לא נמצאו ביציות בשאיבה

[שבלולית של חורף]

לא נמצאו ביציות בשאיבה

אתמול עברתי שאיבת ביציות פעם ראשונה בבי"ח אלישע בחיפה. הגעתי עם 3 זקיקים גדולים ו- 12 זקיקים בגדלים קטנים - סביב 11-13 מ"מ. בגלל שאני פוליציסטית וה E2 כבר היה די גבוה, הרופא החליט לא לחכות לזקיקים נוספים ושאבנו.
כשהעירו אותי מההרדמה, הרופא אמר שלא נמצאו כלל ביציות (גם לא בנוזל שמאחורי הרחם - מה זה הנוזל הזה?) למה זה קרה? יכול להיות שהביציות נעלמו? שהזקיקים היו ריקים?
אוביטרל הוזרק 34 שעות לפני השאיבה, והאחות אמרה שאולי הייתה בעיה של תזמון... את הרופא לא הספקתי לשאול כי הייתי עדיין מטושטשת והמחשבות כמובן לא היו מאורגנות.
עוד שאלות שאשמח לתשובה עליהן:

קיימנו יחסים יום לפני מתן האוביטרל, האם קיים סיכוי קלוש שבכל זאת נקלטנו? בעלי חושב שפרוצדורה כמו שאיבה היא פולשנית מידי ואין סיכוי שאחרי "טראומה" שכזו לאברי הרבייה ניתן להיקלט בחודש הנוכחי. לי קצת קשה לומר נואש ואני מחפשת שביבי תקווה

.

קראתי בפורום על מידיניות הקפאה של בית חולים אסותא, מישהי יודעת מה מדיניות ההקפאה באלישע?
הרבה תודה

 

[מיכל ואהבה]

הי

אני מצטערת שאחרי תהליך מתיש וכואב לא היו בסוף ביציות.
זה היה סבב ראשון, אז לרוב מדובר בניסוי וטעיה מבחינת הפרוטוקולל, ואני מקווה שפעם הבאה תהיה פעם אחרונה ותיקלטו.
1. מה היתה רמת הE2?
2. למה הביציות נעלמו? כנראה ששאבו מוקדם מדי, ושהפרוטוקול שנתנו לך לא התאים לך. כמה זמן הזרקת?
3. לגבי קליטה בחודש הזה....תראי, תמיד יש סיכוי, אבל לצערי הוא קטן. אתם בטיפולים בגלל בעיות זרע, או אצלך? (את לא חייבת לענות)
4. באלישע- אכן מקפיאים למשך 5 שנים.

 

[שבלולית של חורף]

תודה.

1. רמת ה E2 היתה 6433 ביום ראשון (השאיבה הייתה ביום שלישי). מהסבריו של הרופא הבנתי שאם אמשיך להזריק אגיע לערכים של 15000 וצפונה - לדבריו ערכים בסדר גודל כזה מהווים סכנה.
2. השאיבה הייתה ביום ה 16 למחזור, הזרקתי סך הכל 11 ימים.
3. הבעיות הן אצל שנינו. אני פוליציסטית ובעלי עם טראטוספרמיה.

אני מרגישה טירונית בתחום וממש מודה על התשובה

 

[טוליתי]

מצטערת מאד שבלולית

נורא לעבור את כל התהליך ולהתעורר בלי שתהיינה ביציות

.

כמו שמיכל כתבה לך, טיפול ראשדון הוא בבחינת ניסוי ותעייה,
אח"כ מפיקים לקחים ולומדים, בתקווה שמה שאני כותבת יהיה לילד הבא, וההריון שלכם כבר התחיל להתפתח.

הנה כמה מסקנות:
1. הפרוטוקול כנראה אינו מתאים, כי רוב הזקיקים היו קטנים. במצב אידיאלי, כל הזקיקים גדולים, במצב נורמלי- רוב הזקיקים גדולים ויש מעט זקיקים קטנים. מצב של זקיקים קטנים רבים בשאיבה מתרחש לרוב כשהפרוטוקול אינו מתאים
2. יכול להיות שאת זקוקה לשאיבה לאחר 36 שעות. לפעמים הביצית לא משתחררת מדופן הזקיק לפני שעוברות 36 שעות. בכל מקרה, זה טריקי, והמועד המדוייק די חמקמק אצל חלקנו...
3. אצל פוליציסטיות עדיף להתחיל במינונים נמוכים במיוחד.

החזיקי מעמד,
והלוואי שתהיה לך הפתעה נעימה בעוד שבועיים

 

[שבלולית של חורף]

תודה טוליתי

המינונים באמת היו נמוכים, הרופא הסביר שעם פוליציסטיות נזהרים כדי לא להגיע לגירוי יתר חמור.
כפי שכתבת, אחרי השאיבה הוא באמת אמר לנו שככל הנראה הפרוטוקול לא התאים, לא ממש מעודד, אבל הלוואי ולמדנו משהו להבא.
מקווה להידבר מהאופטימיות של הבנות כאן, אני מרגישה שבורה, בוכה המון הרגש וההיגיון כרגע לא ממש מסונכרנים

בהצלחה לכולן

 

[טוליתי]

מתוקה, את עברת חוויה נוראית!

בעיניי, להתעורר ולהיווכח שאין ביציות אחרי ימים ארוכים של הזרקות - זה זוועה, גרוע כמו שלילי, אם לא יותר מכך.

אך טבעי שתבכי ותתאבלי. את נורמלית לחלוטין! כואב לך, וכנראה הדמעות האלה מבקשות לצאת, אז תני להן. לאט לאט, כשתתקרבי לטיפול הבא (והלוואי שאת בהריון טבעי), תראי איך האופטימיות מתחילה לבצבץ לה שוב... אבל עכשיו זמן לבכות ולכאוב, לפעמים אחרי הבכי הגדול מרגישים הקלה מסויימת.

חיבוק גדול

 

[מפרשית1]

אם היה נוזל בדוגלס, אז אולי היית אחרי הביוץ

זה הנוזל שנמצא בזקיקים ואותו שואבים כדי לחפש בתוכו את הביציות.

והנה הסבר עילג: באופן טבעי הזקיק מתפוצץ בזמן הביוץ והנוזל מתפזר. אם השאיבה לא נעשתה במועד, לפעמים אפשר לשאוב את הנוזל הזה שיצא מהזקיק ולחפש בו את הביציות.

ייתכן שהיתה בעיה של תזמון - זה מבאס ברמות. שאיבה ראשונה מועדת לתקלות: זו הדרך הקשה ללמוד את הגוף ואת התגובה הייחודית שלו ולהתאים את הטיפול הבא במדויק.

ועוד שאלה לרופא (...): מדוע הוא לא ראה לנכון לגשת אלייך (או אל בן זוגך) לאחר ההרדמה ולהסביר לך את המצב? מתפקידו להסביר, לנמק, לנחם ולעודד. אפשר כמובן לשאול אותו גם כעת את השאלות ששאלת כאן.

לשאלתך - אני חושבת שדווקא יש סיכוי להריון. אם לא היה סיכוי להיקלטות אחרי "טראומה כזאת", אז לא היו תינוקות מבחנה...

 

[שבלולית של חורף]

תודה מפרשית על ההסבר

כמו שכתבתי קודם לכן, אני ממש מרגישה טירונית, לא ממש ידעתי מה לשאול, הייתי מטושטשת ולא חשבתי שהרופא ייעלם כלכך מהר...
הוא ליווה אותי לחדר התאוששות, החליף איתנו כמה מילים, אבל לא אני ולא בעלי היינו מוכנים לזה שלא יישאבו כלום, לא תיארנו לעצמנו שיש אופציה כזו. הוא הסביר שלא מצאו כולם, חיכה שהדופק שלי יתייצב על ערך מסויים וביקש שאקבע אליו תור יומיים לאחר השאיבה.
ובקשר לשאלה שלי על היקלטות אחרי טראומה כזאת, הכוונה הייתה לחודש הנוכחי

, האם יכול להיות שבגלל שקיימנו יחסים, אז הביציות לא נעלמו, אולי יש סיכוי שהן הופרו בכל זאת טבעית, בעלי חושב שלא, אבל אני מקווה בכל זאת...

 

[מפרשית1]

גם אני התכוונתי לחודש הנוכחי

הביציות נעלמו מהזקיקים ומהנוזל, אבל הן בסביבה וגם הזרע בסביבה (זרע טוב יכול לחכות לביצית עד שלושה ימים אם כי איכותו יורדת).
הזקיקים הריקים הם כנראה תקלה במקרה שלך, כלומר לא מעידים על דבר מעבר לבעיית תזמון הביוץ. סביר להניח שבניסיון הבא המעקב יהיה צמוד והכל יהיה בסדר (לא תמיד פשוט לקבוע מתי בדיוק להזריק אוביטרל).

 

[Amiko11]

היי מצטערת על החוויה שחווית

מתארת לעצמי שזה קשה מאוד בדיוק כמו שלילי ויותר...
גם אני פוליציסטית שמגיעה לרמות הורמונים גבוהה מאוד ואף מגיעה תמיד לאלפים !
גם אני מטופלת חדשה של אלישע
מי הרופא שטיפל בך אם אפשר לשאול??

 

[שמולי קיפוד]

מבינה כ"כ את שעברת, עולות לי דמעות בעיניים רק מלקרוא אותך ולהיזכר בתחושות שאחרי שאיבות שכאלה

אני לא יודעת מה גרם לזה אצלך, ובתכל'ס לא יודעים בכלל מה גורם לזה, אבל- תחקרי את הרופא ותתעקשי לדעת האם הזקיקים היו ריקים או שכבר לא היו זקיקים-
זה קריטי! זו שאלה אם השאיבה היתה לאחר שכבר בייצת, או שהיו זקיקים אך לא נמצאו ביציות בתוכם.

כפי שאמרו לך, בד"כ זה פרוטוקול אחד, ושינויו מוביל לתוצאות אחרות.

נ.ב: אצלי זה תמיד ככה, אבל אני מקרה מיוחד...
(ככל שפגשתי יותר רופאים ותגובותיהם, אני מבינה עד כמה. הרופא שהיינו אצלו שילשום אפילו התקשר למישהו להתייעץ ואמר לו בהתרגשות רבה שהוא אף פעם לא ראה מקרה כזה. מעודד, אה?)

 

[acka]

מצטערת לשמוע

מקווה שבכל זאת יקרה נס טבעי ואם לא שהפרוטוקול הבא יהיה המנצח.

 

[black cherry1]

שולחת חיבוק ענקי!

יודעת בדיוק איך את מרגישה. בום בלב. תסכול. זעם. עצב. כאב.
הלוואי ותתבשרי בבשורות טובות.

 

[Lexie1]

שולחת חיבוק על מה שעברת. זה כמו להתעורר מחלום בלהות. יש רופאים שבעצמם מאד מאוכזבים וקשה להם ההתמודדות מול המטופלת בזמן כזה, ויש שיודעים לעודד ולהסביר. נשאבתי בעיקר בחו''ל לא שוחחו איתי כשלא הייתי עירה ועירנית לחלוטין. בארץ זה אחרת וגם אלי באו איך שפתחתי עיניים.

חשוב מאד בביקור הבא אצל הרופא לדון בכובד ראש בנושא ואיך לנסות למנוע בעתיד. . אולי היתה שאיבה מוקדמת מידי - עדיף אחרי 36 שעות. אולי כדאי לתת 2 אוביטרל , או שילוב של אוביטרל ופרגניל. וכמובן אולי גם שינוי פרוטוקול.