לא מאמינה שאני שואלת את השאלה הזאת

[k ah]

לא מאמינה שאני שואלת את השאלה הזאת

אבל בעיה קטנה, כידוע, אני והתאמת בגדים זה לא משהו מוצלח במיוחד. בכנסים אני לא מקפידה על יותר ממשהו שיהיה סביר ושאחיותיי אמרו לי שזה לא נראה כמו עץ/פרח/וילון או פג'מה. אבל אני צריכה להפגש עם אנשים, בברלין, לא יהיו מליוני אנשיםפ אז אני לא יכולה לסמוך עלז השלא יראו מה בדיוק לבשתי ואיזה נעליים יש לי על הרגליים. צריך לשים לב. אז חוץ מזה שאני לא אלבש וילון םרחוני (לא אוהבת פרחים על מה כן לשים לב? כמה מחויט צריך להיות? אין אפשרות לתכשיטים, אלרגיה רצינית, אין לי דברים כמו חגורות, צעיפים או איפור. וגם, איך מתכונננים לראיון של שעה וחצי? איזה מן שאלות יכולים לשאול? אלה אל אנשים בתחום שלי (מדעי הרוח), הם בונים קבוצה אינטרדיסציפלינרית. יש ארבעה מועמדים אחרים, אני האחורנה כנראה מה שמוסיך את אלמנט העייפות לדעתי לשיחה. השיחה תכלול גם הרצאה שלי על הנושא שהצעתי לחקור. וגם שאלות על ברלין: איזה שקעים יש שם? האם סביר שבמלון יש אינטרנט? מקובל שם? לא מציחה להבין מהאתר שלהם. כמה אמורה לעלות ארוחה? עדיף לקנות בסופר או שזה יוצא יותר יקר? יש הערכה לגבי מזג אויר בינואר? תודה רבה

 

[קיפי סגול]

קודם כל בהצלחה

לגבי בגדים: תמיד עדיף מחוייט מדי על פני זרוק מדי. (מזכיר לי את המבוכה הקלה שחשתי כשחיכיתי בלובי של המלון, חנוט בחליפה ועניבה, לסגן הדיקן שאמור היה לפגוש אותי לפני הראיונות בטורונטו... והוא הופיע בג'ינס מרופט וסווטשרט. ביום השני של הראיונות כבר הורדתי את העניבה). התכוננות לראיון: לאסוף כמה שיותר מידע עליהם, לחפש מיהם האנשים, במה הם עוסקים, ללמוד את החזון של המקום ולהתייחס לכך בשיחות ובתשובות לשאלות. את צריכה להראות כיצד את משתלבת בתוך התמונה הגדולה, להסביר מה בחזון שלהם מושך אותך, וכיצד את יכולה לתרום. כמובן, חשוב להתכונן היטב להרצאה. אם אפשר, רצוי לעשות חזרה גנרלית מול קהל אוהד ולבקש שישאלו שאלות ויעירו הערות. אינטרנט במלון: כמעט בכל מלון נורמלי כיום יש אינטרנט (אפילו בדרום אפריקה- מנסיון). בהרבה מקרים השימוש כרוך בתשלום יקר למדי. בחלק מהמלונות יש חיבור אינטרנט בתשלום בחדרים וחיבור חופשי באזורים ציבוריים (לעתים מוגבל בזמן). הכי טוב זה לבדוק באתר האינטרנט של המלון ואם צריך אפשר לשלוח מייל ולשאול. מזג אויר: weather.com על ארוחות וחשמל אשאיר לאנשים שמכירים את ברלין לענות. (אני מניח שהשקעים הם שקעים אירופאיים סטנדרטים)

 

[k ah]

תודה, צודק!

מה זה אומר שקעים סטנדרטיים? ישראלית מהפריפריה, הכל צריך להסביר כן הצלחתי למצוא את העיניין של האינטרנט, בתשלום. חבל. אין זמן לחזרה, בקושי זמן לכתוב הרצאה. אז אני צריכה להפסיק לכתוב את ההרצאה, ואין הרבה סיכוי שיהיה לי זמן לחזרות. לגבי מזג אויר, האתרים מאוד בעייתיים, מה שכתוב לא מה שאכן קורה. הינה למשל היום היה אמור להיות אפור ומטפטף, בגלל זה החלטנו להשאר בבית ויש שמש מקסימה! חבל מאוד. בטח מחר בגלל שהחלטנו לטייל, יהיה את הטיפטוף והקור של היום

 

[קיפי סגול]

עוד משהו שנזכרתי בו

לחשוב מראש על שאלות שאת רוצה לשאול אותם (וכמובן אם מתעוררות שאלות במהלך השיחה)- וכמובן לא להתבייש לשאול שאלות. הגישה בראיונות כאלו היא הרבה פעמים שלא פחות מאשר אנחנו בוחנים את המועמדים הם בוחנים אותנו.

 

[k ah]

מצאתי את התשובה על שקעים

 

[ניצת הגפן]

מצטרפת לקיפ י ומוסיפה

לגבי לבוש, כידוע, אני מאמינה בנוח אבל מכובד. מחויט זה יופי, אם יאין לך מחיט, לפחות תקפידי על חולתצה מכופתרת ואם יש לך ז'קט נאה ללבוד מעל, מתחת למעיל,שהוא בוודאי מעיל גשם/שלג לא חינני, יכול הליות מעולה. חשוב- שהחולצה תהיה מגוהצת למשעי. תכשישים לא ממש נוחוצים. אין צורך להיות "מגודנרדרת" או "נשית משיי", לטנעמי, אלא בעיקר להיות "רצינית". להיראות אחראית, מודעת לזה שיש לך תפקיד ודמות ייצוגית, שיתרשמו גם מהיכולת שלך לעמוד מול קהל. לגבי מה שקיפי אמר על לשאו ל אותם - אינ עד. כדאי לקרוא קצת מהחומר של האנשים שפורסם, תחומי העניין שלהם כדאי להציג אך התחום שלך משתלב עם התחום שלהם, ובעיקר- איך הוא מ שתלב עם התחומים האחרים של שמחלקה הרלוונטית ויות רמכל - חשוב להראות איך התחום שלך משליך על תחומים נוספים- קרויבם יותר או פחות לא להראות ואתו כתחום שעוסק רק בבועה הקטנה שלו, אלא איך הוא מהווה חלק ממשהו גדול יותר. לגבי שקעים- אין לי מודAג. לגבי אוכל - סופרמקרקטים הם מקום שהכו לבו יחסית זול, אלב להביא בחשבון שבאופן כללי - איפרופה ירקרה. מצד שני, אולי תהיי עדיין בסוף תקופת הסיילים, אז אולי כמה בגדים מגניבים יכולים לצאת מזה

והכי חשוב- בהצלחה גדולה!

 

[ayulli]

רק תיקונון

יוקר המחיה בברלין נמוך למדי, בטח בהשוואה למינכן, כך שמהבחינה הזו הייתי הכי פחות דואגת. חוץ מזה, אם יצא, לכי לשמוע את הפילהרמונית של ברלין. שמעתי אותם בשישה או שבעה קונצרטים בשנה וקצת האחרונות, ותמיד יצאתי מרוממת רוח. אם יוצא לך, מומלץ בחום.

 

[Unicorn98]

חייב לשאול,

אם אותה יצירה היתה מנוגנת במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, ע"י הסימפונית של ראשון לציון בניצוחו של מנדי רודן, היית יוצאת פחות מרוממת רוח? תמיד תהיתי על ההבדלים בין תזמורות מקצועניות שונות ועל חווית המאזין.

 

[C H 4]

כן

שמעתי ובעיקר קראתי על כמה עבודות יותר או פחות אקדמאיות שבחנו את הקשר הזה- מבחינות לתזמורות מאחורי פרגוד ועד אחד הכנרים היותר טובים בעולם שלבש מדי קבצן והתפקד לפינת רחוב ומסתבר שהרבה מההנאה מגיעה מהחוויה שמסביב ולא רק מעצם התזמורת המעולה. יחד עם זאת סביר להניח שההיצע של מוזיקאים באירופה טוב יותר (וגם שהם מרוויחים יותר) ואני לא אתפלא לגלות שהאולמות שלהם בנויים באופן שמאפשר אקוסטיקה מצויינת בניגוד לאלו בארץ (השערות שלי, לא עובדות). לכן סביר שיש הבדל כלשהו גם ברמה.

 

[C H 4]

יש לי המשך מחשבה

כשהייתי בגרמניה הופתעתי לגלות ש(אמא שלי צדקה כי)רוב האנשים שם, שהם ממש LAB RATS מנגנים ומשתתפים בהרכבים חובבים כאלו ואחרים. מעבר לזה שרובם מנגנים, כמעט כולם למדו לנגן על כלים שמתאימים להרכב- נגיד חליל צד- ולא כלי סולו כמו פסנתר. הם הסבירו לי שמאחורי הבחירה הזו עמדה המחשבה על כך שכלי סולו מחייב לנגן סולו או להיות מצויין כדי להשתלב בהרכב. לעומת זאת לכלים מלווים אין לחץ להצטיין כדי למצוא הרכב חובבני. נכון שכעשרה אנשים אינם מדגם סטטיסטי ונכון שגם מי שאני מכירה בארץ אינו מדגם סטטיסטי אבל נראה לי תמיד שבארץ ילדים שלומדים לנגן מכוונים אוטומטית לכלי סולו- גיטרה, כינור, פסנתר. הרבה פחות רוצים ללמוד לנגן על בס ואני יכולה לספור על אצבע אחת את כמות הטרומבוניסטים שפגשתי בחיי. זה לא באמת קשור לשאלה שלך אבל הפתיעה אותי התפיסה השונה שם וכאן לגבי מוזיקה (גם הבנתי שכניראה אמור להיות לי לא נעים שלא ממש התעניינתי בקונצרטים שהתארחו בעיר באותה תקופה).

 

[polinomialy]

אני דווקא מכירה אישית כאן בארץ

יותר נגני חליל צד (5), קלרינט (2) קרן יער (3) וטרומבון (2) שמנגנים בתזמורת כזו או אחרת מאשר נגני פסנתר וכינור. כמעט כל מי שאני מכירה שמנגן על כלי נשיפה למד גם פסנתר בשלב זה או אחר של חייו, אבל התעמק בכלי הנשיפה (וזה כולל אותי... אבל מכיוון שהפסקתי ללמוד חליל צד ופסנתר לפני למעלה מחמש עשרה שנה, ומכיוון שאף פעם לא ניגנתי בתזמורת אני לא מחשיבה את עצמי בספירה) אני מודה שאני לא מכירה אירופאים בתזמורות.

 

[tulkin]

אני מחפש נואשות נגני כלי קשת או נשיפה

כדי לנגן איתם יחד. בעוונותי, אני פסנתרן.

 

[polinomialy]

רוב מי שאני מכירה שמנגן כיום בתזמורת

מנגן בתזמורת כלי נשיפה... וכל התזמורות שאני מכירה הם בירושלים.

 

[Unicorn98]

החיתוך שהצעת כולל את רוחמה בן ברק מארנונה ../images/Emo3.gif

 

[22ק ו ס ם]

סביר שכן

יש הרבה מחקרים שמצביעים על הקשר שבין ההקשר שבה חווים משהו לבין ההנאה ממנה. למשל, אנשים שבטוחים שהם אוכלים מאכלי גורמה גם אם מכינים להם ארוחה ממצרכים שנלקחו ממקדונלנד יעריכו אותה הרבה יותר. בנוגע לנגינה קלאסית, היה ניסוי מפורסם שבו נתנו לכנר הידוע ג'ושוע בל לנגן בתחנת רכבת בוושינגטון. רוב האנשים לא זיהו אותו ולא עצרו להקשיב לו בכלל למרות שיום לפני כן הוא ניגן תמורת 200 דולר לכרטיס.

 

[ayulli]

זו שאלה מעניינת

את הסימפונית של ראשון לא יצא לי לשמוע אף פעם, אבל איכשהו יש לי הרגשה שהשאלה שלך קצת יותר כללית מזה. אני נוטה לענות שכן, הגם שזו לא בדיוק התשובה שאני חושבת שאתה מצפה לה (נראה לי שמה שאתה שואל הוא האם זו התרוממות רוח "מוצדקת" או לא). בכל אופן, אני חושבת שהתשובה שלי נשארת חיובית - במקרה של הפילהרמונית של ברלין אני חושבת שזה שילוב של תזמורת עלית ואולם עם אקוסטיקה משובחת (רוב הכרטיסים שלי היו למושבים הכי פחות טובים). אם זה עוזר, שמעתי אותם גם במקומות אחרים, והגם שהחווייה האקוסטית היתה שונה, החווייה המוסיקלית היתה דומה (שזה לא עניין קטן בהתחשב בכך שחלק מהתכנית כלל את שנברג, ברג ו-ווברן). ואם זה איכשהו עוזר גם כן, באותו האולם שמעתי את הפילהרמונית של לונדון ואת הסימפונית של בירמינגהם. האיכות הצלילית עדיין היתה אחרת. החווייה המוסיקלית היתה מצויינת, כמובן, אבל ואולי לא במפתיע, האולם "התלבש" על המקומיים יותר טוב, לתחושתי. אם זה עוזר למשהו, אגב, חיצוניותו של האולם לא ממש חיננית בעיני.

 

[tulkin]

כן. מנסיון.

 

[tulkin]

אבל כדי להיות הגון...

למנדי רודן שמור אצלי מקום חם בלב. הוא ריגש אותי בביצועים טובים הרבה יותר מפעם אחת (הוא ניצח על הקונצרט התזמורתי הראשון בו ביקרתי כנער). שמעתי ביצועים מצויינים של תזמורות בארץ, ושמעתי ביצועים זוועתיים של תזמורות בחו"ל, שלפחות על הנייר אמורות להיות טובות יותר. אפילו יצא לי לשמוע את אותה יצירה עם אותה תזמורת ואותו מנצח בשתי מדינות שונות (בשנים שונות). קשה להגדיר מה מרכיב את החווייה המוסיקלית. היצירה, כמובן. אבל גם הביצוע. ומבצעים תופסים יום טוב יותר או פחות. לפעמים סדר היצירות בקונצרט משפיע, ולפעמים מצב הרוח איתו הגעת או היצירה שפיזמת לך בדרכך לאולם הקונצרטים. ובכל זאת יש תזמורות/מבצעים שנחשבים יותר טובים ופחות טובים (עניין של טעם. אם כי יש גם הסכמות רחבות לעתים מזומנות), יש יצירות מוצלחות יותר ופחות (עוד יותר עניין של טעם)... (ואני כמעט רוצה להוסיף שיש מאזינים מוצלחים יותר ופחות, ושזה לגמרי עניין של טעם... אבל אני חושב שזה לא לעניין). מה שבטוח זה שאי אפשר להצביע על גורם אחד בולט ביותר שמשפיע על חוויית ההאזנה.

 

[Unicorn98]

אפשר לקחת את השאלה לדיונים תיאורטיים

(ואמפיריים) רחבים מאוד אודות על הקשר בין ציפייה לחוויה והחוויה עצמה, והקשר בין תיוגים פסיכולוגיים ושביעות רצון (ויש המון מחקרים על כך, כמובן). האמת שדווקא ספציפית במוצרים מורכבים מאוד, ובחוויות מורכבות מאוד (יותר מורכבות מחוויית טעמו של מאכל, או מחווית מראהו של כיסא, לטעמי) - אני באמת תוהה על האופי ה"נקי" של החוויה עצמה, אותה מדרגים ומתייגים. אני באמת מעולם לא הצלחתי להבדיל בין הקלטות של התזמורות שהבנתי שנחשבות כמובילות והמוצלחות בעולם (הבנתי שברלין, וינה ולונדון נמצאות כמעט בכל הרשימות הרלוונטיות בעניין זה) ושל אחרות. אולי המוצר מורכב מדי עבורי, אולי סף ההבחנה והרגישות שלי (איני מומחה, ואני מתרגש בקלות מביצועים של מוזיקה קלאסית, וודאי בהרכב פילהרמוני או סימפוני מלא) נמוכים דיים לצורך כך. לכן שאלתי על יכולת ההבחנה של מאזין. כמובן שיש לדעתי קונפאונדינג. אם אתה משקיע ממון רב ומאמץ כדי להגיע לאולמה הביתי של הפילהרמונית של ברלין, אני מתקשה להאמין שתוכל לאפשר חוויה פחות מ"מרוממת רוח". מצד שני, אני גם מאמין גדול באיכויות ממשיות ובמומחיות. לכן, כנראה יש הבדל ממשי בין מבצעים שונים. השאלה היא מעניינת בעיניי.

 

[tulkin]

למאזינים יש יכולת להבחין

וזו יכולת נלמדת. היא דורשת פשוט הרבה מאד האזנה. אבא שלי היה מסוגל להבחין בין נגני כינור מפורסמים מהאזנה בלבד. אני זוכר אותנו נוסעים במכונית ומקשיבים למוסיקה תוך שהוא מנחש מי המבצעים (ביצירות שהכיר) או מי המלחין/מה היצירה/מאיזה תקופה היא (ביצירות שלא הכרנו). הוא בעצמו ניגן כינור, ולכן היה רגיש לניואנסים דקים בנגינה, והיה יכול, כנראה, לזהות תבניות חוזרות של ניואנסים כאלה וללמוד איזה כנר נוטה לאיזה סגנון נגינה. אני לא הגעתי לרמת מומחיות שכזו, אבל בהחלט יכול להבדיל בין ביצועים שונים של אותה יצירה מוסיקלית.