"לא מתחתנים לי"....
שלום לכולכם. היום עבדתי וחשבתי לעצמי אולי אשתף אתכם במה שקורה סביבי לאחרונה בהמשך להודעות שונות כאן בפורום, ואני לא בטוח שגם לרובכם בסביבות גיל 23, זה קורה. (אני בן 23 וזה לא קורה בטירוף סביבי). כולם לא מתחתנים לי. אני לא אומר את זה במירמור או מתחושת נחיתות למה לכולם יש ורק לי לא וכאלה... זה כבר משהו אחר... הבעיה היא יותר פרקטית עבורי. (אני יודע שצריך לשלם לכל חתונה אבל זה בקטנה...). אני מרגיש שאף אחד לא מתחתן סביבי, אין חתונות, אני מתגעגע להרגשה הכייפית הזאת של להתכונן לחתונה, להתלבש יפה, להתבשם, להגיע לאולם/גן ב-19:30, 20:00 בערב, לפגוש אנשים, לאכול אוכל טעים, לעשות טוב על הלב לחתן ולכלה... המקום הקרוב ביותר לחתונה שאני מגיע אליו זה הגן אירועים שאני ממלצר בו לעיתים בתקופה הנוכחית...
מה עושים? לכל מקום שאני הולך מדברים על חתונות, אנשים עושים אירועים גדולים אבל זה לא קורה סביבי... איך אפשר להתגבר על ההרגשה הזאת? איך מסתדרים בלי חתונות בסביבה שמגדירה "זוגיות" כ"הצלחה" ? טוב זו שאלה כבר פילוסופית אבל בכל זאת... אשמח אם תחלקו עמי...
שלום לכולכם. היום עבדתי וחשבתי לעצמי אולי אשתף אתכם במה שקורה סביבי לאחרונה בהמשך להודעות שונות כאן בפורום, ואני לא בטוח שגם לרובכם בסביבות גיל 23, זה קורה. (אני בן 23 וזה לא קורה בטירוף סביבי). כולם לא מתחתנים לי. אני לא אומר את זה במירמור או מתחושת נחיתות למה לכולם יש ורק לי לא וכאלה... זה כבר משהו אחר... הבעיה היא יותר פרקטית עבורי. (אני יודע שצריך לשלם לכל חתונה אבל זה בקטנה...). אני מרגיש שאף אחד לא מתחתן סביבי, אין חתונות, אני מתגעגע להרגשה הכייפית הזאת של להתכונן לחתונה, להתלבש יפה, להתבשם, להגיע לאולם/גן ב-19:30, 20:00 בערב, לפגוש אנשים, לאכול אוכל טעים, לעשות טוב על הלב לחתן ולכלה... המקום הקרוב ביותר לחתונה שאני מגיע אליו זה הגן אירועים שאני ממלצר בו לעיתים בתקופה הנוכחית...
