אתי של איתי
New member
לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף
נתחיל? שמונה חודשים של ספונטני
צילום רחם עליו אני מתעקשת מגלה חצוצרה חסומה ומתחילים את הטיפולים. שתי הזרעות
עוברים לכיתת המחוננים
. שלוש הפריות
חוץ מכימי אחד קטן. עושה היסטרוסקופיה שמאשר שהכל בסדר. צריך סבלנות אבל לי.. אין!!
ארבע החזרות של ילדים קפואים
אבל
. מחליטה על לפרסקופיה ואפילו מוצאת רופא שיסכים איתי..מוכנה שתפתחו לי את הבטן אבל בבקשה, אני רוצה ילד! לפני חודשיים עושה לפרסקופיה. סוריאנו
וזולטי
פותחים לי את החצוצרה החולהושולחים אותי, לשימחתו הרבה של בעלי, לנסות "ספונטני"! אצלי ספונטני אוטומטית מתורגם להזרעות אז הסכמתי להשהות ל 3 חודשים את ההפריות.. להזרעה הראשונה אני אפילו לא רוצה ללכת. רירית של 5 מ"מ ואין משהו שכתוב בפורום שמצליח לעודד אותי. בסוף אני הולכת אבל
אני הולכת לקבל פרוטוקול להפריה ויום אח"כ גם פרוטוקול להזרעה.. הזרעה שנייה.. ערב ראש השנה. איתי שלי בחופש וזו הפעם הראשונה שאנחנו מכניסים לטיול המשפחתי שלנו גם מעבר בקופח' לצורך הזרעה. הלבורנטית, מקסימה כ"כ נותנת לנו לצפות בתאי הזרע בתנועה. ראיתי כבר הרבה דברים בחיי אבל זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם! אנחנו עולים להזרעה ואיתי מחכה לי עם הבעלול בחוץ. נכנס בחור צעיר וחתיך (רופא שאני אפילו לא זוכרת את שמו אבל הוא התורן..). אמרתי לעצמי, למה לא.. תישאר.. מקסימום איזה סטוץ קטן עם ה "ברווז" הרי גם ככה בחודש הבא אני בהפריה. יצאתי החוצה והבן האהוב שלי נותן לי נשיקה בבטן. הוא כבר רגיל שלאמא כואבת הבטן וברור לו שככה זה יעבור.. אני מוכנה להשבע שבאותה שניה נוצרו חיים חדשים!! את השבועיים הבאים אני מעבירה הבחיפוש קדחתני של גסטון לטיפול הקרוב. שולחת את המשפחה לכל רחבי התפוצות. (תודה לכן, בנות מקסימות! אני מבקשת לשמור אותן עוד קצת לעצמי. עדיין מתה מפחד..
) הימים עוברים. הכאב בחזה נשאר. דימום קטן ביום השביעי (אבל אליו אני ממש רגילה..) הפטמות הופכות כהות יותר. אני מחליטה לבזבז קצת כסף על מקלות. המומה, סתם בחרתי ניק כדי לשאול בפורום המתאים לכך האם אלה הן שאריות אוביטרל? יום למחרת בטא 53. מזמינים אותי ליום ד'. היום. בטא 223!! אני אסכם כי אני לא מפסיקה לבכות.. בעצם, אני כ"כ לא יודעת איך לסכם כי עדיין מרגישה כאילו כלום לא קרה. אני עדיין היסטרית. אבל לזה אתן רגילות. מודה לכן כל כך. אנג'י
, העין
, בובי
, שכנה
, ליאתי
ולכל הבנות ששכחתי. כ"כ חיזקתן אותי.שומרת לכולן ספסל בפורום השכן. בבקשה אל תפסיקו להחזיק אצבעות. הרי אתן לא רוצות אותי פה שוב, נכון?
לא מאמינה שהשורות הבאות הן שלי
אחרי כמעט שנתיים וחצי.. סוף סוף