לא יכולה להתאפק יותר מלומר את זה
כל היום ניסיתי לא לכעוס על עצמי, לסלוח לעצמי, לוותר לעצמי, וכל שאר הדברים האלה. וזה כ"כ קשה. אני פשוט מרגישה שאני משלה את עצמי שאני בסדר, הרי אני יודעת שזה בעצם לא נכון, שאני גרועה, דפוקה. כל היום חשבתי לי "טוב, לא נורא שלא הצלחתי בזה או שהייתי קצת לא בסדר בזה", אבל זה שקר. למה כולם אומרים לא לכעוס על עצמך? זו האמת-אני יודעת את זה עכשיו-אני לא בסדר. לא הייתי צריכה לעשות כך או לעשות אחרת. הרי אין לי מה לכעוס על אחרים, אני יודעת שאני האשמה, בלבד. קשה לי כ"כ כרגע. כאילו הכל מתפרץ החוצה , אפילו הדברים שבהם כבר סלחתי לעצמי. למה לא נכון לכעוס על עצמי? למה לחיות באשליה שלא אני אשמה, שאני בסדר בעצם ושזה לא כ"כ נורא? הייתי צריכה להיות בסדר קודם, ובגלל טעויות שלי, אני נפגעת, והדברים לא יוצאים כמו שתיכננתי. מותשת כבר ממלחמות כאלו. מצטערת על ההודעה חסרת הכוחות הזו. בד"כ יותר טוב לי-כועסת על עצמי וזה בסדר לגמרי מבחינתי. פשוט עכשיו התנפצה לי האשליה שאין לי מה לכעוס על עצמי (למרות שזה עוד נראה קצת הגיוני מבחינה ראציונאלית). צונחת.........
כל היום ניסיתי לא לכעוס על עצמי, לסלוח לעצמי, לוותר לעצמי, וכל שאר הדברים האלה. וזה כ"כ קשה. אני פשוט מרגישה שאני משלה את עצמי שאני בסדר, הרי אני יודעת שזה בעצם לא נכון, שאני גרועה, דפוקה. כל היום חשבתי לי "טוב, לא נורא שלא הצלחתי בזה או שהייתי קצת לא בסדר בזה", אבל זה שקר. למה כולם אומרים לא לכעוס על עצמך? זו האמת-אני יודעת את זה עכשיו-אני לא בסדר. לא הייתי צריכה לעשות כך או לעשות אחרת. הרי אין לי מה לכעוס על אחרים, אני יודעת שאני האשמה, בלבד. קשה לי כ"כ כרגע. כאילו הכל מתפרץ החוצה , אפילו הדברים שבהם כבר סלחתי לעצמי. למה לא נכון לכעוס על עצמי? למה לחיות באשליה שלא אני אשמה, שאני בסדר בעצם ושזה לא כ"כ נורא? הייתי צריכה להיות בסדר קודם, ובגלל טעויות שלי, אני נפגעת, והדברים לא יוצאים כמו שתיכננתי. מותשת כבר ממלחמות כאלו. מצטערת על ההודעה חסרת הכוחות הזו. בד"כ יותר טוב לי-כועסת על עצמי וזה בסדר לגמרי מבחינתי. פשוט עכשיו התנפצה לי האשליה שאין לי מה לכעוס על עצמי (למרות שזה עוד נראה קצת הגיוני מבחינה ראציונאלית). צונחת.........
בכל מקרה, אני אפסיק עם השטויות שלי עכשיו... טוב, עכשיו... עכשיו... די. אז מה שרציתי להגיד, שכל אחד מאיתנו כועס על עצמו בשלב מסויים בחיים, זה בד"כ קורה כשאנחנו מרגישים שפישלנו, וכבר באמת לא נותר את מי להאשים, אז פתאום כל הרגשות שלנו, כל התסכול, כל הכעס, מופנים פנימה. וזה קורה... אבל צריך ללמוד לא להתרגש מזה. שיעור שנראה לי שאת עוד צריכה לעבור... דברים לא יוצאים כמו שתכננת? ברוכה לעולם האמיתי ולחוקי המרפי שלו. לא תמיד את אשמה, את באמת בסדר, וזה באמת לא כ"כ נורא, כל עוד תשימי את הדברים בפרופורציה... אני מניח שדברים כאלה מגיעים עם גיל, עם בגרות מסויימת, אז עד שתגיעי לשם, תרשי לי להגיד לך שזה לא שווה את זה, ובעצם העובדה שאת מרגישה ככה את מונעת מעצמך את כל היופי שיש לעולם ולחיים האלה להציע. אז... קחי צעד לאחור, ותלמדי לסלוח לעצמך, אל תכעסי. יהיה בסדר... עידן.
