לבי זועק ואין שומע...

[רוצה לגעת]

לבי זועק ואין שומע...

אז זהו היום חג אומרים, הוא כבר לא כאן... מדהים להיווכח כמה הדברים תלויים בנו ואנו איננו יודעים בדיוק כיצד לנהוג... טועים... הראש מתפוצצ ממחשבות, הלב נקרע מגעגועים, הגופ כואב ודואב והאגו... אותו אגו שדופק לי את החיים. ברציונל יודעת כי צודקת, למי אכפת כמה צודקת??? צודקת ולבד... אז איך בעצם גורמים לשינוי? מבולבבלת, רוצה אותו, רוצה אותו רק לא במתכונת שהיתה רוצה אותו בכל לבי אך רוצה גם... מה שאין לו.. יודעת שלפעמים טיפשה אני כל כך רק צריכה להרים טלפון והכל יחזור לקדמותו אך לא מסוגלת כי אז למה בכלל התחילה המריבה? איך גורמים לדברים להשתנות מבלי להיות בקצה??? איך???

 

[אקסייטרית]

כשתגלי איך עושים את זה...

תודיעי לי... לפעמים הדברים הכי פשוטים בחיינו... מסתבר שהן הכי קשים לביצוע וליישום..

 

[דליתוש האחת]

../images/Emo201.gif כואב לקרוא את דברייך

זה נשמע ישר מהלב הרגעים האלה כל כך מוכרים אחד הדברים שצריך ללמוד שאנו לא יכולים לשנות את האחר אלא ללמוד לחיות אם רוצים אם מה שהוא ואם לא יכולים ממשיכים הלאה. אפשר הרבה פעמים לתת לזמן לעשות את שלו ולא לחתוך במהרה פסק זמן מבהיר לנו הרבה פעמים את התמונה בהצלחה לך

 

[יערית]

דואגים

לכך שמגיעים לקצה מחכה מעקה תמיכה.ז"א שלשם התחברות צריך שניים,לשם התרחקות צריך רק אחד. דברים משתנים מתוך רצון הדדי בלבד!!! נו למה את מחכה?לכי תדעי,אולי בכל זאת מחכה לך מעקה בקצה)

 

[Gירוסקופ]

סוף מעשה במחשבה תחילה

כפי שנאמר במקורות. אך, הלב, דרכיו אחרות, נסתרות מהמוח. והלב שלך? דורש את ליבו, אלא מאי? האם הלב שלו גם דורש את ליבך? האם תכנסי לנעליו, לליבו כדי להבין? כמדומני שלא תצלח דרכך. ולכן, אין איך, כפי ששאלת. יש את ה"אולי". מעבר לזאת, לענות לא יכול.

 

[maof]

אנסה לנסח בצורה הפשוטה ביותר...

מי שיש לו למה מספיק חשוב יצליח להתמודד מול האיך הכי קשה וזאת אומרת...שאם באמת היית רוצה...אם באמת היית מאמינה... היית מתקשרת...היית מנסה...היית מכוונת את עצמך אליו. כל זמן שאת מבולבלת ועדין לא יודעת מה את רוצה...מאוהבת ומתגעגעת לתקופה שחררי

את צריכה הרבה יותר מטלפון בכדי להצליח, את צריכה רצון ואמונה ויכולת להתמודד משום, ששום דבר לא חוזר לקדמותו. מעוף

 

[ספיישיל]

וואי...

התחושות שלך ממש קשות.והיסטריות. לא ניראה לי שמשהו רציונלי שיאמר פה יהיה לו "יכולת קבלה" אצלך. ניראה לי שאת בשלב ההיסטריה. ההלם של האובדן וההכחשה.זה בסדר וזה טבעי ונורמלי. ניראה לי שאחרי שתבכי ותתייפחי.יגמרו לך הדמעות.תביני שאת צריכה לאסוף את עצמך. לעשות "חושבים" ולקבל החלטה בוגרת מתוך שיקול הנתונים לטוב ולרע. ולא מתוך פולסים רגשיים ותלותיים. ב"מה נכון לך בחייך?" שיקוף ההחלטה,יאסוף אותך לראות את המציאות בכללותה.מתוך הראיה וההכרה שך ולא מתוך הכאב. רק את יודעת מה טוב בשבילך.