וישנו היער, ה- bush , המאפלייה שנמצאת שם כל הזמן, ברקע, בשוליים, רוחשת פעילות חשאית של טבע ובני אדם, ומחכה לכבוש בחזרה את חלקת היער שבני האדם החליטו להקים בה עיר וציוויליזציה. ניאפול, בעצמו ממוצא הודי-אפריקני, מתאר בצורה מאופקת ולירית מאד את סיפור שקיעתה של היבשת השחורה שלתוך מלחמות שבטים, תוהו ובוהו, שחיתות ושנאה, ואת מה שקורה לאנשים שנקלעו למצב חסר התקווה הזה. אפשר לסכם את הספר במילותיו של מאהש, חברו הסוחר של סאלים: It's not that there is no right and wrong, there is no right אין צודקים אצל ניאפול, ואין גם האשמות. העוולות הבלתי אפשריות שגרמו הקולוניאליסטים נענות בעוולות גדולות עוד יותר מצד האפריקנים. מי שמנסה לתקן הופך מהר מאד לקורבן בעצמו, ואנשים פשוטים כמו סאלים צריכים למצוא את דרכם איכשהו בתוך שדה המוקשים, בתוך לב המאפלייה. הם צריכים לשרוד, גם אם המחיר בלתי נסבל לפעמים. ספר לא פשוט. לא המציאות המתוארת ולא סגנון הכתיבה. הוא עדין מאד, בלתי מתלהם למרות הנושאים הנפיצים של יחסים בין גזעיים ופוליטיקה של העולם השלישי, וכתוב פשוט נפלא. מומלץ מאד מאד, אבל מצריך סבלנות.