לא כבתה הלהבה יוקדת מליבי, עטופה ברזים במילים שרקמתי. כמו חמה בשעת שקיעה הלוטפת גלים בקרניים יוקדות, אצלול אל מצולות אהבה לצנן הבעירה , ללקט פניני ערגותיך.
לא כבתה הלהבה אש עדיין בוערת בלבי מילים כסופות רקמתי בחוטי אהבתי לא כתבה האש להבה עדיין יוקדת בנשמתי חרוזים זהובים חרזתי שרשרת לנפשי לא כבה הלהט כולי אש ולהבה גם מילותך הקפואות לא יצליחו לצנן הבערה.