לבן ולכולם: שרשור תולדות השינוי

pinibs

New member
לבן ולכולם: שרשור תולדות השינוי

חג שמח ומלא מנוחה לכולם, אז כמו שאומרים, עברה לי מחשבה ("במישור הפילוסופי")
הצעתי היא שנתחיל לשרשר לכאן תעוד של שינויים שאנו עוברים, העונים לקריטריונים הבאים: - השינוי הוא פרי של מחשבה ותכנון ארוכים (כלומר, לא משהו שחשבתי עליו לפני שתי דקות ולפני דקה התחלתי ליישם אותו) - השינוי נעשה מתוך בחירה, כלומר עם כוונה תחילה (במילים אחרות, לא שינוי שקרה לי, אלא שינוי שגרמתי לו לקרות לי) - השינוי הביא לתוצאות "מוכחות" (כלומר, קרה משהו - ללא תלות במדדים סובייקטיביים כגון "טוב" או "לא טוב" - בעקבות השינוי) - השינוי, כמו גם התוצאות שבעקבותיו, הם סוג של תהליך (כלומר, לא התרחשות חד פעמית בסגנון "זבנג וגמרנו", אלא משהו שנמשך על פני זמן) - השינוי נועד לשפר בנו כל דבר שהוא (כלומר, פשוט לקדם אותנו עוד צעד לקראת היותנו שלמים יותר / בריאים יותר / טובים יותר לעצמנו וכל הסובב אותנו) אני בטוח שלכולנו יש לא מעט שינויים כאלו. לי בוודאי יש כמה וכמה אז אתחיל בדוגמה ראשונה: שינוי הרגלי התזונה תכנון - לא אגזים אם אומר שהמחשבות על שינוי הרגלי התזונה שלי מלוות אותי שנים. כל אותן שנים, הכל התחיל ונגמר במחשבות. היו תקופות בהן חשבתי על כך יותר, היו תקופות בהן חשבתי על כך פחות, אבל מעשה לא עשיתי. לשמחתי, בורכתי כנראה בחילוף חומרים לא רע, כך שלכאורה יכולתי להמשיך להכניס לגוף מזון בלי חשבון, והסתדרתי עם זה. בקיצור, לא הייתי מעשי משך שנים, אך בגלל המחשבות הנ"ל היה לי ברור שיום אחד זה יקרה, שיום אחד אעשה את השינוי. בחירה - ויום אחד זה קרה. בתוך תהליך כולל יותר של שינויים בחיים, הכנסתי גם את השינוי בתזונה. לא אכנס לכל הפרטים באשר לתהליך הכולל, אך אומר רק שאני חווה שינוי תמידי לטובה בחיים בכלל, שבמסגרתו, ככל שטוב לי כך מתאפשרים לי יותר שינויים חדשים ומבורכים. אז יום אחד פשוט טלפנתי לתזונאית וקבעתי איתה פגישה. בשל העניין רב השנים בנושא צברתי לא מעט ידע רלוונטי, כך שהפגישה לא היתה בבחינת גילוי תורה מסיני. הפגישה עבורי היתה פשוט ציון דרך. משהו כמו (וסליחה אם זה נשמע יומרני מדי) "החיים עד הפגישה" ו"החיים אחרי הפגישה". התזונאית הסבירה לי שכדאי לי לעשות את השינוי בהדרגה, וכל מספר שבועות להכניס שינוי קטן בתזונה, אבל זה פשוט לא היה נחוץ. השינוי היה מיידי וגורף, ולא היה בו שום מאמץ!!! תוצאות - אין כאן הרבה חוכמות. הפסקתי להכניס לגוף את מה שבעיני מזיק לו (סוכרים מעובדים דוגמת קולה וממתקים, חומרים לבנים - כלומר מעובדים - כגון קמח לבן, אורז לבן, סוכר לבן, שומנים, בשר אדום וכו´ וכו´) ואני פשוט הרבה פחות עייף, אני קל (לא רק עניין של משקל - שלא ממש הפריע לי גם קודם, אלא של משהו מעבר לזה. עם זאת חשוב לציין שמשקל הגוף אכן יורד, ובקלילות יתרה), ואני פשוט מרגיש נהדר! תהליך - השינוי הוא כמובן שינוי מתמשך. מה שמאד נכון לי בדרך בה בחרתי הוא חוסר פנאטיות. כלומר, מותר "לחטוא" (הכל בחירה שלנו הרי) ואין צורך בהלקאה עצמית. מה שמאפשר זאת זה עצם קיומו של תהליך. בגלל שאני יודע שרכשתי הרגלי תזונה חדשים, כיוון שאני מתמיד בהם, וכיוון שאני יודע שההרגלים החדשים לא יסתיימו מחר, אני לא צריך להיות היסטרי בעקבות כל "סטיה" מהדרך. לדוגמה, אני מוזמן לארוע כלשהו בו מגישים אוכל מפתה (סטייקים עסיסיים, עוגות משגעות, אלכוהול ומה לא). אם זה מתאים לי באותו רגע אני יכול "להתפתות". לאחר הארוע אני שב לתזונה הרגילה שלי (היא כבר הפכה לרגילה, וזה מה שיפה) ו"מפצה" את הגוף על הקושי הזמני שגרמתי לו. כך, אם כבר בחרתי "לחטוא" אני יכול להנות מזה עד הסוף, בלי יסורי מצפון. התהליך ארוך הטווח נמשך, וזה מה שחשוב. שיפור - במסע האישי שלי לשיפור עצמי, כל שינוי הוא חלק משינוי גדול יותר. הצלחה בשינוי הרגלי התזונה גורמת לי להרגיש ולתפקד הרבה יותר טוב. זה בתורו מגביר את היכולת שלי לבצע שינויים נוספים, וכך הלאה. אני משפר גם את היכולת שלי לקיים את תהליך השינוי עצמו (לדוגמה: אני לומד להתארגן בבית באופן יותר ויותר יעיל בכל הקשור להכנת האוכל שלי, אני ממשיך ללמוד מה נכון לי לאכון ומה פחות נכון וכו´). אז זהו בינתיים. מקווה שעניינתי אתכם, ושעוררתי בכם את הרצון לספר על שינויים משלכם. הקריטריונים שהצבתי כמובן אינם חקוקים בסלע, אך הם נראים לי נכונים לצורך הגדרת השינויים המסויימים אליהם אני מכוון. והערה אחרונה לסיום: תיארתי את השינוי בהרגלי התזונה משום שעבורי הוא משמעותי ביותר (הוא מסמל לי התקדמות והצלחה, הוא מגדיר חלק מהיכולות שלי ועוד). חשוב לי להדגיש שאין בכל מה שאמרתי ולו נימה אחת קטנה של שיפוט לגבי מי שהרגליו שונים מאלו שלי. חיה ותן לחיות. שנה משמעותית לכולכם, פיני
 
כבר שנים אני זומם להפחית מהחפצים

האישיים שלי באופן דרסטי ביותר. כבר בצעתי בעבר "מבצעי טיהור" פיסיים, בלתי פיסיים ומשולבים, כולל אפילו השמדה שיטתית של כל אלבומי התמונות שלי, אבל החלום הרטוב שלי כל השנים היה אחר - ועכשיו אני סופסוף הולך ומגשים אותו ובצורה עוצמתית אף יותר ממה שחשבתי שאעיז. אני "יוצא לטיול". אני לא זז מהבית, אף לא יוצא לטיול במחשבה. מה שאני מתכוון אליו הוא אחר: אני משנה את מערך החפצים האישיים שלי, כך שיהיה זהה לאדם הנמצא בטיול. כבר נפתרתי מיותר מ-90% מהבגדים שלי, למשל. יש גם חפצים שאינם חלק מהיציאה לטיול, כגון טלוויזיה ומחשב, אך חפצים אלה מוגדרים מבחינתי כחפצים "של הדירה". הם אינם שלי-אישית, כאילו (למרות שאעביר אותם לדירה הבאה שאליה אעבור, מן הסתם). זה גם משחרר אותי מהם אנרגטית, ברובד מסויים, כי הם "אינם שלי" אלא "של הדירה". אז זהו... בקרוב אני מקווה שאוכל ממש לצאת לטיול. זהו טיול שאולי אין ממנו חזרה. טיול שיתחיל מהבית הנוכחי שלי... אך הפעם לא כדייר, אלא כטייל. שחרור עצום. קלילות וקלות מופלאות. "תהליך האריזה" לטיול במקרה זה הוא בעצם תהליך של "זריקת דברים מיותרים" מה"מזוודה"... אני אדווח על המשך התהליך כשהוא באמת יימשך. כרגע אני בתוכו, אך עדיין לא בסיומו. אני עדיין "אורז"... ואגב, פיני, יופי של רעיון
ותהנה מהתזונה החדשה (ישנה)... אופס... מהתזונה הרגילה שלך!!! שלך באהבה, בן
 

Jerald_Admonds

New member
איי.. אלוהים הקדים אותי בשעור הזה..

כשהרימו לנו את התיקים במפגש פורום מיסטיקה של פיצוץ שעשינו בחוף בת"א.. החפצים הכי יקרים לי היו שם. כבר לא שם.. אני לא סוחב תיקים יותר, רק שם הכל בכיסים! דבר שיכריח אותי לארוז קל... איה את טבעת הלהב שלי?! האורים ותומים שלי! כל הקריסטלים שאספתי מכתה א´ ספר הלחשים שלי! מקלות חיפוש, מטוטלת. סכין מיוחד שניתן לי על ידי תלמיד שלי.. הג´קט האהוב עליי! כמה בגדים אוסף הבודהות שלי! גפרורים וכומבן התיק! התיקקקק וכל מיני דברים בעלי ערך רגשי עצום! הא כן וגם עוד כמה דברים לא חשובים כמו כסף,ארנק, תעודת זהות,ופלאפון.. משום מה אני מרגיש יותר משוחרר עכשיו.. :) אני לא צריך חפצים, אני רק צריך אותי! באהבה גנובה. שי.
 

ellii

New member
ג´רלד רק שכתבת שאחרי שבצבא

יקרעו לך תתחת וכו´ התחלתי לחשוד שאתה רק בן 17..אז הסתכלתי בכרטיס האישי שלך וראיתי שאכן כך...אני הייתי משוכנע לחלוטין שאתה נושק לגיל ה 40...עם החוויות שעברת והעוצמה הרוחנית שצברת שלא להזכיר את כושר הכתיבה המדופלם....טוב אולי זה ילמד את האגו שלי שיעור או 2...מצד שני הוא אף פעם לא לומד ענווה מרצונו החפשי....
 

Jerald_Admonds

New member
יא:) תודה!

אבל אני רק בתחילת הדרך.. אני מניח שכל זה רק הכנה למסע הארוך והמפרך שעומד לפניי.. *מציין שזה הדבר השלישי הכי נחמד שאמרו לו מתחילת השנה* *כן כן אני סופר אותם!* בן כמה אתה אחי? באהבה שי:)
 

Jerald_Admonds

New member
שיהיה לך רק מזל טוף אחי!

ווי איזה פיצי אני ביחס אליכם...! באהבה קטנה גדולה שי.
 

pinibs

New member
אני מתפעל מהאומץ שלך

הי בן, מדהים. אין לי כרגע מילה אחרת. הנושא של הצורך שלנו לעטוף עצמנו בחפצים הוא כל כך נרחב עד שנראה לי שהוא מצריך לא רק שרשור משלו אלא פורום שלם. במקרה (או שלא) נגעת באחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי במהלך השנים, בהיותי אספן בלתי נלאה של דברים (לא רק חפצים אלא גם מחשבות, רגשות ומליוני תמונות - פיזיות וכאלה שקיימות בדמיון). בימים אלו, כשזוגתי (האספנות שלה מעמידה אפילו אספן כמוני בצל) ואנכי עסוקים בסידור ביתנו החדש, שנינו עוברים תהליך מרתק שהתובנה המרכזית בו היא שלא רק שצריך לוותר על דברים, אלא שאף ניתן לוותר ושום דבר נורא לא קורה. תחילה זה קשה, אך לפתע זה הופך לסוג של הנאה. פתאום מגיעים לשלב של לחפש מה עוד אפשר לתת. העמסנו כבר לא מעט ארגזים בבגדים, כלי בית, משחקים, ספרים ועוד, והעברנו ל"ויצו", משום שמכל החפצים הנ"ל ניתן עדיין להנות. ואשר להודעתך, הנושא שהכי התחברתי אליו הוא השיחרור האנרגטי שאתה מדבר עליו. אין לי ספק שאנו מתחברים לחפצים (ובוודאי לחפצים וירטואליים כגון אלו שהזכרתי בהתחלה) בהמון צורות שורות, שחלקן לפחות מהווה עומס נפשי עלינו. מה כבר יכול להיות בבגד ישן, או ספר או השד יודע מה, שאנו כל כך מחוברים אליו ומסרבים להפרד ממנו? חתיכת נושא. בכל אופן הטיול שלך נשמע לי מדהים, ולדעתי הוא דורש הרבה הרבה הרבה מאד אומץ, אז בהצלחה מעומק ליבי. פיני
 
תודה ../images/Emo70.gif אני מקווה להצליח ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

כלומר, אני בטוח
שאצליח
 

חוכמית

New member
גם אני מצטרפת לשרשור

אספנים זה. כן גם אני אוספת. כל מיני דברים שיש להם ערך רגשי. לפני כמה ימים אמרתי לבני שיזרוק חולצה שכבר היתה קרועה מכל הכיוונים, אז הוא הורדי אותה, הסתכל עליה ואמר:זאת חולצה שקנית לי באיטליה. אמרתי אז מה? אז, הוא אמר:אני לא זורק... אני הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי: אביבה, מה תגידי לו, לזרוק? הרי הוא אוהב את החולצה שקנית לו.ולא אמרתי יותר כלום כי גם אני אוספת כל מיני דברים שיש להם קשר לכל מיני דברים שקרו. אז אני עם השנים פיתחתי לי שיטה שכל כמה זמן אני עושה מן כזה חצי מיון וזורקת המממווווון. ומפסיקה כדי שיהיה גם מה להמשיך לפעם הבאה.אז זה מצב ביניים כזה שאני לא אחטוף התקף לב מזה שאני נפרדת מהכל בת אחת... אוהבת.
 
למעלה