לא רוצים ללכת בלי הילדים

חני ב

New member
לא רוצים ללכת בלי הילדים

קבלתי את רשותה של החתולה השחורה להעלות גם אצלנו את השאלה שלה: "התאומים שלנו בני 5. סבא וסבתא הציעו לקחת אותם לסוף השבוע (או לחלופין לשמור עליהם בבית שלנו), ולממן עבורנו נופש בבית מלון. אנחנו סומכים עליהם, והילדים ישארו שם בשמחה. מה הבעיה? שאנחנו לא רוצים. אחרי שבוע ימים, שבהם כל אחד מאיתנו התבשל לבד עם ההצעה המפתה(?), התוודה בעלי, כולו מבוייש, שהוא יתגעגע לילדים ולא נראה לו שהוא יהנה סוף שבוע שלם בלעדיהם. הרגעתי אותו שאני חשה בדיוק אותו דבר אבל פחדתי להגיד. הקיץ הזה בילינו 5 ימים בנופש משפחתי ולא הרגשנו שהילדים הם נטל או שאנחנו זקוקים לחופש מהם. הם צייתנים וכמעט לא רבים בינהם, כך שרוב הזמן האוירה נעימה. את הזוגיות שלנו אנחנו מטפחים ע"י כך, שבאופן קבוע, פעם בשבוע מגיעה שמרטפית ואנחנו יוצאים לבלות. אנחנו חושבים לומר לסבא וסבתא, שישמרו על הילדים לילה אחד, אנחנו נבלה עד השעות הקטנות של הבוקר, נישן מאוחר לתוך הבוקר, בלי להתעורר לצלילי הופ, ונבוא בצהריים לאסוף אותם. אנחנו פסיכים? תלותיים?"
 

מחשבות

New member
פסיכים מוחלטים, כמובן.

לדברים טובים מתרגלים מהר. גם לחיות בלי לשרת עריצים קטנים, חמודים ככל שיהיו. סופשבוע אחד? שגם הסבים יתרגלו ויעשו זאת לעיתים קרובות יותר.
 

מירי,

New member
קראתי את השירשור גם שם.....

אני לא מכירה את חתולה ואת החיים שלה... אבל בסופו של דבר גם היא כותבת:"אנחנו נבלה עד השעות הקטנות של הבוקר, נישן מאוחר לתוך הבוקר, בלי להתעורר לצלילי הופ"- כלומר הם כן זקוקים לזה.... אז מה זה משנה לילה בבית כשהילדים אצל סבא/סבתא לבין לילה (או שניים) בבית מלון?????? (אולי למשל זו בעצם המחשבה שהם יהיו רחוקים-פיזית- מהילדים שאולי יצטרכו אותם......) לדעתי - נופש משפחתי הוא נופש משפחתי, ונופש זוגי הוא נופש זוגי, וכנ"ל עם חברה (או חבר) וכו... לכל אחד מהם יש את הייתרון שלו ואת הזמן שלו - וצריך שיהיה מ-ה-כ-ל!
 

דורית 11

New member
לי אישית קשה להבין את זה...

כי לי מאוד חשוב לבלות לבד עם הבעל (לפני חופש בלי הילדים יש לי תמיד רגשות נוראיים, אבל בחופשה אני נהנית מאוד). עומר (גם בן 5) כבר ישן מספר פעמים מיוזמתו ובשמחה רבה אצל סבתא ואצל אחותי וגם בשבילו זו חגיגה לישון מחוץ לבית, כך שבגיל 5 (במידה והיחסים עם הסבים טובים), כבר לא צריכות להיות לדעתי שום "רגשות אשמה". בכל מקרה, אם כך הם מרגישים ולא "לוחץ" להם לצאת בלי הילדים, שלא יצאו.
 

חני ב

New member
מסכימה

לי אף פעם לא היו רגשות אשמה. אני רוצה לצאת בלעדיהם. לא מתאים לי לריב איתם פה ולריב איתם בטיול ועוד לשלם הון כסף. לא ולא. אני אומרת להם כבר כמה פעמים שברגע שיפסיקו לריב (שיריבו אבל בגדר הנורמה) נצא איתם. ולא שלא יצאנו. היינו איתם פעמיים בחו"ל והספיק לי. כשיתבגרו יותר ורומי תלך בלי לקטר "אבא תרים אותי..." כל היום, אז אחשוב על זה שוב. כרגע היעד הוא הבר מצוה של גל בעוד 3 שנים, אבל אני מניחה שעוד קודם נצא איתם לחו"ל.
 

דורית 11

New member
צריך גם וגם

כמו שמירי כתבה, יש כיף בכל דבר. אני ממש לא סובלת עם הילדים בחופשות, אני מאוד נהנית להיות איתם 24 שעות ביממה ונהנית לראות אותם נהנים. חוץ מזה, אני אוהבת לפעמים להיות רק עם בעלי ולהתרכז רק בהנאות שלנו.
 

jole

New member
חולה על הילדים שלי ובלי לסתור את

זה בכלל , חופש רק גילעד ואני לוקחת בשתי ידיים. לא משנה עד כמה אנחנו נהנים איתם, וגם עם הילדים שלנו חופש זה כייף, הם מאד ילדים של חופש, יודעים להנות, עושים מן סוויץ' כזה כאילו יודעים שעכשיו צריך להיכנס ל holiday mode , נופש זוגי הוא משהו אחר לגמרי. אנרגיות אחרות, תדר אחר, והכרחי לכל זוג לפי דעתי. פסיכיים? תלותייים? לא יודעת . בואי נאמר שבמילון ההורות שלי- אתם...לא מובנים משהו ?
 

vered4

New member
לדעתי זה ענין של לשחרר שליטה

לשים לב להפריד איפה אני ואיפה הילד שלי. גם אני מאוד אוהבת לבלות עם הילדיםץ חלק מזה, זה בגלל שאני רגילה להיות איתם ועם העיסוקים שלהם. אבל הלבד מאוד חשוב לזוגיות, גם אם לא מרגישים חנוקים. וכמו כל דבר, אפשר לעשות את זה בהדרגה. קודם יום אחד ואחר כך יותר.
 

סימה40

New member
מקסים...

אני חושבת שזה מקסים,גם אני בד"כ מעדיפה לצאת לנופשים יחד עם הבנות, אנחנו מאוד מאוד נהנים איתן (שתי בנות). האווירה תמיד נינוחה, הן מעסיקות אחת את השנייה, מאוד אוהבות זו את זו, ותמיד הנופשים איתם פשוט כיף, אחד הטיולים השנה שעשינו להולנד במשך 12 יום אחד עם השני היה פשוט כיף, אפילו לא מריבה אחת עם הבנות. יחד עם זאת אני כן חושבת שצריך אוויר לנשימה, וגם אנחנו יש לנו בייביסיטרית קבועה, ואנו דואגים לצאת לא מעט בערבים, ופעם בחודשיים אנחנו בארוחת בוקר משותפת,וגם לפעמים הסבא והסבתא לוקחים אותן לשישי שבת ואנחנו בהחלט חוגגים.
 

תשורה

New member
בפעם הראשונה שהשארנו את ילדיי

ויצאנו לסוף שבוע לבד - הרגשתי כל כך רע, כל הזמן הזכרתי אותם, התגעגעתי לרעשים שלהם, תיארתי לי מה כל אחד מהם עושה ברגע זה או אחר. חיכיתי בכיליון עיניים מתי לחזור ולחבק אותם. אבל כל זאת, זה היה מזמן מזמן. בפעמים האחרות שיצאנו ושוב השארנו אותם אצלי אחותי/גיסתי/אחיינית שלי, נהניתי מכל רגע בחברת בעלי. אמנם התגעגעתי אליהם, אבל היה לי צורך אישי להיות לבד ולסתלבט איך שאני רוצה. זה כיף, זה מהנה, זה חשוב וחיוני לכל המשפחה.
 
למעלה