לא יכולה יותר

אורora

New member
אני למדתי בחיים

לא לשפוט אנשים לפני שאני ניצבת במקומם. ביחוד לא לשפוט מישהו שיש לו צרה שהיא האחרונה בצרותי. אנחנו לא יודעות באמת את הרקע ליחסים הבעיתיים. יכול להיות שמה שכתבת נכון ויכול להיות שהוא רחוק מרחק אלפי שנות אור מהמציאות. כמי שכן מקבלות עזרה מהסבתא (את ואני)ואפילו המון עזרה אני מזכירה לעצמי שאני לא באמת מבינה את ההרגשה של מי שחש שאמו מנוכרת אליו. אני רק יכולה לנחש שזו הרגשה קשה מאוד.
 

catנוע

New member
לא בהכרח מפונקת

אני חושבת שההרגשה של מישהי שחשה שאמא שלה מפנה לה עורף, היא קשה מאוד. אנחנו לא מכירות את ההיסטוריה (ולמען האמת גם לא את ההווה - למרות ששמענו קצת ממה שקרה זה מן הסתם לא התמונה כולה). לכן, לבוא ולשפוט שמדובר בפינוק זה לא בהכרח נכון. אולי מדובר בפינוק, ואולי מדובר בפגיעה מתמשכת שאמא יחידנית חשה (היא מספרת שעוד בצבא...). מי שנעזרת הרבה באמא לא באמת יודעת איך זה לא לקבל עזרה כשצריך. נכון שתמיד יש את האפשרות של עזרה בתשלום, אבל הכאב שבא עם ההכרה שאת צריכה לשלם עבור מה שאפשר אולי היה לקבל מאמא, בליווי חיבוק ומילה טובה, יכול להיות גדול. אני כן מסכימה, שבמקרה כזה כדאי להוריד ציפיות, אבל לא כי מדובר בפינוק אלא כדי למנוע עוד ועוד פגיעות.
 

gezers

New member
נסחפת!

לשמחתך גדלת מן הסתם בבית תומך, זה לא נכון לגבי כולם! דברייך פוגעים, מעליבים והראיה שלך מאד מאד צרה ועוד פחות מזה הסובלנות שלך כלפי תחושותיהם של אחרים!!
 

gezers

New member
עכשיו גם קראתי..

שאת חיה בכלל ביחד עם אמך, כך שללא ספק אין לך את הכלים להבין בכלל את המצב עליו מדובר, לא כל שכן לשפוט אותו באכזריות ובחוסר הרגישות בה עשית זאת.. אני לא אפרט כאן את מהלך חיי עם משפחתי מטעמי פרטיות, אולם הצורה שבה הגבת כ"כ פוגעת שאין לך מושג! מי שצריך לבקש סליחה ממי, זו האם מביתה ולא ההיפך
 

הילה ד1

New member
אני בהחלט אמפתית לכאבה

וגם לכאבך - צר לי מאוד על שלא חוויתן אמא כמו שאני ואת ועוד "תופסות" את האמהות. ואינני מתכוונת להתנצל על שיש לי הורים כאלה משגעים ואנחנו יום יום עובדים על מערכת היחסים המצויינת שלנו - גם על מערכת היחסים עם הורינו יש לעבוד ולהשקיע ולא תמיד זה הולך חלק. אך יחד עם זה, אל לנו לשכוח שיש שני צדדים לסיפור - ואולי אמא שלה מרגישה שהיא עושה מעל ומעבר לכוחותיה, משקיעה באמות מידה שלה את המקסימום. אולי ??? אני לא ממש מבקשת פירוט על מהלך חייך (וחייה) ובהחלט לא התכוונתי לרגע לפגוע אלא להציג את העניינים מזווית טיפה שונה: א. רמת הציפיות הן כרמת האכזבות. ב. אמירות שטותיות אינן ואף פעם לא תהיינה אפשרות לגישור על פערים. ג. שיחה טובה או תקשורת (במידה זו או אחרת) עדיפה. ד. בקשת סליחה - אין שום פסול בבת המבקשת מאמא סליחה על אמירה או התנהגות זו או אחרת. לא פוסלת את האפשרות של אמירת סליחה משני הצדדים, נהפוך הוא, חושבת שזה מקום שאפשר להתחיל בו ומשם להמשיך. ה. עזרה בתשלום - לא באה במקום, אלא באה לעזור לאותה אמא. ו. לא מצטערת הורינו לא חייבים לנו כלום, את רוצה לדאוג לילדיך , את רוצה ללוות אותם במהלך חייהם אבל בהחלט הם לא חייבים לנו כלום - זוהי דעתי את יכולה לא להסכים איתה - לכן אני חושבת שיש מקום לעבודה על יחסים אלה. והחשוב ביותר - עזבי את החלב שנשפך - ופני קדימה אל העתיד. ואם פגעתי - לא התכוונתי וקבלו
וגם בקשת
 

gezers

New member
לא קשור לצפיות

את לא מציגה שום זוית אחרת ממה שהצגת קודם.. את עדיין תוקפת ובזה להרגשה שלי בנדון, בכך שאת מציעה שלכאורה אני מצפה ליותר ממה שמקבלת, ו/או שאני נמנעת מליצור דו-שיח פתוח. אני לא מצפה לכלום כבר מהגיל ש"עמדתי על דעתי" וזה היה מוקדם מהרבה אחרים עקב המצב.. יש מקרים ששיחה לא מביאה לשום מקום כי צד אחד בכלל לא מבין ורואה שקיימת בעיה, כלומר מקובע בעמדתו שהוא בסדר גמור. ובדיוק כמוך גם אני מאמינה שהורינו לא חייבים לנו על פניו כלום, חוץ מהחובה המוסרית הבסיסית שלהם להיות לנו הורים ומגן (לאו דווקא מהפן הפיזי ברמת עזרה במטלות היוםיום), וכאמור הורה זו לא מילה או תואר להתהדר בו, הורה זו מהות. ומי שלא מישם את המהות הזו חוטא לילדיו!
 

הילה ד1

New member
אנחנו תמימי דעים בנושא הורות מהי

אבל לא כולם. ואין אני תוקפת לא אותך ולא אף אחד אחר !!!!! אני מציגה אפשרות אחרת ואם את יודעת שניסית הכל והחלטת את ההחלטות שלך, לכי איתם עד הסוף. אין לי ולו לרגע הסמכות להגיד לך כיצד להתנהג ואני מקבלת את דבריך - רק נותר לי זה להצטער שחיית ב"חוויה" שכזו ואני בטוחה כי תשכילי להנחיל לילדיך משהו אחר. בואי נניח בצד לויכוח הזה כי אין בינינו ויכוח אני הבעתי את מה שחשבתי ואני לא מתכוונת להתנצל על זה, אני בהחלט כבר התנצלתי אם פגעתי במישהו לא לזה התכוונתי חלילה. ואם היית מכירה אותי, היית יודעת שאני האחרונה שארצה לפגוע במשהו. אז שוב - על מנת ליישר את ההדורים - קבלי התנצלות מקרב לב אם פגעתי בך בדבריי או כל אחת שנפגעה ממני - קבלו את התנצלותי הכנה. אין לי שום שמץ של רצון להתנצח פה על דברים. אז אור ואהבה לכולן.
 

תומילי

New member
לא מסכימה

עם הדברים שכתבת - קודם כל אם אינך מכירה את האנשים אל תמהרי לשפוט אפילו כשזה פתוח לדיון מעל גבי האינטרנט. כון שאמא יחידה פתחה את ליבה ורגשותיה ולקחה סיכון, אבל אינך הפסיכולוגית שלה ולא נראה לי פייר להכות בה כך במיוחד כשהיא מדברת בפירוש על מצוקה שהיא חווה כבר כמה שנים. מפונקת היא לא אם בחרה להתמודד עם גידול ילד לבדה !! וכן !!ההורים שלנו "חייבים" לנו עד יום מותם. בחירתם היא שהביאנ אותנו לעולם ולכן המחוייבות לעולם נשארת. ברמות כאלה ואחרות אבל במשפחה יש מוחיבות לכל הצדדים וכל הזמן. איך פורעים את המחוייבות זה כבר ענין של טישיות ויחסי אנוש, אבל אני אראה עצמי מחוייבת לבני עד סוף ימי ולא אתנתק ממנו במילים יבשות בגיל 18 !!!!!
 
יש דברים שאין לנו שליטה עליהם.

אחד מהם הוא סוג המשפחה שאנחנו נולדים לתוכה וחבריה. אם יש לך אמא שיש לך טענות כלפיה - הנמיכי ציפיות. אם את יודעת כבר עם מי יש לך עסק, אל תצפי ואז לא תתאכזבי. אם את צריכה תמיכה - מצאי לך מקורות תמיכה אחרים. סיפרת על קרובת משפחה אחרת שהיא כל כך נפלאה - התמכי בה. בדיוק כמו בחברים/ות טובים/ות. "לוותר עליה כאמא" הוא לא דבר, עם כל הרצון הטוב, שאת יכולה לעשות. היא אמא שלך ולא תהיה לך אחרת לעולם. זה מה יש ועם זה את צריכה ללמוד לחיות. כפתרון מיידי, הייתי מציעה לך לקיים איתה שיחה רצינית כדי לפתור את המשבר הנוכחי, להסביר לה מה הציפיות שלך ומה גרם לך להתבטא כפי שהתבטאת. מכאן ואילך, להפסיק לתלות בה פערי ציפיות מובנים שלעולם לא תוכל למלא ושיגרמו לך, שוב ושוב ושוב, רק תסכולים.
 
אני יודעת שזה נשמע קשה,

נשמע מפונק. האם? האם אנחנו יכולות לבחור חברים ולא לבחור לא ליהיות בקשר עם משפחה? ולמה בעצם? אם היא לא עוזרת, לא שם, רק מציבה בפני בעיות ולא פתרונות, רק ביקורתית לגבי חיינו וביתנו. תמיד היתה כזו - תמיד היתה רק מבקרת ולא מעודדת, תמיד רק קוטלת ולא משבחת. אם היא לא אמא, למה שאגיד שהיא כן? בעיקר בתקופות שהיא לא מתפקדת כאמא. נכון, לא תיהיה לי אמא אחרת. זו עובדה שאני חיה איתה מהתיכון ובעיקר מהצבא (רוב השנתיים של הצבא לא הגעתי הביתה, גרתי אצל יזיז והגעתי הביתה פעם בכמה חודשים, וגם אז זה היה כדי לריב ולהתנתק שוב. עזרה בתשלום? לא יודעת כמה עוזרים לך (הלה זו היתה?) אבל עזרה של סבתא ולא עזרה בתשלום. אני רואה את בני עם דודה שלו וכשיש לי אפשרות לקחת בייבי סיטר, זה לא אותו דבר! עזרה בתשלום זה כדי לכבות שריפות, ואני עושה את זה כמה שפחות (גם כי אין לי את הכסף לזה וגם כי אני רוצה את הכי טוב לבן שלי). סבתא ודודה ומשפחה - זה אמיתי. זה לנשמה. לצערי אני בת יחידה, אז אין לילד שלי עוד דודים או אחינים. כשהתתלבטתי בקשר לחד הוריות זו היתה אחת הבעיות, כשאני חושבת אם אוכל לעשות עוד ילד (או ילדה
) זה בעיקר כדי שהוא לא יהיה לבד בחיים, הרבה יותר מזה שאני רוצה עוד ילד, כי לגדול לבד זה לא כיף... אני משתדלת להנמיך ציפיות, אבל כל פעם שהיא מבטיחה ומבטיחה ולא מקיימת זה קשה לי. אני רואה חברות ושכנות שלי, כולן עם משפחה מסביבן שתומכת ועוזרת והן לא עושות כלום, וזה כואב. מאוד מאוד כואב. אני יודעת שזה המזל שלי, זו החבילה שחילקו לי, אז מה נשאר לי לעשות? להגיד תודה על ביקור פה ושם שבו היא מצפה לאירוח מלא ולא חושבת שהיא יכולה גם לעזור. וכשאני אומרת לה משהו היא מתחילה עם "כואב לי כאן וכואב לי שם" ו"אני עיפה" כשאני צריכה עזרה אז יותר חשוב לה הברידג' מלבוא לבקר אותנו (נכון זו נסיעה, אבל היא נוהגת, היא יכולה להגיע! הקלפים יהיו שם גם בשבוע הבא) או שהיא נוסעת לנופש עם המחזר התורן שלה. אני מפרגנת לה שיש לה גברים וענינים בחיים, אבל מה איתנו? אז לא צריך. ראיתן ביום שלישי את משפחה חורגת (אז תגידו שאני בטעם נמוך
הגבר הזה עושה לי משהו...) ממש בכיתי כשהוא חיבר את האבא עם אמא שלו. אבל שם היתה תקווה, היה רצון, אצלנו אין
 

ליביתי

New member
לאור ההודעה שלך, אני מתקנת קצת את

התגובה שלי. לא בעיקר בשביל הבן שלך, אלא בראש ובראשונה עבורך. חבל על כאבי הלב שאת נושאת עימך. נראה לי שהשלמה תביא עימה קצת מזור.
 

catנוע

New member
../images/Emo201.gif שומעים את הכאב שלך עד לפה

אפשר לבחור לא להיות בקשר עם המשפחה. ברור שאפשר. השאלה היא האם כדאי/נכון? אנחנו לא באמת מכירים את ההיסטוריה, וברור לי שיש יותר ממה שאת מספרת אבל אני אנסה בכל זאת לענות לך. כמה דברים: זה לא שהיא לא אמא. זה שהיא לא האמא שהיית רוצה שהיא תהיה, נכון? היית רוצה אמא כמו שאת רואה אצל האחרים. כזאת שבאה ועוזרת, וגם כשהיא באה 'להתארח' היא עוזרת. ושתמיד אתם תהיו בראש ההעדפות שלה, ולא איזה חוג או טיול או פגישה עם מישהו אחר. כזאת שמבטיחה וגם מקיימת. ושלך לא כזאת. וזה כואב להכיר במציאות הזאת. אבל לדעתי כמה שיותר מהר תכירי במציאות הזאת ותקבלי אותה - יהיה לך יותר קל. ותני לי להגיד לך עוד משהו - אלה שאת רואה, שהמשפחה שלהן עוזרת ותומכת והן לא עושות כלום (?) - הן אלה שמקטרות כי החמות/אמא נכנסות להן לוריד כל הזמן, כי כל הזמן מעירים להן למה הן מחנכות ככה ולא אחרת, או למה נותנים לילד לאכול את זה ולא את ההוא, וגם להן יש המון טענות. הדשא של השכן, את יודעת...וגם כל אחד עם החבילה שלו - גם את זה את יודעת. וכן, זה קשה להנמיך ציפיות, בעיקר כשכל כך רוצים שיהיה אחרת. אבל יש לך אחרת - יש לך דודה שכן עוזרת. לי למשל גם את זה אין. אז את ההרגשה בשביל הנשמה קחי ממנה, ותרעיפי עליה את כל מה שהיית רוצה להרעיף על אמא שלך לו היתה אחרת. בגלל שאת לא לבד, ויש לך ילד, אני אומרת שאל תנתקי איתה את הקשר לגמרי. תני לה לבוא מתי שיתאים לה, גם אם זה אחת לחודש. גם אם זה אומר שהיא תשב רגל על רגל (היא לא משחקת עם הילד? מקריאה לו סיפור? רואה איתו תכנית טלויזיה?). גם אם רוצה לנתק, הוא צריך סבתא (לדעתי). רק את יכולה לדעת אם המחיר שאת משלמת עבור זה שתהיה לו סבתא שווה את זה, זה לא משהו שאני יכולה לדעת או להביע עליו דעה. עוד מילה אחת - לגבי עזרה בתשלום. אני לא יודעת למה את מתייחסת לעזרה בתשלום כמשהו שהוא דרגה ב'. אני נעזרת כמעט אך ורק בעזרה בתשלום (בואי נגיד - ב 95% מהמקרים), ואני לא רואה בזה משהו רע (יקר כן, אבל לא רע). יש לנו בייביסיטר שאנחנו מאוד אוהבות, וחבצלת מאוד שמחה כשהיא באה. בהחלט יכול להווצר קשר אכפתי גם עם בייביסיטר, למרות שמשלמים לה על זמנה. רק לדוגמה - אני הייתי בייביסיטר של ילדים של שכנים כל התיכון. עד היום אני בקשר עם ההורים (הילדים היום נשואים), והם מתקשרים כל יומולדת להגיד לי מזל טוב, ואני לפעמים נפגשת עם ה'ילדים'.
 

אורora

New member
../images/Emo201.gif

אין לי הרבה מה להוסיף חמה שכבר נאמר פה. הכאב שלך מורגש מאוד. חבל שזה כך.
 

ליביתי

New member
מהתיאור שלך נראה שיש רגישות רבה מאד

משני הצדדים, אגב. קשה עד מאד לבוא ולייעץ במקום כזה, כשההכרות היא כל כך שטחית והנתונים כל כך לא מלאים. אישית, גם לי היה קשה לקרוא את האמירה "אני יתומה", יחד עם זאת ברור לי שהיא באה ממקום מאד מאד כואב. בדרך כלל אנחנו נוטים לאמירות הקשות במקומות הכואבים באמת. לטעמי, מצד ההגיון, המפתח לפתרון הבעיה הוא הנמכת ציפיות מצידך. אני בספק, לאור התיאור שלך, אם שיחה גלויה ביניכן תפתור את הבעיות, אשר נראה כי שורשיהן עמוקים. אני חושבת שעדיף, ולו רק בשביל הבן שלך, לשמר על מערכת יחסים סבירה עם הסבתא, גם אם אין עזרה מצידה.
 
למעלה