לבחור בחיים! ../images/Emo24.gif
לפני כמה חודשים אמרה לי מישהי שאני למטה ואין לי סיכוי לעלות. כלומר.. אני אבודה. מה שהיא אמרה בעצם לי שכל המלחמה שלי לפני כן בטלה כי למעשה לא ממש נלחמתי להציל את עצמי אלא עשיתי בכאילו כדי שאלו שהיו מסביבי באותה תקופה יגידו - טוב היא מנסה, טוב היא תצליח - ולמעשה עבדתי על כולם. זה מה שהיא התכוונה באותו לילה שבו היא אמרה את זה והפכה בשניות לאדם מחוק אצלי. למה אני מספרת את זה לכם? לכל אדם יש סיכוי לצאת מהפגיעה. לצאת, להצליח, לחיות. לכל אחד. גם אם מישהו יגיד לכם שאין לכם סיכוי, גם אם מישהו יצחק על הניסיונות שלכם לצאת ולטפל בעצמך (מעטים ככל שיהיו) והכי גרוע - גם אם מישהו יגיד לכם שהוא יהיה שם בשבילכם ואז פתאום יילך (כי זה לא ניראה לו, כי הוא לא מצליח להתמודד, כי פשוט נשבר לך, כי אין לו כוח, כי הוא חושב שאין לזה סיכוי), לא משנה למה. תשימו לב שכל מה שכתבת בסוגריים מתייחס לאדם השני ולא אלייכם. גם אם יגידו לכם את כל הדברים האלו, ויגידו, ויעשו, ויפגעו כי ככה זה העולם, גם אז תהיו בטוחים בעצמכם שאתם בדרך הנכונה. אל תתיאשו מהאנשים שבאים לכם בדרך - כי כמו שהם באים הם גם הולכים. אל תתנו לאנשים שמסביבכם להרפות את ידכם. תהיו חזקים בתהליך הזה כי בסופו של דבר אתם נלחמים למען עצמכם. אם תתיאשו זה לא הם שיפסידו - אלא אתם ורק אתם. אז אל תתיאשו, גם אם מישהו איכזב, יהיה אחר שיפצה. העולם עגול ואני מאמינה שמה שאתה נותן ככה אתה מקבל ומה שאתה זורק לאחר מישהו ישלח אלייך חזרה. תילחמו למען עצמכם - ותצליחו. תאהבו את עצמכם, תזכרו את המטרה הסופית - להחלים. כן, אני מתייחסת לזה כאל מחלה, כל ההתמודדות הזו מזכירה לי התמודדות עם סרטן (אלף אלפי הבדלות) התאים המתים נמצאים בתוכנו ובמקום כימו יש לנו את ההתמודדות שמכאיבה גם היא ורק ההתמודדות תחייה את התאים המתים בתוכנו ומתוכה נוכל לחיות שוב. תחשבו על זה.. בלי סיוטים שמפילים בלי טריגרים שגורמים להתמוטטות עם שינה. למי אין פה בעיות שינה? למי אין פה בעיות בריאותיות? כל הכאבי בטן, ראש וכו´ שהם בעצם סיפטומים לפגיעה - לשתיקה שלנו, להרכנה של הראש מול הסערות שמתחוללות סביבנו. אל תתכופפו. תעמדו זקופים מול החיים ותטפלו בעצמכם. יש חיים אחרי הפגיעה אנשים שלי, ואפשר להגיע לשם. זה תהליך כמו כל תהליך אחר - קשה, לפעמים ארוך, מיגע - אבל משתלם. לא הייתם רוצים לכתוב הודעה עם חיוך? חיוך מתוך הלב? כן - יש פה הודעות מחייכות - אבל מיד אחר כך יש גם הודעות עם כאב של אותם כותבים שלפני רגע חייכו. לא מבטיחה לכם את האושר לנצח - אבל כן מבטיחה שלא יהיו התנדנדויות במצבי הרוח... פעם טוב פעם רע, כמו קרוסלה. עד לא מזמן אני האמנתי שעד כל חיוך שלי תרד גם דמעה כי שמתי לב שכל פעם שאני קצת מחייכת אני מייד אחר כך עצובה וכמה שאני יותר אחייך אני יותר אהיה עצובה. שנים לא חייכתי בגלל זה. זה הפחיד אותי נורא. היום אני מחייכת כשטוב לי, ובוכה כשרע לי - בלי קשר בין הדברים. רק כי אני בן אדם וזה טבעם של אנשים. אני שולחת לכל אחד ואחת ממכם באופן אישי חיבוק. לכל אלו שנכנסים רק לקרוא הודעות ולא מרגישים מספיק כדי לכתוב בעצמם, לאלו שמגיבים אבל לא מספרים, לאלו פה איתי ביחד שקוראים ומגיבים ומעודדים ותומכים. לכל אחד ואחת ממכם -
חיבוק שאני מקווה שייתן לכם את הכוח לבחור בחיים. אוהבת, אין לכם מושג עד כמה.
לפני כמה חודשים אמרה לי מישהי שאני למטה ואין לי סיכוי לעלות. כלומר.. אני אבודה. מה שהיא אמרה בעצם לי שכל המלחמה שלי לפני כן בטלה כי למעשה לא ממש נלחמתי להציל את עצמי אלא עשיתי בכאילו כדי שאלו שהיו מסביבי באותה תקופה יגידו - טוב היא מנסה, טוב היא תצליח - ולמעשה עבדתי על כולם. זה מה שהיא התכוונה באותו לילה שבו היא אמרה את זה והפכה בשניות לאדם מחוק אצלי. למה אני מספרת את זה לכם? לכל אדם יש סיכוי לצאת מהפגיעה. לצאת, להצליח, לחיות. לכל אחד. גם אם מישהו יגיד לכם שאין לכם סיכוי, גם אם מישהו יצחק על הניסיונות שלכם לצאת ולטפל בעצמך (מעטים ככל שיהיו) והכי גרוע - גם אם מישהו יגיד לכם שהוא יהיה שם בשבילכם ואז פתאום יילך (כי זה לא ניראה לו, כי הוא לא מצליח להתמודד, כי פשוט נשבר לך, כי אין לו כוח, כי הוא חושב שאין לזה סיכוי), לא משנה למה. תשימו לב שכל מה שכתבת בסוגריים מתייחס לאדם השני ולא אלייכם. גם אם יגידו לכם את כל הדברים האלו, ויגידו, ויעשו, ויפגעו כי ככה זה העולם, גם אז תהיו בטוחים בעצמכם שאתם בדרך הנכונה. אל תתיאשו מהאנשים שבאים לכם בדרך - כי כמו שהם באים הם גם הולכים. אל תתנו לאנשים שמסביבכם להרפות את ידכם. תהיו חזקים בתהליך הזה כי בסופו של דבר אתם נלחמים למען עצמכם. אם תתיאשו זה לא הם שיפסידו - אלא אתם ורק אתם. אז אל תתיאשו, גם אם מישהו איכזב, יהיה אחר שיפצה. העולם עגול ואני מאמינה שמה שאתה נותן ככה אתה מקבל ומה שאתה זורק לאחר מישהו ישלח אלייך חזרה. תילחמו למען עצמכם - ותצליחו. תאהבו את עצמכם, תזכרו את המטרה הסופית - להחלים. כן, אני מתייחסת לזה כאל מחלה, כל ההתמודדות הזו מזכירה לי התמודדות עם סרטן (אלף אלפי הבדלות) התאים המתים נמצאים בתוכנו ובמקום כימו יש לנו את ההתמודדות שמכאיבה גם היא ורק ההתמודדות תחייה את התאים המתים בתוכנו ומתוכה נוכל לחיות שוב. תחשבו על זה.. בלי סיוטים שמפילים בלי טריגרים שגורמים להתמוטטות עם שינה. למי אין פה בעיות שינה? למי אין פה בעיות בריאותיות? כל הכאבי בטן, ראש וכו´ שהם בעצם סיפטומים לפגיעה - לשתיקה שלנו, להרכנה של הראש מול הסערות שמתחוללות סביבנו. אל תתכופפו. תעמדו זקופים מול החיים ותטפלו בעצמכם. יש חיים אחרי הפגיעה אנשים שלי, ואפשר להגיע לשם. זה תהליך כמו כל תהליך אחר - קשה, לפעמים ארוך, מיגע - אבל משתלם. לא הייתם רוצים לכתוב הודעה עם חיוך? חיוך מתוך הלב? כן - יש פה הודעות מחייכות - אבל מיד אחר כך יש גם הודעות עם כאב של אותם כותבים שלפני רגע חייכו. לא מבטיחה לכם את האושר לנצח - אבל כן מבטיחה שלא יהיו התנדנדויות במצבי הרוח... פעם טוב פעם רע, כמו קרוסלה. עד לא מזמן אני האמנתי שעד כל חיוך שלי תרד גם דמעה כי שמתי לב שכל פעם שאני קצת מחייכת אני מייד אחר כך עצובה וכמה שאני יותר אחייך אני יותר אהיה עצובה. שנים לא חייכתי בגלל זה. זה הפחיד אותי נורא. היום אני מחייכת כשטוב לי, ובוכה כשרע לי - בלי קשר בין הדברים. רק כי אני בן אדם וזה טבעם של אנשים. אני שולחת לכל אחד ואחת ממכם באופן אישי חיבוק. לכל אלו שנכנסים רק לקרוא הודעות ולא מרגישים מספיק כדי לכתוב בעצמם, לאלו שמגיבים אבל לא מספרים, לאלו פה איתי ביחד שקוראים ומגיבים ומעודדים ותומכים. לכל אחד ואחת ממכם -
