לא מופתעת בכלל

בראדשו00

New member
לא מפתיע בכלל ולא מפתיע שזה בישראל

שהיא מדינה שמאד מכתיבה ומלחיצה אנשים...

תופעה נוספת שאנישם לא מכירים היא פסיכוזה לאחר לידה... היא פחות שכיחה..
חשוב מאד לקבל את הטיפול בזמן ואת הטיפול המתאים
 

isola bella

New member
מה שמעניין אותי להיווכח בעתיד הקרוב-רחוק?

גם בעקבות הולדת הפורום הזה והעלאת המודעות
האם בעוד נניח עשור כששוב ייערך מחקר האם התוצאות תהיינה שונות?

ולגבי פסיכוזה אחרי לידה ..אין להגיד חוץ מ 'אימאלה ענק!!!'

איזולה בלה
 
שער לאישה משבוע שעבר, כוכבת כלשהי בהריון

כמובן, מחכה בקוצר רוח לאמהות.
כותרת צדדית, ילדה 4 פעמים בעזרת הפריות מבחנה ובכל זאת מנדבת את הגוף שלך לפונדקות.

כותרת מלפני חודש-חודש וחצי, נטלי דדון (אולי, לא זוכרת), נעזבה על ידי בן זוג כשגילתה שהיא בהריון. כמובן, האמהות חשובה מכל.

אינדוקטרינציה. מצב שבו אין אפשרות לחשוב בעצמך האם את רוצה את זה. מכל כיוון הלחץ להיות כמו כולן, להרות וללדת. לכן לא מפתיע שאלה התוצאות. כשאין מקום לחשוב, כל אחת סבורה שזה מתאים לה. עד ההלם.
 

בראדשו00

New member


 

evanescent

New member
את סבורה שדיכאון

אחרי לידה נובע בעיקר מההלם בהבנה שבעצם אמהות לא מתאימה להן? אם כך מה קורה כשהוא חולף? (נראה לי שברוב המקרים זה דבר שחולף, לא?) הן שינו את דעתן לכך שזה בעצם כן מתאים להן ולכן הוא עובר?
 
קטונתי. לא "בעיקר", אני לא מומחית. אבל כן, בסביבה שיש בה כל

כך הרבה רעש בלתי פוסק בנושא - עניין של מדי שבוע למשל על שערי לאישה, שהוא סוכן חיברות חשוב - שמבטל קולות אחרים, אפשרויות אחרות, מעבר לקוריוז נדיר, כן, הוא עשוי להגביר תופעות כאלה.

הכרתי מקרה שבו בלידה הבאה, זה שוב הופיע.

אבל אני לגמרי לא מתמצאת בהאם הוא חולף, האם זה משהו שעלול לחזור.

יש כל מיני מנגנונים נפשיים שעוזרים להתמודד עם כל מיני תחושות. הילדים כבר כאן, צריך איכשהו להצדיק את העובדה הזאת, הרי מסירה של ילדים זה תהליך מאוד בעייתי נפשית, שנושא טאבו חברתי. אני גם לא יודעת כמה נשים באמת ותמים, גם אחרי הלידה וגידול ילדים, יודעות שזה מתאים להן. לכמה יש זמן פיזי ונפשי, ולגיטימציה פנימית, לדון בנושא בינן לבינן.
 

evanescent

New member
אם מישהי מוצאת בעצמה מנגנונים נפשיים

להתמודד עם זה בסדר וגם להנות מזה אז מה יכול לעשות אותה בכל זאת לא מתאימה לזה? יכולת התמודדות זה חלק מהתאמה לדעתי ולא מאי התאמה.
 
היעדרו של רצון עז להיות אם. לסחוב את החיים בצורה כזו נראה לי

רע. אני בעד לעשות דברים מתוך תשוקה, או שלא לעשות אותם.
 

evanescent

New member
אבל מדובר על נשים שכן רצו קודם

אם ילדים כבר נולדו ורק אז אין להן תשוקה אז אין פה כבר ענין של בעד לא לעשות כי כבר אין אפשרות בחירה. את דיברת על הלם שקורה לאחר הלידה, אז אם מישהי מוצאת מנגנונים בסוף כן להתמודד עם זה ולהתגבר על הרגשות לא טובות זה משהו שיכול להעיד שהיא דווקא כן מתאימה כי התקופה הראשונית שהרגישה אחרת היא זמן מועט יותר בהשוואה לכל התקופות שנשארו.
 
באווירה התרבותית שבה אנחנו חיות אי אפשר לדבר על רוצות

בשוליים צרים כן. עם הלחץ להיות אם מגיל מאוד צעיר ומכל הכיוונים, אני לא מאמינה לרצון הזה, אלא אם כן אני קוראת עדות אישית מפורטת שמשכנעת אותי או מדברת עם אישה מסוימת.
 

evanescent

New member
זו גישה די מתנשאת

להניח שכל מי שלא בחרה את הבחירה שלך בחיים זה מפני שהיא לא חושבת, אלא אם היא כן היא ממש משתדלת להוכיח לך אחרת. אני חושבת שגישה מכבדת כלפי אנשים צריכה להיות הפוכה, שיהיו הוכחות בנוגע אליהם ספציפית שהם לא חשבו בשביל להסיק זאת (כמו שהית רוצה שיתיחסו אלייך, שלא הית רוצה שימציאו עלייך סיבות למה את רק אומרת שאת לא רוצה ילדים ולא באמת מאמינים...) אלא אם כן מדובר בדבר שהוא רע במובהק. את חושבת על ילדים שזה דבר רע במובהק?
 
בגילי המתקדם פחות איכפת לי אם יחשבו עלי שאני מתנשאת

ולפחות פה אני שומרת לעצמי את הזכות להסיר את המסכות ולהגג את מחשבותיי הלא מצונזרות.

ממה שאני רואה סביבי, מחשבה לא נעשתה. מושמעות אמירות בשם קדושת המשפחה מעל הכל, במקרה אחר ברור שלא נעשתה מחשבה וכל החיים נתפסים כעול. יש גם חרטות. הרבה מאוד הליכה בתלם ללא מחשבה, זה מתבטא גם בתחומים אחרים.

ברור שעל אלהורות נאמרים כל מיני דברים, זה פחות מעניין אותי, גם כן בגילי המתקדם, הרבה פחות איכפת לי מה חושבים עלי. אי אפשר להציג את שתי הבחירות כאילו היו סימטריות, כאילו אנחנו פשוט בוחרות. זה לא העולם שבו אני חיה, שבו מצד אחד כל המסלול, מגיל צעיר מאוד, של נשים, מכוון לשם, בעוד האופציה האחרת כלל לא מקבלת לגיטימציה אלא במעגלים ליברליים במיוחד.
 

evanescent

New member
זה שדברים כמו הליכה בתלם

וחוסר מחשבה קימים זה לא אומר שאת צריכה להניח את זה לגבי כל בן אדם שאת לא מכירה, זו גישה שלא מכבדת את הזולת והיא גם לא נכונה ראציונאלית, כי זה לא שונה מכל דיעה קדומה והכללה או סטריאוטיפים אחרים. גם מישהו שמצדד בגזענות יכול להגיד, אני מסביבי רואה שהרבה אנשים מהעדה הזאת הם כאלה וכאלה אז עכשיו על כל אחד מהם אני אניח שהוא כזה אלא אם כן הוא ממש ישתדל להוכיח לי אחרת ובמקרה יצליח, ולא אכפת לי מה יחשבו עלי. אז לא רק שחשיבה כזאת יכולה להביא אותו לנהוג בחוסר הגינות כלפי אנשים ולפגוע בהם אלא שגם מבחינת האמת היא לא צודקת והוא יכול גם להפסיד ממנה בכך שיפספס אנשים שהיו יכולים להועיל או לעזור לו.

מדי פעם אנשים פורקים פה חוויות של אי קבלה וחוסר לגיטימציה מהמשפחה והסביבה הקרובה ובכל זאת הם בוחרים אחרת. אז עובדה שיש אנשים שלא חיבים לגיטימציה רבתי בשביל בחירות אישיות בחיים, אז למה להניח את ההיפך על מישהי לפני שאת מכירה אותה?
 
אשתדל לתקן דרכיי, אם המנזר, ולחשוב רק מחשבות טהורות מעתה

והלאה. כבר שכחתי שכל מילה שאני אומרת כבר תזכה לניתוח מרהיב מצדך ולשרשור ארוך. תש כוחי. את מוזמנת לומר את המילה האחרונה.
וכן, לחשוב רק את המחשבות הנכונות. כפי שצריך!
 

evanescent

New member
מיותר לגמרי הקטע הזה

אני לא רואה הבדל בין זה שאת מביעה דעות לזה שאני. אני מביעה דעה על גישה לא מכבדת כמו שאת מביעה דעות ביקורתיות על התנהגות של אחרים לפעמים. או שרק לך מותר לנתח ולהתבטא על נושאים חברתיים שנראים לך שווים ביטוי?
 
לא, אבל כן לאחרונה הרגשתי לבד עם הבחירה שלי

ולדעתי גם נאמרו דברים בחברה - לא ישירות כלפיי אבל לקחתי את זה כאילו זה כולל אותי - שלא היו צריכים להיאמר.
כן יש סביבי סיטואציה מסוימת של הורות שאני פשוט לא מבינה איך דברים כאלה יכולים לקרות. אבל זה העולם שלנו. קל מאוד לעשות ילדים מבחינה פיזית - גם, לא תמיד - לגדל אותם זה סיפור אחר. אבל זה שלא נעשית מחשבה מינימלית, אני עומדת מול זה משתאה ומבוהלת.
 

evanescent

New member
אם כשאני מביעה דעות על נכון ולא נכון

(וכן, בחוצפתי גם בהתיחס לדעות שלך, כנראה משהו מקומם אותך בעצם הרעיון) אני עושה מעצמי כביכול "אם מנזר" לדברייך, אז לפי אותה לוגיקה מה את עושה מעצמך כשאת מבקרת חשיבה או חוסר חשיבה של אנשים שעושים ילדים, מפכ"ל משטרת הפיקוח על ילודה אולי?
 
כל תואר שתרצי. אני, לצערי, לא עומדת בנורמות המוסריות

המחמירות שלך. יופי לך שאין בך קטנוניות, הכללות ומה לא. לשלמות כזאת עוד לא הגעתי.
אז מה את מבקשת עוד, בעצם? הניחי לי להיות בלתי מושלמת.
 
למעלה